ראשי » תרבות » טלוויזיה

יום האישה הבינלאומי: תהיו רונית אלקבץ

שוב הגיע יום האישה, ושוב יותר מדי נשים שואלות את עצמן מה יש פה בעצם לחגוג, אם הן עדיין חשופות למוסכמות חברתיות, נפגעות מתופעות לוואי מכוערות ומנוצלות על ידי גברים שתלטניים. טוב שיש נשים כמו רונית אלקבץ להזכיר: אנחנו לא המין החלש

לפני שבוע שוטטתי באינטרנט וראיתי שעוד מעט חוגגים את יום האישה. רגע, אבל חגגנו את זה ממש לא מזמן, לא? מי זה הכתב המבולבל הזה? מצחיק שכמוהו, בטח העורך ייכנס בו. אבל מתברר שמי שיצאה פיתה זו אני. אמנם חגגנו לא מזמן את יום המשפחה, אבל בינינו, לא משנה השם החדש, הוא תמיד יהיה יום האם, ולראייה - תראו לי אבא אחד שקיבל זר פרחים הביתה. והנה, היום אנחנו חוגגים את יום האישה הבינלאומי. האם יש לנו סיבה לחגוג? לא ממש, אבל למה להוציא את האוויר מהבלונים.
 
ואולי חלק מהבעייתיות של יום האישה, הוא שצריך יום בשנה כדי לחגוג את זה. מישהו עצר פעם ושאל למה? - כנראה מאותה סיבה שיום הגאווה מתקיים. הקהילה הגאה מרגישה צורך לקום להגיד – "אנחנו כאן, בין אם אתם אוהבים את זה או לא, וזכותנו להיות כאן", וכך גם הנשים. נכון, מותר לנו ללבוש מכנסיים, מותר לנו להצביע, מותר לנו לצאת מהמטבח ולטפח קריירה, אבל להרוויח יותר? להרגיש שקטות כשאנחנו מחליטות ללבוש משהו טיפה חושפני ויוצאות החוצה? ממש לא.

עוד כותרות ב-nrg:
• איה כורם ליום האישה: הגיע הזמן להתחיל לקחת
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• שמאלנים יקרים: מירי רגב כבר זוממת את הגזירה הבאה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

וזה לא נעצר שם. המוסר הכפול עובד שעות נוספות. קחו דוגמה: לפניכם רווקה בת 38 ורווק בן 38. שניהם מצליחים, נראים טוב ומחפשים זוגיות רצינית. על מי קל יותר להעביר ביקורת? מי נראה לכם נחשק יותר מבין השניים?

נמשיך עם הרווקה בת ה-38 שלנו ונחליט שהיא התחתנה (קולולולולו). כמה זמן ייקח מהרגע שירח הדבש יסתיים עד שישאלו אותה "נו, ומה עם ילדים?". אז הרווקה שלנו החליטה שפחות מתאים לה ילדים. היא לא מרגישה אימהית, אין לה דחף להביא צאצאים לעולם והיא הייתה מעדיפה לבזבז את כספה על טיולים מסביב לעולם מאשר על חיתולי האגיס. אתם יכולים כבר לדמיין את הפרצופים מעוררי הרחמים שהיא תקבל בליל הסדר? את הלחשושים במטבח, מאחורי התמי 4 בעבודה?
ככה זה. להיותך אישה יש תופעות לוואי, בין אם את רוצה ובין אם לאו. תמיד תפחדי ללכת ברחוב חשוך לבדך, אם תתעצבני תמיד יהיה את האידיוט שיאשים את היום הזה בחודש, ואם תתקשי ברוורס, יהיה שם את הדביל שיאשים את המגדר שלך.

כשצפיתי ברונית אלקבץ עוזבת במחאה את אולפן ערוץ 2, באמצע ה"ריאיון" עם יונתן ריגר ועודד בן עמי, הרגשתי גאווה ואפילו מעט תקווה. אלקבץ פעלה נכון כשהחליטה לקום מכיסאה ולפוצץ את הריאיון, בין אם היא עשתה זאת כי ההתעקשות להישאל על נושא איבגי יצאה מהקשרה ועברה את הגבול, ובין אם כי בן עמי וריגר התנהגו כמו שני בריונים שנהנים לצחוק על האישה המוזרה באולפן שלא מוכנה לשתף פעולה עם המשחק שלהם.

נכון פעלה גם שלי יחימוביץ' כשעזבה גם היא את האולפן בזמן שישראל כץ ורוני מאנה נופפו בידיהם, צעקו ולא נתנו לה לדבר. אולי בתור נשים, מצפים מאיתנו להיות עדינות ורכות יותר. אבל כשהגבול שלנו נחצה והערכים שלנו נפגעים, אפשר ורצוי בהחלט לקום ולהגיד "די".
אז נכון, יש לנו נשים חזקות בארץ, דוגמאות למופת, מול דורסנות גברית ומתלהמת. אבל כמה עוד נשים יאלצו לעזוב אולפנים כדי לחולל פה שינוי אמיתי?

האינטרנט חגג את החלטתה מעוררת ההערכה של אלקבץ לקום ולעזוב באמצע השידור, אבל בל נשכח שאנחנו עדיין חיות בעולם של גברים. אז תסלחו לי בזמן שאני לא ממהרת לחגוג את יום האישה הבינלאומי ולכתוב סטטוס נשי מפואר בפייס. עד שלא נצטרך לציין את יום האישה, אפשר מבחינתי לוותר על החגיגות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg