ביקורת: "שאטו עין כרם" לא מצליחה להמריא
במעבר ממחנה יהודה והמוסכים של תלפיות, החצר האחורית של ירושלים, לטרקלין הבוטיק בעין כרם, שכונת התיירות הטוסקנית של העיר, שכחו קצר וניוטון את ההומור הבועט והחתרני ונשארו עם בדיחות מבורגנות שלא ממש מצחיקות
שאטו עין כרם, ראשון, 21:00, ערוץ עשר (14)


מעונבת מדי, מבוגרת מדי ולא מצחיקה מספיק. ''שאטו עין כרם''
צילום: באדיבות ערוץ עשר
בכל פרק נתקלים האחים בסיטואציה הזויה כזאת או אחרת והעלילה נעה על המתח שבין אלדד הפלגמט שמנסה להביא את המלון לרמה בינלאומית, לפיפו הסטלן (הג'ויינטים הם הדבר היחיד שלא השתנה מימי עספור) שאמנם אחראי על המטבח, אבל כל מה שמעניין אותו הן אורחות המלון. האסוציאציה הראשונה שעולה כשצופים בשאטו עין כרם היא סדרת המופת הבריטית מאמצע שנות ה־70 של המאה הקודמת היא "המלון של פולטי", שם מנסים בני זוג חסרי כל כישרון לנהל מלון קטן בעיירה בריטית נידחת וגם הם עושים זאת בהצלחה חלקית בלבד. אך כדרכן של אסוציאציות, כוחן מוגבל ולאחר זמן לא רב הן הופכות לא רלוונטיות, כי למעט אותה אסוציאציה רגעית אין בין "שאטו עין כרם" לקומדיה המופרעת ההיא ולא כלום.
עמיר וסביון לקחו סיטואציות לא רעות, טוו סביבן עלילה לא רעה והכניסו בין לבין כמה בדיחות לא רעות. וזאת בעצם הבעיה של שאטו עין כרם: היא מעונבת מדי, מבוגרת מדי והכי גרוע - לא מצחיקה מספיק. ניכר שהיוצרים יודעים את העבודה ומבינים דבר או שניים בהומור אבל זה כאילו שהם עצרו את עצמם ולא לקחו את ההזיה צעד אחד או שניים קדימה אל מחוזות הטירוף, שאולי היו מעיפים את העניין למקום גבוה הרבה יותר. במעבר ממחנה יהודה והמוסכים של תלפיות, החצר האחורית של ירושלים, לטרקלין הבוטיק בעין כרם, שכונת התיירות הטוסקנית של העיר, שכחו קצר וניוטון את ההומור הבועט והחתרני ונשארו עם בדיחות מבורגנות שלא ממש מצחיקות. ברור שצריך לבחון את היצירה כשלעצמה ולא להתעכב על ההשוואה החוזרת לעספור אבל גם כשלעצמה, שאטו עין כרם לא מצליחה להמריא. באסה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg