ראשי » תרבות » ספרות

המחווה למחמוד דרוויש התקיימה, וטוב שכך

הקריאה לבטל את ערב המחווה למחמוד דרוויש נובעת מחוסר הבנה של המצב. נכון יותר היה אם רכז 'אם תרצו' היה פונה לאונ' חיפה בבקשה לכלול באירוע גם דעות שונות, במקום לדרוש לבטלו, ובכך להעצים את התסכול ולהחריף את המצב. דעה

ביום א' האחרון קיים בתל אביב המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה ערב מחווה למשורר ופעיל אש"ף מחמוד דרוויש, בהשתתפותם של שלל יוצרים ואמנים. כצפוי, לא כולם ראו בקיומו של האירוע יוזמה מבורכת, ורכז התא החיפאי של תנועת 'אם תרצו' אף פנה לאוניברסיטה בדרישה לבטלו, בטענה כי אין זה לגיטימי שגוף הפועל בגיבוי האוניברסיטה יחלוק כבוד וייתן במה למי שהביע בכתיבתו ובפעילותו הפוליטית מחאה אנטי-ציונית.

אמנם העיסוק בכיבוש ובהפניית אצבע מאשימה כלפי ישראל בולט וגלוי ביצירתו, המאופיינת באמירות דוגמת:

"הגיע הזמן שתסתלקו / שתמותו היכן שתרצו / אבל לא בינינו / צאו מכל דבר / צאו מפצעינו, מאדמתנו / צאו מהיבשה, מהים, מהכל"

או –

"אני לא שונא אנשים / ואינני פולש / אבל אם אהיה לרעב / בשרו של הכובש יהיה לי למאכל / היזהר, היזהר / מהרעב שלי / מהזעם שלי".
אך דמותו של דרוויש כאדם וכמשורר מורכבת וסבוכה, וההתייחסות אליו כאל משורר אנטי-ציוני בלבד פשטנית למדי ואינה מכירה במכלול יצירתו ופועלו. דרוויש הביע צער, כאב וזעם על מצבם של הפלסטינים והתקומם אל מול דריסת הרגל הישראלית בשטחים המוחזקים, ובו בזמן גם התאווה לשיתוף פעולה יהודי-ערבי וקרא להידברות ולמציאתו של פיתרון מתקבל על הדעת עבור שני הצדדים, שעשוי להביא לסיום הקונפליקט.

עוד כותרות ב-nrg:
• אמנות הסלבס: לא תאמינו מי צייר את זה
• שי חי בחוץ: "הייתי הדייר הכי פחות אלים"
• כל האמת בפרצוף: זק, הרסת לנו את "האח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

התגובה הבלתי אוהדת שהיוזמה זכתה לה והניסיון להביא לביטול האירוע מציבים על סדר היום סוגיה אקטואלית ביותר, שלאחרונה מוצאת לה שורה של ביטויים – מה צריך להיות טיבה של מערכת היחסים המתקיימת בין גופים וממסדים של המדינה ובין התרבות ויוצריה? ומהם הערכים או העקרונות שלאורם יש לשפוט אירוע תרבות ולהחליט האם יש או אין לו מקום?

מדינת ישראל מצויה במשבר זהות מתמשך, שהפך למצבה הקבוע. ולא, הדבר אינו נובע, כפי שרבים סבורים, מעצם הגדרתה הכפולה כמדינה דמוקרטית ויהודית, שכן בהתנהלות תקינה ומושכלת, שני המאפיינים האלה היו יכולים לדור בכפיפה אחת. הבעיה טמונה ביישום. למקבלי ההחלטות בצמרת המדינית יש נטייה לבחור את המאפיין המתאים והנוח יותר בכל רגע נתון – לעיתים התנהלותה של ישראל דמוקרטית וכאילו אינה יהודית, ופעמים אחרות היא יהודית אך כלל אינה דמוקרטית. ונחשו מה? זה לא עובד כך.

הדגם היחיד שיהווה מימוש של החזון למדינה דמוקרטית ויהודית כאחד, הוא כזה שיאפשר פתחון פה גם לעמדות, אישים וקבוצות הקוראים תיגר על ההגמוניה היהודית, ובתוך כך גם על צדקתה בהתנהלותה במסגרת הקונפליקט - אך באופן מאוזן, המאפשר מקום גם לביקורת על אותן אמירות, להצגת קונטרה, לויכוח ולדיון. אילו היה רכז תא 'אם תרצו' פונה לאוניברסיטת חיפה בבקשה אחרת – לא לבטל את האירוע, אלא לכלול בו פאנל של אישים האוחזים בדעות שונות ומנוגדות, היה זה ראוי יותר מאשר לקרוא לביטולו.

מהי הסכנה הטמונה בקיומו של אירוע מעין זה, כפי שרואים אותה המתנגדים לו? מפני מה הם חוששים כל כך? האם הם באמת סבורים כי הקראת שיריו של דרוויש בסוזן דלל היא-היא שתיתן משנה תוקף להתקוממות הפלסטינית האלימה ותלבה את התסיסה בקרב הפלסטינים? ההיפך הוא הנכון - הסכנה הגדולה והאמתית טמונה בביטולם של אירועים כאלה, בהשתקת קולות ובהדרתם, שכן בדיוק אלו הם הצעדים שיעצימו את התסכול ואת הזעם, יחריפו את המצב וירחיקו את שני הצדדים צעד אחד נוסף ממציאת דרך להידברות.

עלינו לשאוף לכך שדרכו של אדם להגן על עמדתו ולדבר בצדקתה לא תהיה כרוכה בהשתקת הקולות הנושאים עמם עמדה אחרת, אלא בדיוק ההיפך מכך – ברצון בקיומו של דיון שיאפשר ויכוח והעלאת טיעונים לכאן ולכאן ויאתגר את האוחזים בעמדות השונות לחשוב, להעמיק ולבסס את טיעוניהם. להשתיק, לבטל, לבלום ולאסור – כל אלו קלים מאוד לביצוע, אך שום טוב לא יצמח מכך.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg