ניצחון המתמחה: טראמפ טרף את "בית הקלפים"
בזכות משיכתנו הטבעית לתככים ואפלה, פרנק וקלייר אנדרוורד הפכו למושג ו"בית הקלפים" הפכה לדימוי שמייצג את האופן שבו המציאות "באמת עובדת". ואז דונלד טראמפ החליט לרוץ לנשיאות ארה"ב
אנחנו אוהבים חשאיות, מסתורין, צללים ואפילה. זאת הסיבה ששרלוק הולמס ממשיך להיות מותג מצליח וזאת הסיבה להצלחה של "בית הקלפים".
עוד כותרות ב-nrg:
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תככים, מושג כה מגונה במציאות, הופך על המסך לשאיפה נחשקת. הצצה אל מאחורי הקלעים, אל הכוחות האמיתיים שמשפיעים על חיינו, ובעיקר, המירוץ הניטשאני הנצחי לעוצמה – אלו דברים שאנחנו רוצים להיחשף אליהם. כך פרנק וקליר אנדרוורד הפכו למושג, וכך "בית הקלפים" הפכה לדימוי ולמחשבה שמייצגים את האופן שבו המציאות "באמת עובדת".
ואז הגיע דונלד טראמפ. הקפיטליסט החזיר, סמוק הלחיים הזחוח, שהפך את כל משחקי הכס הפוליטיים האלו לטלנבולה נבובה. טראמפ לקח את מאבקי הכוח והעוצמה, הדעות הקדומות, השובניזם, הגזענות והכסף, והוציא אותם לאור. וכשטראמפ מופיע על המסך, לפרנק אנדרווד כבר אין מה למכור.
• קווין ספייסי על הקשר בין אנדרווד לטראמפ
הפוליטיקה האמריקאית מהלכת עלינו קסם. סדרי גודל אחרים, סכומי כסף בלתי נתפסים, נאומים וכנסים שגורמים לקמפיין בחירות ישראלי ממוצע להיראות כמו חנוכת דירה. גם אם הצופה הישראלי לא יודע איפה נמצאת ניו המפשייר, הוא נהנה לקבל הצצה להצגה הפוליטית הכי טובה בעיר. בישראל יש לנו את פולישוק (המצוינת) – בארה"ב את "בית הקלפים".
אבל נראה שזהו הסוף. העונה הרביעית של בית הקלפים עולה לאוויר במקביל למאבק הסוער לנשיאות ארה"ב. והמאבק, זה הגלוי שניתן לראות אותו ב-CNN, משאיר לפרנק וקלייר אבק.
אני לא שותף למחנה המעריצים של דונלד "היחיד שמדבר דוגרי" טראמפ. אין לי ספק שמדובר בקוריוז שיחלוף מן העולם בזמן אמת ויוביל למפלה רפובליקנית נוספת (למרות שהאמריקאים בחרו את שוורצנגר למושל קליפורניה, אז הכל נאמר בע"מ). אבל טראמפ מהווה אבולוציה לעולם הצללים שאפיין את הפוליטיקה הישנה. כבר לא מעניין לקרוא את המיילים החשאים של קלינטון, כשיש מישהו שלא עוצר באדום. אם נשתמש במונחים מעולם המיניות – תופעת טראמפ לוקחת מהפוליטיקה (ומ"בית הקלפים") את הקסם שיש באירוטיות והופכת אותה למופע פורנו.
היה עוזר אם יוצרי "בית הקלפים" לא היו מתייחסים לסדרה שלהם כמו לסטארט-אפ – משקיעים בהתחלה ועושים אקזיט אחרי שתי עונות. בניגוד לעונות הראשונות הדחוסות בעלילה, העונה הרביעית בונה על זה שאתם, הצופים, כבר מכורים. המתח הוא זה שאמור להחזיק אתכם עד לפרק האחרון. לא חייבים עלילה, המתח עצמו הוא זה שישאיר אתכם מול המסך. את הפרקים אפשר למלא בינתיים במבטים ארוכים ונוגים, במוזיקה דרמטית ובדרמות לא משכנעות.
ב"בית הקלפים" גם סירבו להפנים את החשיבות של רשתות חברתיות וציוצי טוויטר. שם, העסקים האמיתיים עדיין מתנהלים בחדר הסגלגל ובפגישות חשאיות בבתי מלון. זה לא שהתככים נעלמו מהעולם, זה העולם שמתעלם מהתככים.
למי יש כוח לנבור ב"תיקים באפילה"? אנחנו רוצים סקס מהיר – כלומר, משהו שכל אחד יכול לגשת אליו, לבקר אותו ולשפוט. אל תדברו על "שנים של עבודה קשה ומסורה", תנו לנו צבע, בן אדם שמדבר, שלא סותם כשצריך. עברנו מספיק שנים עם מנהיגים שתקניים, זעופים ורציניים, וכנראה שהגיע עידן ה"טראמפ".
"בית הקלפים" עדיין תשאיר אתכם מול המסך, גם בעונתה הרביעית, אבל זה כבר יהיה משהו שהפך להרגל. בינתיים, אני ממליץ לכם לצפות בחדשות בארה"ב – לא תאמינו מה קורה שם.
"בית הקלפים" 4, HOT VOD, yes VOD ובסלקום TV
אקו"ם