גרג דולי במיומנה: הייתה הופעה מצוינת, כנראה
הוא אוהב אותנו מספיק כדי להגיע שוב בפעם המיליון, לשתי הופעות אינטימיות. אנחנו אוהבים אותו מספיק כדי שהופעה שלמה תעבור בלי פלאפונים באוויר. וסאונד גרוע יכול להרוס הופעה מצוינת עד כדי רצון להגיע גם לבארבי הערב, כדי לפצות על עוגמת הנפש של אתמול
מי שחיממו את ההופעה של גרג דולי אמש (ש') בבית מיומנה, היו גל דה פז, והגיטריסט שלה מוטי לייבל. הבמה בבית מיומנה הוגבהה רק במעט מהשורה הראשונה (עשרים סנטימטר לכל היותר), והאווירה שנוצרה בדקות הספורות בהן דה פז עמדה על הבמה הייתה כל מה שהערב עם גרג דולי יכל להיות ולא היה (שלא באשמתו של דולי).עוד כותרות ב-nrg:
• סשה ברון כהן הלך רחוק מדי
• המופע של רמי לוי: "אני לא מצפה לרווחים"
• 'הזמן המקביל' בשוויץ: "הצגה על שבוי פלסטיני"
• 50 שנה לכיבוש: המיזם החדש של שוברים שתיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דה פז שרה לעצמה, בעיניים סגורות, ובזמן שהיא שרה נוצר בחלל קסם אישי ואינטימי. אי אפשר לזייף רגעים כאלה, ממש כמו שאי אפשר לזייף את הכימיה של דה פז ושל הגיטריסט הוותיק שלה שלה מוטי לייבל.
קסם אישי ואינטימי. גל דה פז
צילום: ליאור כתר
פעמיים הזכירה דה פז את ההופעה הקרובה שלה בבארבי ב-21.4 – הופעה בה היא תשיק את האלבום שלה. לא יודע מה אתכם, אני להופעה הזו מתכוון להגיע.
ועכשיו, לגרג דולי. דולי הוא פרפקציוניסט, קשה לפספס את זה. דברים קטנים מפריעים לו, והוא לא מוכן לסבול אותם. את הבאים למופע קידם שלט קטן שיוצר בעזרת מדפסת ביתית: "נא לא לצלם עם פלאש". גם מי שהציג את דולי, חזר וביקש מן הקהל להימנע מצילומים, ולנסות ולחוות את ההופעה שלא דרך מסכי הסמארטפונים. אחרי כל ההכנות הללו עלה דולי, והקהל קיבל אותו בכל האהבה שאפשר לקוות לה, עובדה - הפלאפונים כובו ונעלמו. חייבים להודות, זה היה מדהים, לאורך כל ההופעה לא ראיתי אפילו לא סמארטפון אחד. ולמרות זאת, על רקע הצייתנות האין סופית של הקהל, פלאשים היו גם היו, פלאשים שנוצרו מהתאורה שניצבה מאחורי הנגנים. לקח לדולי קצת זמן להבין מאיפה הפלאשים מגיעים ועל מי צריך לצעוק, ולמעשה הרגע הזה סימל את כל ההופעה של דולי: לכולם היו כווונות טובות חוץ מאשר לסאונדמן ולתאורן, או שמא האשמה מוטלת על בחירת המקום, שלא מורגל בהופעות רוק?
גרג דולי מאוכזב בעצמו
צילום: ליאור כתר
"ערב עם גרג דולי" היתה הכותרת של ההופעה בבית מיומנה. זה היה אמור להיות מופע אינטימי, והעובדה שמערכת תופים לא נכחה על הבמה הייתה ההוכחה הכי טובה לכך. גם המינימליזם ששלט בשלושת השירים הראשונים (האקוסטית של דולי, חשמלית, ובס) עשו טוב לשירים של האמן הוותיק. ואז התחילו בעיות הסאונד – גם דולי וגם הבסיסט התלוננו על כך שהם לא שומעים את עצמם במוניטורים ומאותה נקודת זמן והלאה, ההופעה הפכה לקיר רעש בלתי חדיר, שמעליו ריחף קולו של הזמר, כמעין חרב שמנסה לחדור לגזע המוח של המאזין. הדבר החמיר יותר ויותר ככל שההופעה התקדמה, ובחלקים הקשים יותר שלה היה אפשר לראות את הגיטריסט מכונס כל כולו בתוך סולו גיטרה רצחני - ולא לשמוע דבר. את אותו דבר אפשר לומר גם על נגן הכינור: היה ברור שהוא עושה דברים עם הכינור שלו, מהנקודה בה ישבתי עשה רושם שמדובר בדברים מעניינים, אבל לשמוע אותם, לא שמעו.
חרב שמנסה לחדור לגזע המוח של המאזין. גרג דולי בבית מיומנה
צילום: ליאור כתר
אפשר להניח שבמוניטורים של הנגנים הזוועה הזו נשמעה רק באופן חלקי, אחרת, סביר להניח שדולי פשוט היה מפסיק את ההופעה. דולי עצמו עשה לא פעם תנועות ברורות של חוסר שביעות רצון. השיא היה כשהמיקרופון שלו לא עבד, והוא החליף אותו בעצמו, תוך כדי זה שהוא מסנן לעבר הסאונדמן והקהל "אותי אי אפשר לעצור".
ובאמת, את דולי אי אפשר לעצור. הסט שהוא הציג בהופעה שלו אתמול היה סט מרשים, שכלל את המיטב של המיטב מהפרויקטים בהם הוא השתתף. רצועות של ה-Gutters Twins, ה-the Twilight Singers, וכמובן שגם ה-Afghan Whigs, כיכבו, לצד שירים חדשים שדולי עדיין לא הקליט. ברור שכל אחד מן הנוכחים יכול היה לנקוב בלפחות שיר אחד לו הוא ציפה (ולא קיבל), ולמרות זאת דולי נתן אתמול לקהל סט צפוף שלא קיפח אף אחד (אולי למעט הקאבר החדש של דיויד בואי – שנשאר מחוץ לרשימת השירים בהופעה אתמול).
הקאבר של דולי לזכרו של בואי:
ההופעה הסתיימה בחמישה שירים שהיה קשה להישאר אליהם אדיש, וזאת למרות הסאונד הבלתי אפשרי. את החמישייה הזו פתחו שני שירים של ה-Afghan Whigs, שהרימו את הקהל מהכיסאות של בית מיומנה, וכך, עומד, נשאר הקהל עד לסוף ההופעה.
היום, יום א' (28.2), יופיע דולי במחוזותינו פעם נוספת, אך הפעם בבארבי. אפשר להיות בטוחים שהסאונד יהיה טוב יותר במועדון התל אביבי הוותיק. ובהנחה שהסאונד ישתפר, הרי שמדובר בהופעה שאסור לפספס.
הקהל מהופנט לסאונד הזוועתי
צילום: ליאור כתר
אקו"ם