ראשי » תרבות » ספרות

בשבילו גיבורים עפים: הדמויות הנצחיות של הסופר אמיר גוטפרוינד

הסופר אמיר גוטפרוינד, אחד הקולות הבולטים והמעניינים בספרות הישראלית, הלך לעולמו. מחברם של 'שואה שלנו', 'אחוזות החוף' ו'בשבילה גיבורים עפים' ייזכר בזכות כתיבתו הכנה ומלאת התובנות, שמצליחה לגעת במקומות היפים והפחות יפים של האדם והחברה

 
מתוך פרויקט "סופרים קוראים" – ארכיון הווידאו של כלל סופרי ישראל, מיוזמת מפעל הפיס, מרכז הספר והספריות ובית אריאלה

אמיר גוטפרוינד, שביום שישי האחרון הלך לעולמו, היטיב לצייר בעטו את החברה הישראלית, על שלל היבטיה. בכנות ישירה, לפרקים משועשעת ומעלה חיוך ולפרקים מכאיבה, ובניסיון להביא אל הדף אמת מזוקקת, גולל את סיפוריהן של דמויות שמחד, מייצגות אוכלוסיות נרחבות, ומאידך, הן חד פעמיות.

עוד כותרות ב-nrg:
• ביום מנהל חנות סקס, בערב זמר
• הישרדות: צאו לבקר את הסבתא שלכם
• נפגעה מה-BDS, ועלתה לארץ למצוא חתן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

דמויותיו של גוטפרוינד נעות בין המציאות שנולדו לתוכה ובין זו שהן מנסות להתוות את דרכן אליה במו ידיהן, ונוכחות לגלות שבלתי אפשרי להתנתק מן הדרמה המשפחתית והלאומית. האישי והחברתי, העבר וההווה, מתערבבים זה בזה כל העת, ואל הסלון המשפחתי זולגות ללא הרף השפעותיה של הסביבה. שישה ספרים הספיק גוטפרוינד להוציא טרם לכתו: 'שואה שלנו', ספר הביכורים זוכה פרס בוכמן שמיצב את מחברו כהבטחה בעולם הספרות, 'אחוזות החוף' שזיכה אותו בפרס ספיר, 'העולם, קצת אחר כך', 'בשבילה גיבורים עפים', שבהשראתו נכתב התסריט ל'פעם הייתי' בבימויו של אבי נשר, 'מזל עורב', אותו הקדיש לאשתו הראשונה, נטע, שנפטרה אף היא ממחלת הסרטן, ו'אגדת ברונו ואדלה', שהיה לספרו האחרון. לפני שנתיים זכה גוטפרוינד בפרס היצירה לסופרים ומשוררים על שם לוי אשכול.בראיון שנערך עם גוטפרוינד לפני קרוב לשנה, סיפר: "נתחיל מוידוי אישי וכואב - לי כבר אין חבר'ה. מי שהיו אמורים להיות החבר'ה שלי אבדו לי מסיבות טכניות, לפחות בחלקן. היו לי החבר'ה הצמודים שלי מגיל ארבע, והיה החוג החברתי שהקיף אותי בצורה צמודה, חבר'ה של ממש, מכיתה א'. כשהייתי לקראת כיתה י"א, עברה משפחתי משכונת נווה שאנן בחיפה לקריית ביאליק, ובתהליך איטי אך ברור התנתקתי מהחבר'ה, גם מהחברים הכי קרובים, אלה שהכרתי בגיל ארבע. "במהלך הכתיבה של 'בשבילה גיבורים עפים' תיארתי את הדיאלוגים בין החברים והמאורעות העוברים עליהם, ובהחלט חשתי שהייתי רוצה להיות שותף לאטמוספרה כזו. הטמעות לתוך יחסים כאלה מעניקה לי משהו שאין לי כרגע בחיי, ואולי בגלל זה כתבתי עליהם".

על אף שחש בחסרונם של 'חבר'ה', בדף הפייסבוק האישי שלו ניתן לראות קהילה של אנשי רוח וספר, קוראים וכן אנשים שהכירו אותו באופן אישי, שספדו לו, סיפרו עליו והגיבו זה לזה. רבים הביעו כאב גדול וגעגוע למי שתיארו כחבר אמת, קשוב ואכפתי, שתמיד מושיט יד לעזרה ולעצמו אינו מבקש דבר. האהבה וההערכה העולות מבין מילותיהם שופכות אור על גוטפרוינד לא רק כיוצר שנון ומוכשר, כי אם גם כחבר וכאדם. "עצב גדול. אמיר גוטפרוינד היה מהאנשים המוכשרים, המצחיקים והנדיבים ביותר שעבדתי איתם", כתב שם דב אלפון. "בכל פעם שהוא התקשר אלי זה היה כדי לבקש טובה בשביל מישהו אחר -  צעיר שפנה אליו עם כתב יד, שכן ערבי שהרשויות מתעללות בו, יזם הייטק חסר תקצוב, מתרגמת שפוטרה במפתיע. הוא עצמו אף פעם לא ביקש דבר, ולמעשה תמיד הביע פליאה שהוא מקבל משהו - ביקורות נלהבות, הצעות ממו״לים זרים, תמלוגים שנתיים, כרטיס שנה טובה מההוצאה. הוא נפטר אתמול בגיל צעיר להחריד, אבל ספרו 'שואה שלנו' ימשיך להדהד בקאנון הישראלי לנצח".

גוטפרוינד היה בן 52 במותו, והותיר אחריו רעייה, מיכל, שלושה ילדים, ושלל דמויות מורכבות, מרתקות ומלאות קסם, שקנו להן מקום בלב הקוראים והפכו לחלק בלתי נפרד מן היצירה הישראלית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg