מר אירוויזיון: דורון מדלי עשוי מכוכבים
מאחורי הלהיטים הכי גדולים של המוזיקה הישראלית העכשווית עומד היוצר השאפתן דורון מדלי. רגע לפני ששיר נוסף פרי עטו מייצג אותנו באירוויזיון הוא מספר על הפוליטיקה שמאחורי הפקת הענק האירופית, לא מתרגש מהביקורת המלגלגת וחושף כיצד השיר המצליח שכתב לעומר אדם הוציא אותו מהדיכאון והפך אצלו לדרך חיים
"'גולדן בוי' הוא כמו ענן בצבע זהב. אני שט עליו וחי חיים טובים ומאוד כיפיים", מודה בפניי הפזמונאי והמלחין דורון מדלי, ויש לו כל הסיבות לחוש שהוא על ענן. אחרי שהשיר "גולדן בוי", שכתב והלחין, הגיע למקום התשיעי והמכובד באירוויזיון 2015 בביצועו המצוין של נדב גדג', נפתחו בפניו של מדלי דלתות רבות באירופה.עוד כותרות ב-nrg:
• אחרי 70 שנה: מותר לצחוק על השואה?
• אדל סוגדת למלכה: "תודה לאל שהיא קיימת"
• האישה הטובה: "משחקי הכס" שומרת על הזוגיות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השנה, בפעם השנייה ברציפות, שיר נוסף שלו "מייד אוף סטארס", ייצג את ישראל באירוויזיון שיתקיים במהלך השבוע הבא. "ההשתתפות בתחרות הזו היא הגשמת חלום אמיתית", אומר מדלי. "אני ילד שגדל על האירוויזיון מאז עפרה חזה והשיר 'חי'. כל הילדות וגם קצת בבגרות זה היה ממש העניין. זה אחד הזיכרונות הכי ראשונים שלי בחיים".
האירוויזיון, הוא אומר, פיתח במוחו שני אזורים חשובים. הראשון, "קליטת שפות ורצון לגלות ארצות ואנשים מכל העולם. השני הוא היכולת לייצר להיטים, לקלוט את שלוש הדקות התמציתיות האלה שאפשר להיצמד אליהן ולהתחבר".
אתה מרגיש שהמוח שלך פיצח את הנוסחה?
"לא. המוח מתפתח עם הגירויים שאתה אוסף מסביב. ואם אתה לוקח את האירוויזיון ואת קדם האירוויזיון, את הפסטיגל ועוד כל מיני תחרויות כאלה שמחייבות שהשירים יהיו מאוד קליטים, מצומצמים וברורים, עם פזמון מאוד חזק, זה מגדל אזור במוח שמתאים את עצמו לתבנית הזו, עד שהוא מתפרץ".השירים המתחרים על ייצוג ישראל נשלחים באופן אנונימי לוועדה מיוחדת שבודקת ומחליטה אילו מהם מתאימים. השנה הגיעו 70 שירים, מתוכם הגישה הוועדה למתמודדים כמה שירים לבחירה, ושני מתמודדים מתוך הארבעה בחרו ב"מייד אוף סטארס" של מדלי, וביצעו אותו בעיבוד שונה בגמר התוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון".
איך אתה מצליח לקלוע לטעם של הוועדה פעם אחר פעם? זה קשור לכך ש"גדלת" על אירוויזיונים?
"גם, וקשור גם לעובדה שאני מתייחס לכל דבר באופן רציני. לניסיון ולמקצוענות אין תחליף. לפני ששיר שלי ייצג את ישראל בשנה שעברה, ביימתי כמה שירים ישראליים בתחרות: ב־2008 את השיר של בועז מעודה, ב־2010 את הראל סקעת וב־2013 את מורן מזור. אני מסתכל על מה שקורה באירוויזיון ומסיק את המסקנות המקצועיות. חלק מהעניין של התחרות הזו קשור גם לגיאופוליטיקה, והוא לא מקצועי פרופר. כדי להצליח אנחנו צריכים להתאמץ יותר מיוון למשל או ממדינה סקנדינבית".
אם היינו גרמניה היינו מגיעים גבוה יותר עם "גולדן בוי"?
"תראה, הגרסה היוונית שנעשתה לגולדן בוי הייתה אחד הלהיטים הכי גדולים השנה ביוון ובקפריסין. השיר הקפיץ את הקריירה של הזמרת שביצעה אותו, והיום היא אחת הזמרות המצליחות ביוון. כל היוונים יגידו לך שאם השיר הזה היה מייצג אותם באירוויזיון, הם היו זוכים. ואם לא במקום ראשון, אז בחמישייה הפותחת".
• פרגון ענק לישראל - דווקא מבריטניה
מדלי, 38, גר בדירה צפון תל־אביבית צנועה ונאה, שסלונה מאכלס שני פסנתרים. במהלך שיחתנו הוא צמוד לטלפון הנייד. האירוויזיון עומד בפתח, והוא צריך להיות זמין להתייעצויות ולהסתמסות מתמדת מול יואב צפיר, שאחראי ביחד איתו על בימוי השיר הישראלי בשוודיה. "אנחנו מנסים לגייס כסף להופעה הבימתית של השיר", מסביר מדלי. "אם אתה רוצה לעשות משהו מדהים על הבמה, זה עולה המון. בשנה שעברה השוודים הכינו אנימציה מושקעת, וברור שגם בזכותה הם זכו. אפשר אמנם להסתפק במה שמארגני המופע מציעים, אבל כדי להיות בלתי נשכח ולהתבלט, אתה חייב להביא את ה'וואו אפקט'. יש לנו הרבה מאוד רעיונות ודרכים להוציא אותם לפועל, רק חסרים לנו כמה מאות אלפי שקלים".
למה זה כל כך חשוב?
"דבר כזה מביא תיירות למדינה ושם את התרבות הישראלית בפרונט, ולא את החדשות הקשות שמגיעות מהארץ. זה שווה הרבה, ועובדה ש'גולדן בוי' עשה לישראל שירות מדהים".
במה זה מתבטא?
"עצם זה שיש בשיר משפט 'לט מי שואו יו תל־אביב', אתה מדליק להם איזה ניצוץ בראש והם באים לפה. הרבה תיירות גאה. אני מכיר את זה, גם אני הומוסקסואל, כתבתי את 'יא חביבי תל־אביב', שהפך להמנון הגאווה, ומשרד התיירות הולך להשתמש בו השנה כקמפיין בעולם. אנשים בעיריית תל־אביב אמרו לי: 'אנחנו יכולים להפוך את העולם על קמפיינים של גאווה, אבל אחרי שהגיע גולדן בוי, אנחנו לא צריכים לעשות יותר כלום. העירייה מימנה את הקליפ וגם את של 'מייד אוף סטארס', כי מבינים שם שבכסף קטן יחסית הם מרוויחים יחסי ציבור שאפשר רק לחלום עליהם, מול מיליוני אנשים באירופה".
מדוע הוחלט לשנות את העיבוד שביצע חובי סטאר בגמר של קדם האירוויזיון?
"התקנון מאפשר שינויים עד למועד מסוים של הגשה לאירוויזיון, ומראש אמרנו שאם אחד מהשירים שלי יזכה, נעשה בו את כל השינויים הדרושים כדי שיעמוד הכי טוב בתחרות עצמה. ברגע שחובי זכה, הבנו שחייבים לחשוב על העיבוד מחדש - גם כי אנחנו לא היינו ממש סגורים עליו, וגם בגלל הפידבקים שקיבלנו מקהל אירופי באתר של האירוויזיון ובפייסבוק הרשמי שלו. ביחד עם המעבד חן מצגר שינינו את העיבוד, וגם ניצלנו את השינוי מבחינה אסטרטגית: באירוויזיון מאוד אוהבים בלדות, ובשלב ההוא, כשהיה לנו שבוע לתקן, התפרסמו כבר 30 שירים וראינו שאין בלדות. לכן, כדי להתבלט, החלטנו ללכת על בלדה. בעקבות השינוי זכינו לאהדה נרחבת מאוד ברחבי אירופה, והיא רק הולכת וגדלה".
מה התחושה, לאן חובי יגיע?
"אנחנו נוסעים כדי לעלות לגמר ולהשיג תוצאה מעולה בטופ 10. זה גם ההימור שלי".
למה אתה נעצר רק בעשירייה הפותחת, הוא לא יכול לזכות?
"עניין הניצחון תלוי בהרבה דברים שהם לא בשליטתנו, כמו ההגרלה שבה ייקבע סדר הופעת השירים בחצי הגמר ובגמר. זה דבר שיכול לשנות את כל התוצאות. גולדן בוי היה מגיע הרבה יותר גבוה אילו לא היה עולה שלישי בסדר ההופעות, אלא יותר לקראת סוף התחרות. בנוסף, חוקי המשחק הלא כתובים קובעים שהופעה בימתית שכוללת השקעה מטורפת - יכולה להועיל. יש בזה בעייתיות כי זה מחייב מדינות להוצאת כספים לא נורמלית. אבל בסדר, אנחנו לא נורמלים ואנחנו נוציא את הכסף הזה. הרבה מדינות שלא משקיעות, לא מגיעות רחוק ופורשות מהאירוויזיון לכמה שנים".
מדלי נולד ברמת־השרון, אמצעי בין שלושה אחים, לאם סוכנת ביטוח ולאב המשמש קצין ביטחון בחברת היי־טק. לפני שהפך את המוזיקה לקריירה, התבלט דווקא בכישרון המשחק שלו. "תמיד הופעתי על הבמה. שר, רוקד ומשחק עם חברים, בני משפחה ובתנועת הצופים". במהלך לימודיו בחטיבת הביניים "קלמן" ברמת־השרון, השתתף בחוג שנערך בתיאטרון "הבימה" ובהמשך למד במגמת תיאטרון בתיכון "אלון" לאמנויות בעיר מגוריו. "בכיתה איתי למדו מוקי, עדי אשכנזי, השחקנית ענת מגן־שבו, הבמאי בן בכר, ניקי גולדשטיין ועוד. זו הייתה כיתה קטנה עם ילדים מכל הארץ, ומדהים שכמעט כולנו עובדים במקצוע הזה עד היום".
בצבא היה מדלי מדריך חובשים קרביים, "שזה קצת כמו ללמד תיאטרון, כי ההדרכה היא מאוד תיאטרלית". אחרי הצבא למד משחק מול מצלמה בסטודיו של שרון אלכסנדר בתל־אביב "בשביל הכיף", רקד בלהקת הפלמנקו של מיכל נתן ובקבוצת הגאגא של אוהד נהרין, ובמקביל התחיל לעבוד כבמאי. "כבר בסוף התיכון ביימתי את מסיבת הסיום ביחד עם ירון מאירי, שנשכר להיות הבמאי החיצוני שלה. אחרי הצבא ירון לקח אותי לעבוד כעוזר שלו. היינו מביימים הרבה מאוד אירועים מסחריים והופעות גדולות".
את אחד האירועים הנחה צביקה הדר, שסיפר למדלי על תוכנית בשם "כוכב נולד" שהוא עובד עליה, והזמין אותו להצטרף אליו. התוכנית עלתה לשידור שנה אחר כך, ב־2003, ובארבע העונות הראשונות שלה מדלי היה מנהל ההפקה האמנותי. "עבדנו מבוקר עד ערב, הרבה חודשים לפני העלייה לשידור והרבה חודשים אחריה. זו הייתה התוכנית הכי נצפית והכי חשובה בישראל, שהובילה מהפכה חברתית ותרבותית".
לא מעט בזכות התוכנית, מספר מדלי, הוא החל לכתוב שירים ולהלחין. "ההתעסקות במוזיקה ישראלית בכוכב נולד הפכה אותי למומחה, כי כל הזמן הייתי צריך לנבור בשירים ולהמציא את הרפרטואר של התוכנית. אני מאמין שכל זה עורר בי את המוזיקה מחדש. התחלתי לכתוב באמצע העונה השנייה, הרבה בזכות העובדה שזמרים שיצאו מהתוכנית חיפשו שירים וגילו שתעשיית כותבי המוזיקה בישראל הייתה קפואה במשך עשור כמעט. מאמצע שנות ה־90 ועד תחילת שנות ה־2000 כל המוזיקה בארץ נוצרה בידי זמרים שכתבו את שיריהם - אביתר בנאי, עברי לידר, בן ארצי, דנה ברגר, להקות רוק כמו 'איפה הילד', 'הקספרים'. ואז פתאום נינט ושירי מימון והראל סקעת יצאו מהתוכנית והיו צריכים שירים".
"לעוף" היה השיר הראשון של מדלי שהתפרסם. הוא נכתב יחד עם לירון לב ובוצע במסגרת פסטיגל 2004 בידי הראל סקעת, על פי לחן של אוהד חיטמן. אחרי "לעוף" התפרסמו עוד כמה שירים, אבל הראשון שלו שכבש את הרדיו היה "אם יש גן עדן" שביצע אייל גולן ב־2006. שנה אחר כך שוב הוציא להיט שכולו שלו, והפעם "אבא" ששר שלומי שבת. משם המשיך מדלי להפגיז עם עשרות להיטים ביניהם, "בראשית עולם", "תודה שנכנסת לי ללב" (שלומי שבת) "נמס ממך", "הופה", "תל־אביב", "וואי לי", "מהפכה של שמחה" (עומר אדם) "היא רק רוצה לרקוד" (משה פרץ ועומר אדם), "שגעת טרפת" (ליאור נרקיס), "אל תאהב אותי", "קרקס" (שרית חדד), "המאה ה־21" (הראל סקעת) וכמובן "גולדן בוי" של נדב גדג'.
זמרים משגעים אותך שתכתוב להם להיטים?
"כל הזמן. שולחים לי הודעות ודואגים שאני אזכור שהם קיימים".
הרבה אנשים מכירים בעל פה את השירים שלך אבל לא יודעים שאתה אחראי להם. זה לא פוגע באגו שאת כל ההערכה מקבלים הזמרים?
"לא. אייל גולן הוא הכוכב, אם הייתי רוצה להיות הכוכב, הייתי שם את עצמי בפרונט הרבה יותר. העולם מחולק לאנשים שנמצאים בפרונט ואנשים שמניעים אותם לשם, ועל הדרך יש סימביוזה דו־כיוונית. אייל גולן מפרה אותי בדיוק כמו שאני מפרה אותו, וכך גם שלומי שבת".
אבל מי שסופג את כל אהבת הקהל זה הם.
"השאלה האם זו המטרה שלנו בחיים - שכל העולם יאהב אותנו. זה שיח שמתקיים בחוץ. הרבה אנשים אוהבים ומעריכים אותי, אבל הרבה יותר חשוב לי שיאהבו את השירים. אני כותב שיר פופ על הפסנתר, אחר כך הולך לאולפן, ובזה תמה עבודתי. מי שנושא אותו על כתפיו לכל החיים ומבצע אותו ערב־ערב זה הזמר. אני מספיק אהוב. אם הייתי רוצה להיות זמר, הייתי זמר".
אבל ניסית. הרי הוצאת דיסק ב־2008 בשם "תהום".
"עשיתי את הדיסק הזה כמתנה ליום ההולדת שלי, לא הופעתי איתו אפילו פעם אחת. אני לא רוצה להיות זמר. אני מלווה זמרים כל חיי, אבל החלטתי באופן ברור ומוחלט שאני לא מעוניין בחיים האלה".
אם מחפשים השפעות מוזיקליות אצל מדלי, הן מגיעות מכל כיוון, וממש לא מהזמר הים תיכוני שבו הפך למומחה. "בצעירותי הרדיו עבד בבית כל הזמן. שמעתי הרבה מאוד מוזיקה ישראלית - מהגבעטרון, דרך צביקה פיק, חיים משה, ירדנה ארזי ועפרה חזה. שמעתי גם מוזיקה לועזית ברשת ג' ואחר כך ב־MTV, והיו לי הרבה מאוד תקליטים. כשהתחלתי לנגן, למדתי יצירות קלאסיות וזה פתח אותי לעולם אחר, ודרך האירוויזיון נחשפתי להרבה מאוד שפות ולכל מיני דברים שקורים במדינות אחרות".
ממה אתה מושפע עכשיו?
"אני מאוד אוהב מוזיקה אמריקנית, ממייקל ג'קסון דרך מדונה, וויטני יוסטון וביונסה. מוזיקת קאנטרי, מוזיקה שחורה ומוזיקת עולם. אני אוהב את ביורק האיסלנדית ואת סטרומאה הבלגי. שומע גם מוזיקה ערבית. אני מושפע בעצם מהכול, אולי חוץ מרוק כבד, שפחות מעניין אותי. כשהייתי טינאייג'ר בשנות ה־90, כשהרוקנרול שלט בעולם, אהבתי גם אותו. לא פסלתי שום דבר גם אם הוא לא נחשב מגניב. אם אני אוהב שיר, אני אוהב אותו".
עם השפעות כל כך מגוונות איך זה שרוב השירים שלך הלכו לכיוון הזמר הים תיכוני?
"את זה צריך לשאול את הזמרים שהם לא כאלה, שפשוט לא עושים להיטים. בזמר הים תיכוני יש יותר זמרים מבצעים מאשר כאלה שכותבים את שיריהם, ולכן הם צריכים יותר שירים. דבר נוסף, הם עובדים בקצב מהיר יותר ועסוקים בלהיטים שמביאים להם את העבודה. זה מנגנון מסחרי כיפי, וזה מה שמעניין אותם. זמרים מבצעים, שאינם כותבים לעצמם, לא מוציאים באופן קבוע תקליט או אפילו שיר אחד כל שנה. הם לוקחים את הזמן כמו בשיטה הישנה, ומוציאים דיסק פעם בחמש שנים. אני לא מבין אותם. אני חושב שכולם צריכים להתקדם ולקלוט שבתעשייה הזאת חייבים להוציא שירים הרבה יותר מהר".
אתה מציע שירים לזמרים כמו גידי גוב ונורית גלרון?
"כן, אם יש לי שיר, אני מציע. אני מכיר כמעט כל זמר ישראלי מהעבודה שלי כבמאי - אני מביים את טקס פרסי אקו"ם כבר 12 שנה, אני במאי של טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, וביימתי הרבה מאוד הופעות בחיי. כשזמר כותב לעצמו שיר, יש מעל כל הדבר הזה אגו. הוא לא מדמיין שהוא ייקח שיר ממישהו אחר. ואם כן, הוא חייב אדם בעל שם שמביא איתו איזשהו תג איכות; כל מיני שטויות שאני לא מתחבר אליהן. כשזמרים כאלה אוספים חומרים, נערמים להם 700 שירים, ובסוף הם צריכים עשרה - מה הסיכוי ששיר שלי ייכנס? תוסיף לזה את כל הפלצנות והאגו והמחסומים שהם שמים לעצמם בדרך להצלחה, ותבין למה הלהיטים שלי נמצאים בים תיכוני.
"לשמחתי, אני נמצא בצד המנצח היום, ולא בצד המתווכח; הצד שבאים לבקש וללמוד ממנו, הצד שצועד עם הזמן. אתה יכול עד מחר להלחין שירי משוררים, אבל התקופה הזאת בעיניי קצת עברה. קח משוררים חדשים ותלחין את שיריהם, ואל תחפש את השירים שעוד לא מצאו בספרים של לאה גולדברג, כי לא ייצא לך משם משהו טוב".
כלומר, אתה לא מכוון מראש לכתוב דווקא לזמרים ים תיכוניים.
"לא. אני עושה פופ, ונכון לשנים האחרונות הפופ הישראלי הוא ים תיכוני. הצד השני יכול לבכות עד מחר, אבל עד שהוא לא יביא קונטרה, שום דבר לא יקרה. שים לב, שהשנה חלה תזוזה מכיוון הצעירים שהחזירו את ההיפ הופ והראפ למרכז הבמה. כולם מבינים שמה שקורה בעולם יכול לקרות גם פה".
רבים מ"קובעי הטעם" מסתכלים עדיין על המוזיקה המזרחית כעל "זבל", כמו שהתבטא יהורם גאון לפני כמה שנים.
"אין בעיה. אם מישהו עדיין לא הבין ב־2016 שהחלוקה לאיכותי ונחות היא מטופשת, ומוזיקה היא מוזיקה, אז שיהיה לו בהצלחה". מדלי, אגב, הוא אנגלו־סקסי מצד האבא, וחלבי מצד האמא. "לא באתי מרקע ים תיכוני. כל הדיון הזה, הישראלי כל כך, של החלוקה לקטגוריות לא קיים אצלי בראש. הרבה פעמים אני אומר: אני לא מפה, אני חי במדלי־לנד, יקום מקביל שהקמתי, ושם אין חלוקה לאיכותי ורדוד, אין חלוקה לגבוה ונמוך, ואין חלוקה למזרחי ואשכנזי. אין כלום. ובאמת שהתברכתי לעבוד עם זמרים שחושבים כמוני. מי שבאמת מתעסק במוזיקה לא מעניין אותו מזרחי־אשכנזי, כי זה בולשיט".
"מישהו יותר ממני", מתוך האלבום "תהום":
בעקבות ההצלחה הגדולה של מדלי בזמר הים תיכוני והשירים הפשוטים והמקפיצים שהוא כותב, יש שממהרים להשוות אותו ליוסי גיספן. מדלי דוחה את ההשוואה. "אין שום קשר", הוא אומר. "יוסי עשה מהפכה כי היה הראשון שכתב כמויות אדירות של שירים פורצי דרך עם הרבה מאוד זמרים מזרחים, אבל טכנית, יוסי רק כותב מילים, ואני גם כותב וגם מלחין. ביצירה שלי יש פסי קול של סדרות טלוויזיה למבוגרים ולילדים, למעלה מעשרים שירי פסטיגל, שירי פופ של מיכל אמדורסקי ושל הראל סקעת. זה ששנינו כתבנו להיטים גדולים ל'ים תיכוני', זה לא אומר שיש מקום להשוואה. משווים כי חייבים להכניס אותך לקטגוריה, אני לא משחק את המשחק".
אתה קורא כתבות לא מפרגנות, כמו אלו של רענן שקד, שטוענים שהשירים שלך דלים ורדודים?
"רענן שקד מאוד אוהב לכתוב עליי דברים איומים. הוא במלחמת עולם עם הקיום שלו, כי הילדים שלו מביאים את השירים שלי מבית הספר, והוא רוצה שהם יאהבו את פינק פלויד. סיפור נחמד של אבא ממורמר. הוא פובליציסט, הוא צריך לכתוב שטויות בעיתון, וזהו. הוא לא מרגש אותי, הוא לא מסעיר אותי, הוא לא מעניין אותי. הוא איש אחד. יש המון אנשים שאוהבים את השירים שלי, ולא אני העניין. זה מחיר התהילה, אגב. ואם כותבים עליי זה כנראה אומר שאני עושה משהו טוב".
זה לא כואב לך?
"שום דבר לא כואב לי. כמעט בלתי אפשרי לפגוע בי, בטח לא רענן שקד. אמרו עליי דברים כל כך הרבה יותר חמורים. הוא יכול לזלזל, זה חלק מהעניין. אדם נפגע אם הוא מחליט להיפגע. אני קם בבוקר ומסתכל על השמש שזורחת, ועל זה שאני אדם בריא, ושאני אדם אהוב ושהשירים שלי אהובים. ואם אתה שם את זה על כף המאזניים, אז זה יותר חשוב".
זו ראייה של ברסלבר - להסתכל על החיובי שבכל דבר.
"זו אפילו לא חצי הכוס המלאה, כי הכוס היא מלאה".
אגב ברסלב, הם עשו כמה גרסאות משלהם לשירים שלך, אתה מודע לזה?
"לא רק שאני מודע, אני מעודד אותם. הברסלבים הם אחד מגורמי התיווך הכי חזקים שיש לי בשטח. כי כשהם אוהבים שיר שלי ומסתובבים איתו עם הוואן שלהם ברחבי המדינה, הם עושים לי פרסום נהדר. אני מבין שהעולם הדתי צריך שהשירים יהיו בשפה יותר נאותה ויותר מעניינת לכיוון שלו. לכן איך שאני מוציא שיר, אני יוצר קשר עם ברסלבים שאני מכיר, נותן להם את הפלייבק המקורי ואומר להם, עשו בו כרצונכם: יש לכם אישור ממני לשנות את המילים, ואם מישהו מבקש מכם מסמכים, אני אחתום לכם על כל מה שצריך.
"אני עושה כל מה שאפשר כדי ששיר יפיץ את עצמו. אני רוצה שהוא יהיה חזק בעולם הדתי, בעולם החרדי, באומן, איפה שרק אפשר. ככה יצא שלגולדן בוי יש גרסה מאוד חזקה במגזר הדתי ורוקדים אותה בשמחות, וגם לשירים היא רק רוצה לרקוד, מהפכה של שמחה ושגעת־טרפת יש גרסאות 'דתיות'. אגב, אותו דבר אני עושה עם עולם ריקודי העם: בארץ יש לא מעט אנשים שהולכים פעם־פעמיים בשבוע ללמוד ריקודי־עם, ומה שהדי־ג'יי ישים להם ומה שהכוריאוגרף ילמד אותם - זו המוזיקה שהם יאמצו לכל השבוע. אז אני חייב להיות שם".
מדלי לא תמיד היה איש של שירים שמחים ומקפיצים. "בתחילת הקריירה הפזמונאית שלי הייתי אדם קצת יותר עצוב - בפנים, לא כלפי חוץ - והפסנתר היה מעין פסיכולוג שעליו הוצאתי את כל נבכי הנפש. 'תהום', הדיסק שהוצאתי אז, כלל שירים עצובים, אישיים, על הקשיים ועל הסבל שחוויתי. אמנם כלפי חוץ עבדתי בכוכב נולד והייתי אדם מאוד שמח, אבל כלפי פנים כשאתה לבד בבית, יש הרבה מאוד בדידות והרבה מחשבות לא טובות. המוח לא מאוזן, אתה צריך להוציא את זה החוצה איכשהו, והשירים הם דרך טובה לכך. זו הסיבה שארזתי אותם בתוך תקליט ונורא רציתי שהם יעזבו את הבית שלי".
איפה קרה השינוי?
"השינוי התרחש בעקבות החיבור עם עומר אדם. החלטנו אז לעשות שירים שמחים, כיפיים, כי זה מה שהתאים לו. הוא היה ילד בן 16־17, בלי יותר מדי ייסורים ותסבוכים לדבר עליהם. וככה עשיתי עוד שיר ועוד שיר והבנתי שיש לזה כוח מאוד גדול. פתאום גם קלטתי שיש הרבה מאוד שירים עבריים עצובים, כאילו השמחה הדירה את רגליה מהחיים שלנו - ושחייבים להחזיר אותה. המושג הזה 'מהפכה של שמחה', שהוא גם שם של אחד הלהיטים הגדולים שלי, הוא ממש אג'נדה, ואני משתדל לכתוב רק דברים שיש בהם אור ושמחה".
זה גרם לך גם להפוך פנימית לאדם שמח יותר?
"כן. אני אדם שמח ומאושר בפנים ובחוץ. אבל קודם כול עשיתי את המהפכה עם עצמי, ואז יכולתי להוציא אותה החוצה. יש סיבה שהשירים שלי מצליחים: יש בהם איזו קפסולה של שמחה שאנשים חייבים לבלוע ממנה".
הרבה שמחה היתה גם בשיר שכתבת והלחנת לקמפיין של מרצ, שזכה לקיתונות של לעג. מה חשבת על זה?
"מהיום שיש לי זכות בחירה אני מצביע מרצ. יש לי הרבה ביקורת על המפלגה ועל אנשיה, אבל מבחינת אג'נדה חברתית היא מתאימה לדעותיי. לכן כשהגיעה הצעה לכתוב להם בהפוך על הפוך, הסכמתי מיד. למרות כל הביקורת שהייתה על הקמפיין, ראשי המפלגה אמרו לי: 'לא חלמנו לקבל כזה באזז'. אין דבר כזה פרסום רע. אתה עושה רעש וצוחקים עליך, ובסוף מישהו יודע שאתה קיים ועשוי להקשיב לך. הם היו צריכים לנצל את זה, אבל עשו בקמפיין כל טעות אפשרית".
פוליטיקה היא עולם שונה לגמרי מעולם המוזיקה, מה עשית שם?
"יוצר חייב לשחק קצת בעולמות אחרים. אני משחק הרבה בעולם הפרסום, עושה הרבה קמפיינים וכותב דברים שאף אחד לא יודע שאני שותף להם בכלל. למשל, פרויקט שנקרא 'מיוזיק קפה', של קפה נמס עלית, קמפיין של סלטי אחלה עם אבי הזמר וסבתא ג'ינה, ושירי נושא לסדרות של ילדים ומבוגרים. זה כיף גדול להתעסק בדברים שונים, וזה גם משכלל את היכולות שלך כאמן".
ב־2014 זכה מדלי עם ליאור נרקיס בפרס אקו"ם בקטגוריית "להיט רחבות הריקודים" עם השיר "שגעת טרפת". הפרס של 2015 טרם חולק, אבל מדלי הכניס שני להיטים לרשימת עשרת השירים המושמעים ביותר: "גולדן בוי" (7) ו"היא רק רוצה לרקוד" (5), ודורג במקום הרביעי (אחד אחרי יוסי גיספן, ואחד לפני שלמה ארצי) ברשימת הפזמונאים המושמעים ביותר באותה שנה. אבל מדלי לא מתכוון לעצור שם. "החלום שלי", הוא אומר, "הוא להיות מסוגל לייצר להיטים בלי סוף. כולם חושבים שאני מתעורר בבוקר וזה פשוט קורה, אבל זה לא הולך ככה. חלום נוסף שלי הוא להצליח בחו"ל. גולדן בוי הוא הלהיט הבינלאומי הראשון שלי שמצליח בכל אירופה במידה כזו או אחרת, ואני רוצה להמשיך לייצר שירים ולגעת בקהל הרבה יותר גדול מישראל".
אקו"ם