ראשי » תרבות » טלוויזיה

לילה טוב עם אסף הראל: תוכנית לא ראויה לשידור

טקסטים גרועים, משחק מביך, מנחה מגמגם ומערכונים מרוחים ולא מצחיקים. לא רק התפאורה של התוכנית לקוחה מויטק 9, גם הלייט נייט עצמו שייך לשנות השמונים. עדיף לצפות בשידורים חוזרים של כל דבר מאשר לתהות איך ערוץ 10 לא מתבייש לשדר את זה בכלל

די היה לצפות ב-15 דקות מתוכנית הלייט נייט "לילה טוב עם אסף הראל" ששודרה אמש, כדי לתהות על שפיותם של קברניטי ערוץ 10, אלה שנתנו לתוכנית הזאת אור ירוק, שהחליטו להשקיע בה כסף, ושימשיכו להשקיע בה את השקל וחצי שהיא עולה בהמשך.

עוד כותרות ב-nrg:
• המודח גילי כהן עצבני: "תתנתקו מהערוץ"
• האקזיט של אודי כגן: "משיח" מגיע לטלוויזיה
• אורנה בנאי: למה אין קומיקאים ימנים בגב האומה?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

3.3% רייטינג גרפה התוכנית אתמול (ב'), מספר מזערי ועם זאת – מספר. ובכל זאת עולה השאלה – האם שידורים חוזרים של "נשות הטייסים" או הקדמת מהדורת הלילה של גיא פינס לא היו מביאים מספר זהה, תוך וויתור על הבושה שבהזדהות הערוץ עם תוכנית כל כך לא מצחיקה, לא זורמת, מיושנת, דהויה, משפילה את המשתתפים בה ובשורה התחתונה – לא ראויה כלל לשידור במדינה המחשיבה את עצמה מערבית, עם כ-23 שנות ניסיון בטלוויזיה מסחרית. לא. גם לא בחצות הלילה. רבות דובר בהשוואות המתבקשות בין תוכניות הלייט נייט החדשות שצצו בבת אחת על המרקע. גורי אלפי פותח את תוכניתו במונולוג שאף פעם לא עובד, ויותר מהכל גורם לצופה להתגעגע לדמותו הפרועה ב"גב האומה". אך על אף שגם התוכנית החדשה של אלפי חצי צולעת, אין כל מקום להשוואה בינה - טוק שואו ראוי, עם אורחים שמצדיקים את עצמם, עם מנחה שמסוגל להתחיל ולסיים משפט בנשימה אחת בלי לעצור ועם תפאורה שלא נדמית כמו לקוחה מויטק 9, לעומת העיסה הלא אפויה הזו בערוץ 10, שמזלזלת בצופיה ורק עושה שם רע לערוץ כולו.אסף הראל הוא אדם מוכשר. יש לו את כל הקבלות להוכיח את זה, בין אם מאחורי הקלעים, במרכז הבמה או בתפקידים ניהוליים בתעשייה, ואין כל צורך להרחיב בנושא. מה גרם לו, אדם חכם, מנוסה ומצחיק כל כך, לברך את עם ישראל בט"ו בשבט שמח על ידי קבירת שתיל ויריקה על האדמה במערכון הפתיחה הלא משעשע, לא שנון ורק מתיימר להיות סאטירי ללא שמץ הצלחה בתוכנית האחרונה – אלוהים ויוסי ורשבסקי יודעים.

• אסף הראל: "סלפי עם אסי כהן למי שימצא לי דירה"

ולא שמה שהגיע לאחר מערכון החוץ הסתמי הזה הציל את המצב. שבע דקות תמימות המחיזו שחקנים את הוויכוח שניצת מחדש בין אחינועם ניני לאריאל זילבר, באמצעות שירה דלוחה, כל אחד את שיריו שלו, ללא שום טעם, פאנצ', היגיון, תהליך שמוביל לאנשהו, כלום. היא שרה לו בואי כלה, הוא שר לה בו-בו-בום, הם מתחבקים וכועסים, רבים ומשלימים, משמיטים לסתות, ולא במובן החיובי.

זה לא הומור שחור. זה אפילו לא נונסנס. זו פשוט הפגנת חוסר כישרון משחק או כתיבה, בתקציב של שקל וחצי, לאורך תוכנית שלמה. תוסיפו לזה את הפאה הסתורה והמגוחכת על ראשה של מי שגילמה את ניני, ואת הכובע שסימל את זילבר, ותקבלו זלזול – לא רק בצופה, אלא גם באמנות עצמה. לשם הבהרה - לא חליפה, לא זקן, אפילו לא כיפה שחורה עם הכיתוב "יחי אדוננו", סתם כובע ממחסן האביזרים העלוב ביותר על פני הפלנטה, כך עושה רושם.

והזוועה נמשכת. אף לא מערכון אחד, אף לא שנייה אחת, בכל התוכנית, הייתה מבדרת, מצחיקה, מעניינת או אפילו משעשעת, מאיזושהי בחינה. לא הירידות על שמנים, לא הסרת הכישוף מתמונה של דודו אהרון, לא בובת התינוקת המקיאה.

בעצם, הרשו לי לחזור בי. היה רגע אחד של אירוניה מופתית בתוכנית. אותו רגע בו הראל פנה למצלמה וחתך לפרסומות. אם יש פרסומות, כלומר, אם נכנס כסף, למה זה לא מתבטא בשום הבט של התוכנית? אם זו טלוויזיה מסחרית, למה זה נראה כמו 1985 בערוץ הראשון? גם הציפייה שהקהל יישאר לראות פרסומות היא בדיחה מביכה, שלא נדבר על חוצפה.

אנחנו שונאים לצפות לפרק חדש של "ארץ נהדרת" ולקבל לקט משתי התוכניות האחרונות. זה מעצבן לשבת מול הטלוויזיה בפריים טיים ולהיתקל בשידור חוזר של "רמזור". אבל מתברר ששידורים חוזרים עדיפים לעתים על פני השקעה חדשה. שידורים חוזרים הוא לא ביטוי גס אם מדובר בשתיים עשרה בלילה בערוץ 10. לא אם האלטרנטיבה, היא הלייט נייט המגוחך הזה, שלא ראוי לשידור גם בשתיים בלילה. את השקל וחצי הללו, עדיף שתשקיעו בדברים אחרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg