הזירה הלשונית מציגה: מילון הזיכרון הלאומי

מי אמר "במותם ציוו לנו את החיים" ומי התנגד למילה 'אנדרטה'? מה רע ב"נפש יהודית הומייה" והאם נכון לומר "העורך דין" ו"החיילים של צרפת"? הזירה הלשונית מדירה תקוות נשים וישנה בהשק שינה

יד ליוסף טרומפלדור. פסל האריה השואג צילום: ד''ר אבישי טייכר, פיקיוויקי

במותם ציוו לנו את החיים. אמרה נפוצה בכיתוב על אנדרטאות ברחבי מדינת ישראל. הניב נטבע על ידי המשורר ח"נ ביאליק בשירו "אם יש את נפשך לדעת" משנת 1898: "ובמותם ציוו לנו את החיים, החיים עד העולם!". ניב קרוב באנגלית הנהוג גם הוא בכיתוב על אנדרטאות: They died that we might live (הם מתו כדי שנוכל לחיות).

חללי צה"ל. המילה 'חלל' התייחדה לנופלים במלחמות, ומקורה בקינת דוד: "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים". מקורה של המלה קשור לאופן המוות שהיה נפוץ במלחמות העבר הרחוק – מוות מנעיצת חניתות וחרבות, שיצרו חורים וכמו הפכו את גופו של המת לחלול. מקינת דוד השתרש גם המונח 'נופל'. כמו 'חלל' מקורו באירוע הפיסי עצמו, נפילת האדם הפצוע.

טוב למות בעד ארצנו. הנוסח העברי מיוחס ליוסף טרומפלדור, שעל פי עדויות רבות אמר את הדברים רגע לפני מותו בהגנה על תל חי במארס 1920. על פי הביוגרפית של טרומפלדור שולמית לסקוב הוא אמר: "אין דבר – טוב למות בעד ארצנו". המקור הוא לטיני: dulce et decorum est pro patria mori (מתוק ומכובד למות בעד המולדת), והוא  מופיע בשיר של הורציוס על אומץ הלב של חייל רומי.

יד לבנים. מפעלי הנצחה לנופלים במערכות ישראל. השם נטבע על ידי ד"ר מרים שפירא, ששכלה את בנה במלחמת העצמאות, במכתב בכותרת זו בעיתון דבר ב-28.12.48, שבו קראה להקמת ארגון הנצחה. הארגון עצמו נוסד בשנת 1949.

החיים עד העולם. ביאליק צילום: משה מילנר, לע''מ

יזכור. תפילת יזכור היא תפילה דתית, שזכתה לגירסה לאומית. הנוסח המקורי של נכתב בזמן מלחמת העצמאות על ידי אהוביה מלכין, בהשראת הספד של ברל כצנלסון להרוגי תל-חי. הוא נפתח במילים "יזכור עם ישראל", אך אחרי מלחמת ששת הימים הפיצה הרבנות הצבאית הראשית נוסח המבוסס על התפילה הדתית ונפתח במילים "יזכור אלוהים".‏ לאחר פולמוס בנושא ובהוראת בני גנץ אומץ הנוסח המקורי: "יזכור עם ישראל".

• בר רפאלי פרסמה "יזכור" וזכתה לתגובות קשות

יפי הבלורית והתואר. כינוי מיתי-רומנטי לנופלי מלחמת העצמאות. נטבע בשירו של חיים גורי "הרעות": "אך נזכור את כולם/ את יפי הבלורית והתואר/ כי רעות שכזו לעולם/ לא תיתן את לבנו לשכוח".

מגש הכסף. הסמל המצוטט והמובהק המתייחס לחללי מלחמת העצמאות. בנאום שנשא חיים וייצמן בכנס של המגבית היהודית שנערך בארצות הברית ב-13.12.47, אמר באנגלית: "שום מדינה לא ניתנה על מגש של כסף". ויצמן התייחס לביטוי האנגלי on a silver platter שפירושו 'ללא מאמץ, בקלות'. שבוע לאחר מכן שם נתן אלתרמן בפי שני נופלים, במסגרת "הטור השביעי" בעיתון דבר, את המשפט "אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".

משפחת השכול. שם כולל למשפחות השכולות. הביטוי נכנס לשיח בשנות השישים של המאה הקודמת. הוא מופיע במכתב יד לבנים אל המשפחות השכולות משנת 1963: "בפרוס יום העצמאות החמישה עשר שלוחה ברכתנו הנאמנה, ברכת משפחת השכול". בכנס חללי השריון בשנת 1971 אומרת יהודית שמחוני, אמו של אלוף אסף שמחוני שנהרג במבצע סיני, "אם יש זכות לאבלה של משפחת השכול, הרי זו זכות ההכרה שהבנים הלכו בעיניים פקוחות לקראת גורלם". השימוש בביטוי התרחב מאוד בשנות השמונים.

''מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים''. נתן אלתרמן צילום: קלוגר זולטן, לע''מ

קבוצת פייסבוק שקמה השנה קוראת לערוך שינוי בהמנון הלאומי. הקבוצה, הקרויה "יהודית - התקווה לשוויון מגדרי", טוענת כי המשפט "נפש יהודי הומייה" מדיר את הנשים. ההצעה פשוטה: הוספת ת' בסיום המילה "יהודי", כך שייכתב: "כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודית הומייה", כאשר 'יהודית' מתייחס למילה 'נפש'. איתמר, מקים התנועה, כותב כי "הפתרון שאני מציע ושלשמו הקמתי את תנועת פשוט וקל ליישום ולא יכביד על מקצב השירה של המנוננו".

הרעיון, יש לומר, נאה. סיכוייו קלושים שכן שינוי בסמלים לאומיים מעורר התנגדות רבה. על "התקווה" כבר קמו מבקרים חריפים, בעיקר מפני שהשיר שנכתב הרבה לפני קום המדינה מדבר על חלום, בעוד ההמנון נועד למדינה שהגשימה את החלום. יש להוסיף לכך שלמרות שאנו מדברים בישראל בהגייה ספרדית, התקווה הוא המנון אשכנזי-מלעילי למהדרין. ועם זאת, איש אינו נוגע בהמנון, למרות שעם ישראל מכיר ושר רק את הבית הראשון בשיר הארוך והקשה של נפתלי הרץ אימבר.

הדיר נשים? נפתלי הרץ אימבר באדיבות: ויקימדיה

פלי גלקר כותבת בעקבות הטור מן השבוע שעבר על הכינויים האנטישמיים הניתנים ליהודים: "בארגנטינה קיימים ביטויים אנטישמיים רבים. אחד מהם הוא דווקא רוּסוֹס, רוסים. מקורו בהגירה מאסיבית של יהודים דוברי רוסית במאה הקודמת לארגנטינה. כן הם מכונים 'מוישעס' בעקבות השם הפרטי משה. כינוי המתייחס לברית המילה הוא קוֹרטאדוֹס, חתוכים. ויש גם כינוי מכחיש שואה: 'הולוקוּאֶנטֶרוֹס', צירוף של holocaust ו-cuento (אגדה), כביכול, ממציאי הסיפור הבדיוני של השואה".

דוד גולדנברג כותב: בסרט "miller's crossings" של האחים כהן מכונה יהודי בשם sheeny. מה מקור הביטוי?

Sheeny הוא אכן כינוי מקובל בסלנג האמריקני בהתייחסות ליהודי. מקורו מראשית המאה ה-19 בסלנג הבריטי דווקא, והוא לא בהכרח פוגעני או אנטישמי. על פי אחת ההשערות הוא פיתוח של shiny, זוהר.

ויש גם שימושי Jew שאינם אנטישמיים. אחד מהם הוא Jewfro, תספורת מתולתלת האופיינית ליהודים אשכנזים ברחבי ארצות הברית שהתברכו בשיער מתולתל, ומזכירה את תספורת האפרו המקורזלת. נקראת גם יִשרוֹ (isro).

הג'ופרו הכי מפורסם. קייל ברופלובסקי

רועי כותב: "לאחרונה נתקלתי בשימוש תדיר בביטוי 'האי וודאות בשווקים', בעוד שלדעתי הביטוי הנכון צריך להיות "אי הוודאות בשווקים". כך למשל לא נראה הגיוני ש"בית הקברות" יהפוך ל"הבית קברות". אשמח לקבל תשובתך בנושא.

רועי מתייחס לסוגיה רחבה בעברית: הסמיכות המיודעת. על פי חוקי העברית והמסורת, כאשר סמיכות המורכבת משני שמות עצם זקוקה ליידוע, היידוע יבוא לפני המילה השנייה, היא הסומך, ולא לפני הסמיכות כולה, כלומר, בצמוד לנסמך. אלא שלכלל הזה יש חריגות וחריקות לרוב, חלקן בשפת הדיבור, וחלקן אף זכו לתו תקן.

ראשית, לשאלתו של רועי, כאן התשובה חד משמעית. במקרים של מילה תחילית כמו אי-, רב-, לא- וכדומה, ה' הידיעה תבוא לפני הצירוף. לכן יש לומר האי-ודאות, הרב-שיח, הדו-משמעות והתת-אלופים. הדבר מעוגן בהחלטה של האקדמיה משנת 1994.

החריגות מהכלל במקרים שבהם הנסמך הוא שם עצם אינה חדשה. הלשונאי יצחק אבינרי שצלל לשפתו של רש"י כותב כי אפשר למצוא אצל רש"י לא מעט הופעות של יידוע הנסמך. כך אפשר למצוא אצלו סמיכויות כמו 'השטר חוב', 'הבעלי דינים', 'התלמידי חכמים', 'הבית אב', 'התלמוד תורה' ועוד. אבינרי מדגיש שבכל המקרים האלה מדובר בצירופים חוזרים ולא בצירוף מזדמן. האקדמיה ללשון העברית מתירה את יידוע הנסמך בצירופים כבולים שבהם הנסמך משמש כבינוני, כגון 'היושב ראש', 'היוצא דופן', ואולי גם 'הרואה חשבון'. ההמלצה לאפשר את 'העורך דין' נדונה בהרחבה, האקדמיה קובעת שיש לומר 'עורך הדין'.

בשפת הדיבור, כאמור, התופעה הולכת ומתרחבת, ואפשר לקרוא לה על פי הבלשנית אסתר בורוכובסקי בר-אבא תופעת דיבור. דוגמה המפורסמת בין אלה היא 'הבית ספר', שאפילו הפך למותג כשם לבית ספר לרעיונאים: 'הבצפר'. על פי אתר מעמ"ד המתעד את שפת הדיבור התופעה רווחת מאוד. ואולם השפה שבה יידוע הנסמך הפך לצורה כמעט בלעדית היא השפה הצבאית, וכך עולה גם מעבודת המחקר שלי על השפה הצבאית. להלן משפטי דוגמה מתועדים, בין עשרות רבות:

"אז אתה המש"ק דת החדש שיש אתו כל כך הרבה בעיות"

"היינו צריכים להעיר את דניאל, החובש היאחזות החדש"

"אחרי הקורס מפקדים ביקשתי להיות חובש"

"יש לכם עכשיו את המסע כומתה הזה שזה טיול"

"הבוחן כיתה היה מטורף"

"בתוך השק שינה קר לך"

"אז לנו היה את הגאוות יחידה שלנו בפלוגה שלנו"

"התפיסת תחת שאנחנו עשינו גיבוש כאילו"

"זה השפת דיבור שלנו"

הסמל מחלקה ישן בתוך השק שינה צילום: SXC

ועוד בענייני סמיכות. גיורא שנר כותב: "אבקש את התייחסותך למותה של הסמיכות גם ברחוב, אך חמור מכך אצל קרייני החדשות: ‘מטוסים של מצריים’ ולא ‘מטוסים מצריים’, ‘חיילים של צרפת’ ולא ‘חיילי צרפת' או 'חיילים צרפתיים’, ‘ילדים בגיל הגן’ ולא 'ילדי הגן’. לא ירחק היום עד שיאמרו: ‘המעבר של החציה’ ו’הקרן של הזווית’.

לסמיכות בעברית שתי חלופות, שתיהן לגיטימיות ושתיהן מעוגנות במקורות: סמיכות חבורה וסמיכות פרודה. בסמיכות החבורה הנסמך משנה בדרך כלל את צורתו, וכך אנו מקבלים את הצירופים 'בית יולדות', 'ילדי רחוב' וכדומה. בסמיכות הפרודה חוצצת המילה 'של' בין הסומך והנסמך ואלה אינם משנים את צורתם. הדרך הזו נפוצה בתלמוד, כמו 'בגדים של שבת', 'לב של אדם', 'תפילין של יד' ו'תפילין של ראש' ועוד. כך גם בעברית החדשה, כמו בשירים "אנחנו ילדים של החיים", ו"יש אנשים עם לב של אבן".

הבחירה בין שתי צורות הסמיכות היא לעיתים עניין של נוהג, ובמקרים אחרים עניין סגנוני. בעברית החדשה סמיכות חבורה נחשבת גבוהה יותר, בעוד לסמיכות פרודה יש אופי מעין דיבורי. עם זאת, כאשר צירופי סמיכות הופכים לצירופים כבולים חבורים, כבר לא ניתן להפוך אותם לצירופים פרודים. 'גן ילדים' אינו יכול להיקרא 'גן של ילדים', ו'בית דין' אינו 'בית של דין', שלא לדבר על 'קרן של זווית'.

• האיפור המוש של ביבי
• עשרת המכות של השפה העברית
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• אדיר מילר לא בא בלובה
• מאיפה הגיעה ה'יכנע'?

יש לכם שאלות נוספות? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית:­www.ruvik.co.il