הנציגים שלנו בפרימוורה סאונד בוחרים את ההופעות שלא יחמיצו
ניצן חורש והקאט אאוט קלאב נבחרו להיות אחד מבין שלושת ההרכבים הישראלים שיתכבדו להופיע בפסטיבל פרימוורה סאונד 2016. בהופעה שלהם אנחנו נהיה כמובן בשורה הראשונה, אבל תהינו אילו הופעות שמונת חברי הלהקה לא יעזו להחמיץ בעצמם
פסטיבל פרימוורה סאונד בברצלונה יתקיים זו השנה ה-16 בפארק דל פורום על חוף הים הברצלונאי, וגם השנה יארח שלושה הרכבים ישראליים מצוינים.
ההרכב האלטרנטיבי המעולה Tiny Fingers, יוצרת האלקטרו פופ המוכשרת נגה ארז ו-Cut Out Club, הביג בנד רוקנרול בהנהגת ניצן חורש, הם ההרכבים שנבחרו לייצג את ישראל השנה בפסטיבל, לצד אמנים ולהקות בינלאומיים כרדיוהד, טיים אימפאלה, פי ג'יי הארווי, סיגור רוס, אייר ועוד.
עוד כותרות ב-nrg:
• למה עמיר חדד מתחמק מישראלים?
• מתנחלת בגיי בר: תמר שילה מלרלרת ב'אוויטה'
• שבועיים אחרי הפרישה: שוב מהומה בבית האח הגדול
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עבור ניצן חורש והקאט אאוט קלאב, מדובר בהישג מרשים נוסף, לאחר שתי החתמות בינלאומיות בשנה שעברה. כדי לחגוג את שורת ההישגים המרשימים של ההרכב הישראלי, ביקשנו מחברי הלהקה לבחור את ההופעות שהם בעצמם לא יפספסו בפסטיבל הספרדי.
קבלו שמונה המלצות משמונת חברי הלהקה ואחת מאיתנו - גם אם לא יזדמן לכם להגיע לברצלונה בחודש יוני הקרוב, ניצן חורש והקאט אאוט קלאב יופיעו ב-7.4.16 בצוללת הצהובה ירושלים, וב-9.4.16 בפטריה קיבוץ דן.
ההופעה שאני מוכרח לראות בפרימוורה, וממליץ עליה נמרצות, היא שלGoat : פסיכדליה פראית של גיטרות פאז נהדרות, מקצבים אפריקאים אינטנסיביים ומורכבים, שירה הזויה ושבטית. התקליט האחרון שלהם 'Commune' רץ לי על הפטיפון בתדירות גבוהה.
אני אוהב את Shellac כי הם כמו ז'אנר הסיפור הקצר: מצומצמי תכנים, שלד מוסיקלי, מינימליזם חתרני. הם מציגים תפיסה מתקדמת של כתיבת שיר: כאילו כל הלהקה נמצאת בריכוז והדחיסות של החומר המוסיקלי יחד עם השירה הופכים לכלי אחד.
ראיתי את הבלאק ליפס פעמיים, כשהם היו בארץ ב-2007, עדיין להקת קטנטנה, שהלוותה מירון פדאל פאז להופעות. מאז הם התפוצצו והפכו למגדירי סאונד הגראז' של העשור. למרות שהאלבום האחרון שלהם מחורבן זאת עדיין אחת ההופעות היותר אנרגטיות ומהנות שאפשר לתפוס בפרימוורה השנה.
בתחילה טיים אימפלה נשמעו באוזניי כמו עוד להקה תקופתית מסוגננת. השיר שכבש אותי הוא Apocalypse Dreams, חברה ביקשה שאלמד אותה לנגן את תפקיד הבס שלו ולכן נאלצתי להאזין לו בלופ. נשבתי בסאונד שלהם: שירי פופ חולמניים באווירת סיקסטיז פסיכדלית מהודקת בגרוב היפי-fאנקי. מהאלבום האחרון שלהם יצוין הקליפ המופלא (והמחפיץ) ל-The Less I Know The Better.
• להקת השנה טיים אימפלה בדרך לישראל
היתה לי תקופה ששמעתי בבית הרבה את ביירות, להקת אינדי אמריקאית שמנגנת פולק-רוק עם השפעות בלקניות ומזרח אירופאיות - אבל אף פעם לא יצא לי לראות איך הם בהופעה, ואני מחכה להזדמנות הזו בפסטיבל. אוטוטו.
הצמד הזה מצליח לכתוב שירים קלאסיים, במובן של קלאסה אמיתית, ולתזמר אותם, במובן של תזמורות סיקסטיז שכבר לא שומעים. התוצאה, ברגעים המוצלחים שלהם, מייצרת אפקט גדול מהחיים.
אני ממליץ על אנימל קולקטיב כי השילוב של שבטיות אפריקאית עם מלודיות פופיות ושירה היפר-אקטיבית, עושה לי טוב. גם מההופעות שלהם שיצא לי לראות ביוטיוב זה נראה ונשמע אדיר. דיבור חמור.
ריצ'ארד האולי הוא מהמוזיקאים האלה שחיבתי נתונה להם תמיד, גם אם לא יצא לי לעקוב באדיקות אחרי כל דבר שהוציא. זה משהו בדמות הזו שלו, קרוס בין אלביס לרם אוריון, שעושה לי את זה באופן אישי, סוג של טרובדור שמצייר בגוונים של פיפטיז רומנטי הווה עירוני. ולא ראיתי אותו אף פעם בהופעה.
אקו"ם