קווין ספייסי חושף את הקשר בין טראמפ לאנדרווד
הוא לא נחמד בחיים, הטון שלו מתנשא, והוא מרבה לנזוף ולרטון. אבל עם 16 מיליון דולר לעונה, ותפקיד מבריק של תככן פוליטי בחדר הסגלגל - קווין ספייסי ממשיך לדהור. עכשיו הוא חוזר בעונה הרביעית של "בית הקלפים" ומסביר מה מחבר אותו לדונלד טראמפ
מי צריך תסריטאים כשבכל מהדורת חדשות ממוצעת נרקמות עלילות לא פחות עסיסיות. קחו, למשל, את קווין ספייסי: כבר שלוש שנים הוא מטפח את דמותו הפיקטיבית של פרנק אנדרווד, כוכב הסדרה "בית הקלפים" שמתכנן את כיבוש הבית הלבן ורומס את כל מי שמפריע לו בדרך לצמרת.
עוד כותרות ב-nrg:
• גמר "הכוכב הבא": מפגן מוקלט של חוסר אמינות
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואז צץ לו אחד, דונלד טראמפ, ומוכיח בפעם המי יודע כמה שהמציאות עולה על כל דמיון.
"אני חושב שטראמפ - המממ, פרנק אנדרווד, הנה הוא נכנס לשיחה אפילו מבלי שבכלל התכוונתי - היה מוצא את השנה הנוכחית משעשעת בדיוק כמוני", אמר ספייסי הדמוקרט כשביקר בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. "על מערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב אנשים אומרים, 'דבר כזה לא ראינו'. כאילו לא נתקלנו קודם במועמד שתוקף את אמצעי התקשורת ומעליב כל כך הרבה קבוצות באמצעות פחד. זה בדיוק הקמפיין שניהל ג'ורג' וואלאס ב־1968. למרות שאנחנו חושבים שהמועמדים די מטורפים, פעם אחר פעם העם האמריקני מוכיח שבסופו של דבר, הוא קולע לבחירה הנכונה, ואני חושב שזה מה שיקרה בסוף".
ספייסי (56) מעורב בפוליטיקה מגיל צעיר. את ביל קלינטון הכיר כשהיה מושל מדינת ארקנסו. בעבר עבד בשירות הסנאטור טד קנדי, כשהתמודד בפריימריז לנשיאות ארה"ב מטעם הדמוקרטים, ב־1980. "אני מוקף בפוליטיקאים, חלקם אומרים ש'בית הקלפים' פיקטיבית לחלוטין, וחלקם מאמינים שמדובר בתמונה שמשקפת את המציאות יותר ממה שהיינו רוצים".
לפני שבועיים נתלתה תמונת דיוקן של אנדרווד במוזיאון הסמית'סוניאן שבוושינגטון. ספייסי, שנכח באירוע, העיר בחיוך: "אני שמח שהגעתם למעמד התלייה שלי". בהמשך התייחס לדמיון בין הסידרה למציאות: "אני חושב שטיפשי לערוך השוואות, גם המירוץ האמיתי לבית הלבן וגם 'בית הקלפים' בלתי צפויים, ובשניהם אין לקהל מושג אמיתי מה הולך לקרות. אבל את העולם האמיתי קל יותר לחזות. אני חושב שאנחנו מקבלים מה שמגיע לנו".
כשאני שואל אותו אם בדברים האלה כיוון למועמד ספציפי, הוא מתחמק. "אין מי שלא שואל אותי בראיונות לאחרונה על הדמיון בין המציאות לסידרה. אנשים נוטים לטשטש את הקו הזה, מה שלדעתי הוא מחמאה לתסריטאים שלנו. אבל לי יש רק מה להפסיד אם אתייחס ברצינות לשאלה כזאת.
"אני פועל בעולם פיקטיבי, ומה שמסוקר בחדשות ממילא מקבל יותר מדי תשומת לב מכדי שגם אני אתחיל להתערב ולהתבטא בנושא. לכן אני מעדיף לא לדבר על פוליטיקה. אני כן יכול להעיד שפוליטיקאים היו לי מודל השראה לאורך השנים".
ומה באמת מגיע לאמריקה?
"אתה מבקש ממני לחזות את העתיד, וזה בטח משהו שאני לא יכול לעשות, מה גם שכשאמרתי ש'נקבל מה שמגיע לנו' זה ציטוט ששאלתי מפרנק, ושנעשה בו שימוש במהלך הקידום של העונה החדשה. תבין שאני מגלם דמות פיקטיבית, אני לא פרנק. אבל אני מאמין בשליחות ציבורית, ולדמות שלי בסידרה אין השפעה על הדעות האישיות שלי על פוליטיקאים.
"אני כולי מלא תקווה ואופטימיות בנוגע לכוח שלנו כבני אדם להניע מהלכים, ובזה אני מתמקד. להיות שחקן זה עניין נפרד לחלוטין. אנשים לא מבינים שזה בסך הכל המקצוע שלי, בזה אני עובד. כל ניסיון שלך לנסות להוציא ממני התבטאות יסתכם בהתחמקות אלגנטית שלי. אם אתחיל לדבר על פוליטיקה, אפול מייד לבור שלא אצליח לצאת ממנו".
שקלת להצטרף לפוליטיקה?
"יש לי אפס עניין לעשות את זה. אבל אני מחזק את ידיו של כל מי שבוחר להעניק מעצמו למען הציבור".
ספייסי (56) היה אחד הכוכבים הראשונים בהוליווד שחצו את הקווים מהקולנוע לטלוויזיה, ובכך נתנו חותמת לתור הזהב של המסך הקטן בשנים האחרונות. זה בא לו בדיוק בזמן: אחרי שני האוסקרים שקטף - על "החשוד המיידי" (1995) ועל "אמריקן ביוטי" (1999) - החלה הקריירה הקולנועית שלו לדעוך. אף שנחשב תמיד לשחקן איכותי, בעשור האחרון זכורים לו בעיקר תפקידים שלא הלמו את מידותיו: הנבל לקס לות'ור בכישלון הקופתי "סופרמן חוזר" ודמות משנה בקומדיית הפשע "איך להיפטר מהבוס".
הוא היה עלול לצעוד בדרך המביכה אל הפנסיה, כמו רבים אחרים, אבל לפני ארבע שנים התגלגלה לפתחו הצעת הזהב: להוביל סידרה פורצת דרך עבור ספקית התוכן האינטרנטית נטפליקס. הוא זיהה את הפוטנציאל הגדול והסתער על ההזדמנות.
"בית הקלפים" יצאה לדרכה בפברואר 2013, כשכל פרקי העונה הראשונה משוחררים במכה אחת - מהלך שהוליד את הביטוי האופנתי "צפיית בינג'" (מרתונית). היא עשתה היסטוריה כשהפכה לסדרה האינטרנטית הראשונה שקיבלה מועמדות לפרס אמי - 32 מועמדויות, אם לדייק. למרות זאת, ספייסי ושותפתו לסדרה, רובין רייט, לא זכו עד היום בשום אמי - והסתפקו כל אחד בפרס אחד של גלובוס הזהב.
בחודש שעבר הוסיף ספייסי לרשימה גם את פרס השחקן הראשי הטוב ביותר בסדרת דרמה מטעם איגוד השחקנים. בתום הטקס הבהיר שהוא לא "מסוג השחקנים שמתיימרים להכיר את הדמות שהם מגלמים על בורייה, ולכן העבודה על הסדרה ממשיכה להיות מהנה. אני נהנה מהאתגר היומיומי ומהתחושה שאולי הפעם באמת עשיתי את העבודה בצורה מושלמת. אני אוהב את התהליך, אני עדיין סטודנט ועדיין ממשיך להשתפר".
בסוף השבוע עולה בארה"ב ובארץ (כל פרקי הידרה יעלו בשבת ב־VOD של yes ,HOT וסלקום tv) העונה הרביעית, שממשיכה בנקודה שבה הפסיקה העונה הקודמת: כשהנשיא אנדרווד ניצב בפני מערכת בחירות ומתמודד עם המשבר בנישואיו לקלייר (רובין רייט), שעזבה אותו.
בעונה החדשה שאיפותיה הפוליטיות של קלייר נושאות דרור: אחרי שכבר כיהנה כשגרירה באו"ם, מינוי שלא עבר חלק בממשל אנדרווד, כעת היא מבקשת להיבחר לקונגרס, ובדרך יהיה עליה לדרוס אנשים - בדומה לאסטרטגיה של בעלה. פרנק, מצידו, ידאג בעיקר להחזיר אותה לחיקו, בתקופה השברירית שבה הוא נזקק לאמון הציבור.
"בתחילת הדרך היינו צריכים לבסס את מערכת היחסים המאוד מסוימת שיש בין פרנק לקלייר", הוא אומר. "אחרי כמה שנים אנו נוכחים לראות עד כמה היא פיתחה לעצמה חוט שידרה ומנהיגות, שפרנק תמיד ידע שיש לה. יש ביניהם עימות שנגרר אל תוך העונה החדשה, ועליהם להחליט אם הם חזקים יותר יחד או לחוד.
"יש גם עולם שלם סביבם, כך שבסופו של דבר, הסידרה היא בבואה של החיים. בין שמדובר באנשים שחותרים להגיע לעמדות כוח ובין שאלה אנשים שסתם עושים שטויות - קורה הרבה מתחת לפני השטח שאנחנו לא מודעים אליו".
לסדרה מצטרפות העונה כמה דמויות חדשות: זוכת האוסקר אלן בורסטין ("אליס לא גרה כאן יותר", "רקוויאם לחלום"), המגלמת את אמה של קלייר; השחקנית נב קמפבל (כוכבת "שולחן לחמישה" משנות התשעים) היא היועצת הפוליטית החדשה של קלייר; וג'ואל קינמן ("The Killing") משתחל לדמות היריב הפוליטי של אנדרווד במפלגה, שמנסה לגזול ממנו את המועמדות לקדנציה נוספת.
לספייסי, בניגוד לאנדרווד שמנסה להיבחר, לא ממש אכפת להיות אהוד. לאורך כל השיחה בינינו הוא מדבר בטון מתנשא ומרבה לרטון בזעף. כשאני שואל אותו על הקמפיין של אנדרווד בעונה החדשה, הוא יוצא מכליו.
"אני מאוד מעריך את הניסיון שלך לשאול מה צפוי לקרות העונה, אבל לא תוציא ממני כלום. גם אם תשאל מה אני רוצה שיקרה לאנדרווד - אני לא אגיב. הרי הצילומים כבר מאחורינו, ואין סיבה שתשאל אותי מה עשוי לקרות. אני לא צריך לשער, אני יודע בדיוק מה קורה, ולא אספר. תעבור הלאה".
ובכל זאת, אחרי שתי העונות הראשונות, שבהן אנדרווד השיג את מבוקשו, הסדרה תישען מעתה רק על מאבק ההישרדות שלו כנשיא?
"אף אחד לא יכול להכין את עצמו באמת לתפקיד נשיא ארה"ב. אני חושב שג'ון קנדי אמר את זה פעם. הג'וב הזה לחלוטין לא צפוי. אחד הדברים הכי מעניינים לגבי נשיאים הוא האופן שבו האופי והאידיאולוגיה שלהם מתנגשים בצורך להתפשר ברגע שהם מגיעים לתפקיד הנחשק.
"אני חושב שהסידרה הצליחה להמחיש את האופי האפל של וושינגטון, את העסקאות שנרקמות בסמטאות חשוכות. היא הראתה איך המעורבות הקודמת של פרנק משפיעה כעת על מעמדו כנשיא ועל הגישה שלו".
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם "בית הקלפים" הוא הפנייה הישירה של אנדרווד למצלמה בחלק מהסצנות, שמעניקה נדבך נוסף להבנת אופיו. "ההשראה לזה שאובה מ'ריצ'רד השלישי' של שייקספיר, מחזה שבו שיחקתי ושגם בו פניתי ישירות אל הקהל", הוא מסביר. "חיפשנו מרכיב שייצור אינטימיות בין פרנק לבין הצופה.
"הבעיה היא שבניגוד לתיאטרון, בסידרה אני מדבר אל עדשת המצלמה, ולא אל אנשים, וזה די מביך. אני בעיקר רואה את ההשתקפות שלי על העדשה, זה כמו לדבר לראי באמבטיה.
• "בית הקלפים" מפשיטה את הפוליטיקה
• "בית הקלפים חושפת את אשליית המציאות
• "בית הקלפים": הילדה הרעה של סדרות הטלוויזיה
"מעונה לעונה ניסיתי להתגבר על המבוכה הזו. שיכנעתי את עצמי שאני מדבר בעצם עם חברי הנאמן ביותר, זה שעימו אני חולק דברים שלא אשתף בהם אפילו את אשתי. זו דרך טובה להכניס את הקהל לתוך מה שעובר בראשו של פרנק".
מה היית אומר לפרנק לו הייתם נפגשים?
"עזוב, זו שאלה מטופשת. זה כמו לשאול מה הייתי שואל את אברהם לינקולן אם היינו יושבים לארוחת ערב יחד. הרי זה לא יקרה".
למרבה הפלא, ספייסי לא מהסס להמעיט בערכה של "בית הקלפים" כחלוצת טרנד הסדרות האיכותיות שמשודרות בפלטפורמות חלופיות - טרנד שאליו הצטרפו סדרות מדוברות אחרות, דוגמת "כתום זה השחור החדש" ו"טרנספרנט".
"אני לא חושב שיש לנו חזקה על תחילת התופעה הזאת. האינטרנט הוא סוג של פלטפורמה, שגם לה תקום חלופה בעתיד הלא רחוק. אנחנו ניצבים בפני מהפכה בכל מיני מובנים, וכרגע סדרות אינטרנטיות הן מגרש משחקים שוקק חיים. השילוב בין יצירתיות לטכנולוגיה ייקח את זה בהמשך למחוזות חדשים.
"אנשים החלו לצרוך בידור בדרכים מגוונות הרבה לפני נטפליקס. אפילו 'הסופרנוס' ב־1999 סימנה קו חדש בעשייה הטלוויזיונית. אחריה היתה תנועה ערה של שחקנים מוערכים מהקולנוע ומהתיאטרון אל המרקע. זאת בחירה מאוד הגיונית לשחקנים, ללכת למקום שבו יש עבודה עבורם. בייחוד בתקופה שבה בעלי האולפנים הגדולים לא מוכנים לשחרר תקציבים לדרמות עשירות עם דמויות חזקות".
הוא נולד ב־1959 בניו ג'רזי, כקווין ספייסי פאולר, לקת'לין, מזכירה, ולתומס, כותב של חוברות הדרכה למוצרים. כשהיה בן 4 עברה המשפחה להתגורר בלוס אנג'לס. "נדדנו הרבה כילדים, ובשלב מסוים בחיי כעסתי על אבי", סיפר בעבר. "בסופו של דבר, פתרנו את המשקעים בינינו".
בגיל 13 זיהה מורה לדרמה בבית הספר את הפוטנציאל שגלום בו וסידר לו השתתפות בסדנה למשחק, שהוביל כוכב העבר ג'ק למון. "לא חשבתי שארצה להיות שחקן מקצועי, הייתי ביישן עד כאב. אחרי שהעלינו כמה סצנות בסדנה, ג'ק שם את ידו על כתפי ואמר לי: 'בני, אתה שחקן טבעי. זה מה שנועדת לעשות בחייך. כשתגדל, סע לניו יורק וטפח את זה. יש לך את הכישרון'. העצה שלו שינתה את חיי".
תחילה חשב להיות קומיקאי, אך בגיל 20 נרשם לבית הספר היוקרתי לאמנויות ג'וליארד שבמנהטן, בעידוד בן כיתתו, השחקן ואל קילמר. לא חלפו שנתיים והוא כבר שיחק על במת התיאטרון במחזות קלאסיים דוגמת "רוחות" של איבסן ו"השחף" של צ'כוב.
ב־1986 סגר מעגל, כשהתאחד על הבמה עם למון ב"מסע ארוך אל תוך הלילה". באותה שנה הפציע לראשונה בקולנוע בקומדיה הרומנטית "צרבת", בכיכובם של מריל סטריפ וג'ק ניקולסון. בהמשך שיחק גם ב"נערה עובדת", ב"גלנגרי גלן רוס" ובתפקיד הרוצח הסדרתי במותחן הפסיכולוגי "שבעה חטאים", לצד בראד פיט.
את פרסומו הגדול ביותר עד אז קנה בדמות הפושע המסתורי קייזר סוזה בסרט "החשוד המיידי" - תפקיד שזיכה אותו באוסקר לשחקן משנה. "מסיבה כלשהי, אנשים אוהבים אותי בתפקיד הרשע. הם רוצים אותי כנבל הגדול", הוא אומר.
לאחר הזכייה באוסקר, המשיך ספייסי בסרטים "התפרצות", "עת להרוג" ו"סודות אל.איי". ב־1999 קיבל את תפקידו המכונן הבא, שקיבע סופית את מעמדו הרם בהוליווד, ב"אמריקן ביוטי" של סם מנדס. הוא גילם בו גבר בגיל המעבר, שחיי הפרברים השלווים שלו עם אשתו (אנט בנינג) מתהפכים כשהוא מתאהב בנערה בת 16, חברתה של בתו. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר. ספייסי קטף את הפסלון לשחקן הטוב ביותר.
לימים גילה ספייסי שהופתע לקבל את התפקיד: "ידעתי שטום הנקס יקנא בי על זה. עד אז הוא תמיד קיבל תפקידים שאני חשקתי בהם".
בהמשך השתתף בסרטים "תעביר את זה הלאה", "החיים של דיוויד גייל", "חדשות הספנות" והדרמה המוסיקלית "מעבר לים", סרט שבו שילב גם את אהבתו למוסיקה משנות החמישים. באותה תקופה החליט לעקור מהוליווד ולהשתקע בלונדון, שם הוא משמש מאז 2003 המנהל האמנותי של תיאטרון "אולד ויק" המפורסם, ואף מופיע לעתים בהצגות.
"אחרי האוסקר הרגשתי צורך להתרחק ולחפש אתגר חדש. זו היתה פיסגה בקריירה שלי, אבל מייד אחריה התחלתי לפחד שרק אחזור על עצמי. המעבר ללונדון היה טוב לי: האנרגיה, התרבות, הקצב - כל אלה תמיד התאימו לי".
גם ההתרחקות מהרכילות בהוליווד שירתה אותו. הוא ידוע כקנאי לפרטיותו, לרווקותו, וגם לזהותו המינית. בצהובונים האמריקניים פורסמו לא אחת תמונות שלו עם צעירים שאיתם ניהל קשר, לכאורה - כולל תמונות שלו חופן ישבן חשוף של צעיר בבר בקרואטיה.
בשנה שעברה כתב עליו מגיש טלוויזיה אמריקני בשם אנדי כהן, גיי מוצהר: "אני עדיין מתמלא זעם כשאני חושב עליו מספר בראיון על האישה שבה היה מאוהב. אדוני, צא מהארון!".
ספייסי לא מגיב לטענות. "למרות שאני חי בלונדון, אני עדיין אזרח אמריקני שלא מוותר על זכותו לפרטיות", אמר ב־2010 בראיון ל"Daily Beast". "לאנשים שונים יש סיבות משלהם לחיות את חייהם כרצונם. אי אפשר לשים את כולם באותה משבצת.
"אני לא חי בשקר. אני שונה מהאופן שבו אנשים תופסים אותי. חייו הפרטיים של אדם אינם עניין לציבור, אלא רכילות. זו השורה התחתונה. סוף סיפור".
עם תלוש שכר של 16 מיליון דולר לעונה מ"בית הקלפים" (ספייסי הוא גם אחד ממפיקי הסידרה) והון עצמי שמוערך ב־80 מיליון, הוא מסתער עכשיו על יעד מקצועי נוסף: הצלת אולפני הסרטים העצמאיים Relativity, שהכריזו בשנה שעברה על פשיטת רגל. ביחד עם שותפו העסקי, המפיק דיינה ברונטי, שעימו הוא חתום כמפיק ראשי בסרטים "הרשת החברתית" ו"קפטן פיליפס", הוא נרתם (על תקן "יועץ קריאטיבי") למאמצי גיוס הכספים למען האולפנים.
בשנה הקרובה נראה אותו שוב בקולנוע, בסרט "Nine Lives", לצד ניקולס הולט, ג'ניפר גארנר וכריסטופר ווקן, דרמה ביוגרפית על הסופר ג'יי.די. סלינג'ר ("התפסן בשדה השיפון"). הוא גם צפוי להופיע בתפקיד ריצ'רד ניקסון, בסרט "ניקסון ואלביס" - על המפגש בין נשיא ארה"ב לשעבר למלך הרוקנרול (שאותו יגלם מייקל שאנון).
אבל אם יש משהו שמלהיב את ספייסי יותר ממשחק, זה תחביב השירה שלו. "בעונה הקודמת של 'בית הקלפים' צילמנו פרק שבו פרנק, ביחד עם הזמר פיטר סינקוטי, שמנגן בפסנתר, מבצע שיר ישן של בינג קרוסבי, בסוף ארוחה עם נשיא רוסיה. חיכיתי לסצנה הזאת בקוצר רוח, זה היה אחד הימים הכי כיפיים שלי בצילומי הסידרה. בעתיד אני מתכנן להוציא אלבום שירים שאני מבצע".
לפני חודשיים הודיעה נטפליקס כי "בית הקלפים" תמשיך גם לעונה חמישית. ספייסי לא מתרגש. "מובן שזה משמח", הוא אומר, "אבל זאת בעיקר תזכורת שאני צריך לשפר את החוזה ולחדש את המשא ומתן שלי על התנאים".
אקו"ם