ראשי » תרבות » במה

"מר ורטיגו" בגשר: שיעור בדמיון ובתיאטרון

עיבוד ספרו של פול אוסטר לבמה של תיאטרון גשר, לא רק מתרגם נאמנה את עלילת הרומן המצוין, אלא גם משקף את התחושות הנוראיות שמשתמעות ממנו בצורה מדויקת, באמצעות סצנות מכשפות בעוצמתן. שיא מקצועי ויצירתי לבמאי עירד רובינשטיין

וולט, נער יתום מהאשפתות של אמריקה, חי במציאות תלושה. גבר מסתורי בשם מאסטר יהודי מאמץ אותו לחיקו, וכך פוגש הצעיר בחברים לחיים: מאמא סו האינדיאנית, איזופוס השחור והנכה, גברת ווית'רספון וכמה טיפוסים קצת פחות לגיטימיים. המאסטר מבטיח ללמד אותו לעוף, שאיפה שאכן מתממשת לאחר זמן מסוים והרבה אימונים.

עוד כותרות ב-nrg:
• האח לא כזה גדול: תגובה למאור זגורי
• הישרדות בוליווד: כלום לא מביך אותם
• כבר לא יחף: הקידום המקצועי של רון אלוף
• זוכה פרס הציונות: "גם לדבר על כיבוש זה ציוני"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

השמועות על הכוח העל טבעי המדהים הופכות את וולט לכוכב: הוא נודד בין קרקסים, חווה התבגרות מואצת ובעצם מתגלה כילד פלא. ככל שתהילתו מרקיעה שחקים, מסלול ההתרסקות הולך ומתקרב אליו והמציאות מכה הכי חזק שאפשר. פתאום היצור הנשגב הופך לבן אדם, והמאסטר כבר לא נמצא שם. פתאום הכנפיים נשברות.  זו, כמעט על רגל אחת, עלילת "מר ורטיגו" מאת פול אוסטר (1994), רומן מרתק שמיטיב לבחון מתחים חברתיים אוניברסאליים. יש בו הכל: עילוי אדיר והתרסקות כואבת במיוחד; דת, מוסר וגורל והקשרים ביניהם; ריאליזם נטול מחיצות לצד פיוט שכאילו נשלף מחלום; ובעיקר הרבה מאוד אהבה.בהצגה שזכתה לחיים בימתיים בתיאטרון גשר, המבוססת על עבודת עיבוד אינטנסיבית שעשו יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין, ההוויה הספרותית המורכבת קיבלה ממשות שבניגוד להרבה עיבודים אחרים, מצליחה לשקף את סיפור ההתרחשות והתחושות הנוראיות שמשתמעות ממנו בצורה מדויקת. רובינשטיין, שממשיך ברצף הצלחות מרשים בשנתיים האחרונות מ"המחברת הגדולה" ואילך, יודע כבמאי לבנות סצנות מכשפות בעוצמתן, חזיונות רחבי היקף שנתמכים בתנועה סוחפת (עמית זמיר), בשילוב תאורה יפהפייה שעיצב אבי יונה בואנו (במבי) ומוזיקה רווית עוצמה ומשמעות (רועי ירקוני).

מעבר להישג הקצבי המרשים של "מר ורטיגו", רובינשטיין מצליח להקנות להצגה מבנה של סיוט ושעשוע משולבים זה בזה, ועושה זאת בלי טיפת מלאכותיות. וולט שלו ושל שוטן-גושן הוא מניאק לא קטן, אבל גם וויט טראש שובה לב בתמימותו. אחרי הכל, מאחורי הדמות הנרקבת מסתתר מעין אליל. הלל קפון בתפקיד הראשי, עם ניצוץ תמידי בעיניים, שובה לב. במהלך נפשי מורכב הוא מתנכר לסביבתו ומתמכר לתעופה. גלעד קלטר כמאסטר יהודי מגיש ביצוע מופלא, עמוק, אינטליגנטי ומסעיר. מיקי לאון בהופעה ממולחת כדוד הגס והאלים. קארין סרויה (גברת ווית'רספון) במשחק קטן ונוקשה. אורי יניב (איזופוס) מהנה ומלא חן. לוסי דובינצ'יק (נערת הגומי) מתבזבזת על תפקיד כפוי טובה שלא הולם את כישוריה. אנג'לה שטיינגרט (בעיקר כמאמא סו) היא הפתעה של ממש.  מדובר במופע גדול, אלגנטי ונוגה, שיותר מכל מוכיח הפגנת שליטה במיומנות הבימוי שרובינשטיין סיגל לעצמו, מעניק לקהל את הכמיהה לעוף, ושובר את החלום בבת אחת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg