משחקי הכס: משפחה לא בוחרים, משפחה רוצחים

לצד כמה רגעים מאכזבים מאוד בפרק השני של העונה, גם גילינו שפעם הודור יכול היה לדבר. עם כמות מתים שלא הייתה מביישת פרק סיום עונה, בסצנה הטובה בפרק היו רק דיבורים

זה מדבר! צילום: באדיבות yes

בניגוד גמור לסצנת הסיום של הפרק - שלא באמת הפתיעה אף אחד - הרי שסצנת הפתיחה של הפרק השאירה את הצופים בהלם גמור: בעבר, הודור היה מסוגל לדבר! את הטוויסט המטורף הזה בעלילה, אנחנו מקבלים באדיבות החזיונות של בראן, בסצנה שהייתה רק אחת מאינספור רגעים מתים. בהם: אריה חטפה מכות; סאנסה קיבלה עדכונים על מה שנשאר מהמשפחה שלה; ויארה התווכחה עם אבא.

בזמן שהפרק בעיקר שעמם אותנו, התרחשו בו גם כמה דברים מעניינים למחצה, בהם הערב של סר דאבוס, שאדם סביר יכול רק לדמיין. ערב שהסתיים בחזרתו מן המתים של ג'ון סנואו, ובתחילתו, ניצל דאבוס ממוות בטוח על ידי ענק, מלווה בערימה של פראים.

כמו בעונות הקודמות, גם הפעם ניכר שסצנות בהן מופיעים ענקים או דרקונים עולות המון כסף, וניכר שההפקה והתסריטאים מנסים לצמצם אותן למינימום ההכרחי. האלמנט הכלכלי מסביר מדוע הקרב בין הענק ואנשי משמר הלילה מסתיים בשני הרוגים בלבד – ולא בגיא הריגה, ומדוע כאשר טיריון נכנס לגוב הדרקונים כדי לנפץ את השלשלאות שלהם, זמן המסך של טיריון כפול מזמן המסך של הדרקונים.

אגב, אם הדרקונים כאלה יצורים תבוניים, איך הם לא עלו על הקלות שבפתיחת השלשלאות?

נומי, נומי דרקוני צילום: באדיבות yes

כמו בפרק הראשון גם בפרק השני יש שיחות על סקס שלא מגובות במעשים. בפרק שעבר המוקד היה המלכה דאינריז, ובפרק הנוכחי המוקד הוא המלכה לשעבר סרסיי ואחיה ג'יימי - כשאת הסצנה מסיים ההר בהופעה בלתי נשכחת.

אגב סרסיי, הרי שהבן שלה, המלך טומן, מתגלה כמי שיודע להעריך כראוי את תכונותיה של אמו - רוצחת, שגרמה לו לכאב נפשי בלתי נסלח – בשם האהבה שלה אליו. בנוסף, טומן מעריך כראוי גם את ההתנהגות הפחדנית והפאסיבית שהוא עצמו הפגין עד עכשיו - אחד מהרגעים הבודדים בפרק שיצרו ציפיות להמשך.

• מכורים ל"משחקי הכס"? ענו על החידון
• המבקרים בארה"ב: הפתיחה החזקה עד כה
• פינוק לצופים: משחקי הכס ב-360 מעלות

אין כמו אהבה של אמא רוצחת צילום: באדיבות yes

נתפקס - הפרק הפעם עסק בשני נושאים עיקריים: הבית, ומשפחתיות, כשכל משפחה לא מתפקדת בדרכה שלה. המפגש בין טומן לסרסיי הוא מופת למשפחתיות פולנית יציבה – סרסיי אומרת לטומן: "אני שמחה לראות אותך" בזמן שהיא מפנה אליו את גבה. טומן, מצדו, עונה מיד לסרסיי: "אני יודע שהייתי צריך לבוא לראות אותך קודם".

בזמן שטומן וסרסיי יושבים על כיסא שבור בחושך ובוכים על חלב שנשפך, המפגש בין ג'יימי והדרור העליון מתרחש בדיוק כפי שהוא היה צריך להתבצע. במה שתיזכר כנראה כסצנה הטובה בפרק, זכינו לערימות של שנאה, כעס, רצון לנקמה, וקנאות דתית שבערו מתחת לאדמה, בזמן שמעליה קיבלנו שיחה תיאולוגית פילוסופית, במהלכה הצופה נע בין אמפטיה לג'יימי, שרוצה לנקום במי שפגע במשפחתו, ובין אמפטיה למנהיג דתי, חסר שם וייחוס, שמוביל פשוטי עם בדרך להפיכה פוליטית.

הסצנה הטובה של הפרק בחסות דרור שירותי דת צילום: באדיבות yes

ובינתיים בצפון, רמזי ממחיש לצופה את המשפט: "כשהחיים נותנים לך לימונים - תהפוך אותם למרחץ דמים". הפעם הרקע לרצח הוא הידיעה שלרמזי נולד אח קטן. השמחה המשפחתית הזו היא עילה מספקת עבור רמזי כדי לרצוח את אבא שלו, את אמו החורגת, ואת התינוקי.

אל מסדר המתים מצטרף גם באלון גרייג'וי, בסצנה שלא ברור מה משמעותה והשלכותיה. האם יורון, מי ששלח את באלון אל מותו, הוא באמת האל הטובע בו מאמינים אנשי אי הברזל? או שמדובר בעוד אחת מהדמויות שאיבדו את זה לגמרי תוך כדי התקף מגלומניה?

בין כך או כך, המרוץ לירושת כס המלח נפתח, כשבין המתמודדים: יורון, תיאון – שהחליט לחזור הביתה ולהשאיר את סאנסה לבד, ויארה – מי שנראית כמו הבחירה הנכונה בכל קנה מידה אפשרי.

המועמדות של יארה מציגה שתי בעיות: ראשית, היא אישה – ולפי האמונה הדתית של אנשי אי הברזל, האל הטובע אסר על נשים לכהן כמלכה (מה שאולי מסביר את הופעתו של יורון). והשנייה, יארה פשוט מוצלחת, חכמה ואמיצה מידי, ובמשחקי הכס כמו במשחקי הכס, אנשים כאלה לרוב זוכים לרצח ברוטאלי, שמלווה בעוגמת נפש יסודית.

ביי ביי, אבא צילום: באדיבות yes

ואז מגיע סוף הפרק עם סצנת תחיית המתים של ג'ון סנואו. מליסנדרה אמנם התאפרה מאז הפרק הקודם, אבל עדיין נמצאת בעיצומו של משבר רוחני ואמוני, וכמעט בניגוד לרצונה מנסה להחיות את ג'ון סנאו, במה שנראה יותר כמו ביקור לא מוצלח בספא חובבני. ואז, אחרי שהמסיבה הסתיימה, וכולם הלכו חוץ מהכלבלב, ג'ון סנואו חוזר לחיים. שוקינג.

חבל, היה עדיף לשרוף אותו.

הצפוי והלא רצוי קרה. ומה הלאה? צילום: באדיבות yes

• פרק 1: מבחן ג'ון סנואו יוצא לדרך
• משחקי הפח: הגיע הזמן לסגור את הבאסטה