ראשי » תרבות » במה

"יהודים רעים": הקאמרי ניצח בקרב על החי

מפגש בין שלושה בני דודים המנהלים מערכת יחסים מורכבת עם זהותם, מוצאם ודתם היהודית, מגיע לפיצוץ מורכב, כיפי ורווי חומר למחשבה. מבקר הבית מציע להתעלם משם ההצגה השנוי במחלוקת, וליהנות מאחת ההצגות הטובות של התקופה

הבחירה בשם הנפיץ למדי "יהודים רעים" למחזהו של ג'ושוע הרמון היא עניין בעל פוטנציאל לעורר שערורייה זוטא. במרץ האחרון פסלו את פרסום כרזת ההצגה ברכבת התחתית של לונדון, בטענה שהסיטואציה האלימה המוצגת בה עלולה לגרום לאלימות על רקע אנטישמי. על כל פנים, כשלוש שנים לאחר שהוצגה בבכורה, החליטו בקאמרי ליצור הפקה מקומית לקומדיה היהודית הזאת, בלי לעדן את השם המקורי, ונדמה כי הגיעה במקום הנכון ובזמן הנכון.

עוד כותרות ב-nrg:
• סקס מוכר, אחי: הנוער כבר בעניינים
• סופר "משחקי הכס" בהודעה דרמטית
• הישרדות בוליווד: כלום לא מביך אותם
• כבר לא יחף: הקידום המקצועי של רון אלוף
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מעשה בשלושה בני דודים שסבם ניצול השואה נפטר זה מכבר: דפנה, שעברתה את שמה מדיאנה ומרגישה ציונית, ג'ונה השתקן והדי רגיש ואחיו "המתבולל" ליאם, צעיר ממולח ולוחמני, שמנהל מערכת יחסים עם מלודי "הגויה", מזכירה פשוטה עם חלומות אופראיים משונים, ומתכנן להפגיש אותה עם משפחתו דווקא בעת רגיש זה.
ביומיום הם מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם זהותם, מוצאם, דתם וכל המשתמע מכך, וכשהמפגש ביניהם קורה מתפתח קרב מצחיק-עצוב של ממש על פריט אומלל מהירושה: תליון ח"י בעל ערך משפחתי סנטימנטלי, שכל אחד מהנוכחים מייחס לו משמעות אחרת בחייו. הדיון הזה מתגלגל במורד התיאטרלי הפתלתל ונטען בשלל הקשרים תרבותיים, חברתיים ואישיים, עד לרגע שבו סיר הלחץ הזה מתפוצץ ללא דרך חזרה. 90 דקות ההצגה (שבאותה מידה שהן כיפיות למדי יש בהן לא מעט חומר למחשבה) מתנהלות כמשחק פינג פונג אנרגטי ומהונדס היטב, כשבין השורות מקופלות אמירות על הדור הצעיר (שבעצם מוגדר אף כדור השלישי ודור ה-Y) בעולם שמשנה את פניו בכל רגע נתון ועל ההשפעה של עצם יהדותה (וישראליותה במובנים מסוימים) של החבורה שלפנינו על הסביבה הלאומית והאנושית שעוטפת אותם.התהליך שעושה כאן הבמאי והמנהל האמנותי של התיאטרון התל אביבי עמרי ניצן (שביים, מעניין לציין, הפקה קאמרית בהיקפיה שפחות אופיינית לו, על הבמה הפורצת של אולם קאמרי 3, אחרי שיצר שם את גרסתו ל"מקבת" לפני כשלוש שנים) הפוך מהמקובל בקומדיות מודרניות קלאסיות: במקביל לעלילה שהולכת ומשתגעת כמעט ללא שליטה, הדברים נשמעים יותר ויותר אינטליגנטיים, מורכבים ומהותיים למציאותנו אנו. הטקסט כשלעצמו חד ונוקב, ולא תמיד נותר במחוזות הפוליטיקלי קורקט. מפרנסים אותו בתצוגות משחק משובחות אודי רוטשילד המצוין כליאם, יובל סגל (לחילופין עם דן קיזלר) בדמותו המפשרת והסגורה של ליאם ואולה שור סלקטר המקסימה כהרגלה כדפנה הבלתי נסבלת. הסצנה האלימה ההיא שיצרה שערורייה מבוצעת, למרבה האירוניה, לצלילי Imagine וללא ספק עושה את שלה. דנה מיינרט מגלמת את מלודי הקלולסית בטבעיות חיננית להפליא ועם מפלס מודעות עצמית נמוך מאוד.

לסיכום – חוויה משעשעת ועצובה בו זמנית, ובעיקר נורא אפקטיבית, לצד משחק קומי ודרמטי יוצא מן הכלל. מה רע בלשבת בתיאטרון ופשוט ליהנות?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg