אתרים מומלצים

הזירה הלשונית: מירי רגב מבהילה בקטע מפגר

מהן מילות השבוע? מה היו גידופי השבוע? מהם הלחמי השבוע ומה הייתה בדיחת השבוע, לפני חמישים שנה? הזירה הלשונית זורקת עצם להרצוג ומבצעת משימות תחופות

ואלו מילות השבוע:

גיבוי. התראה אחרונה בפני פיטורין או אי הארכת שירות של קצין בכיר בצה"ל המביע את דעתו. לקוח מתחום הספורט: "ההנהלה נותנת גיבוי למאמן", כלומר, מכתב הפיטורין בדרך.

הודעה משותפת. עצם גרומה הנשלחת אחרי "שיחת הבהרה" (ע"ע) לתקשורת. הטקסט אנמי, הסאבטקסט: אתם תדעו רק מה שאנחנו רוצים שתדעו, אבל זרקנו לכם כותרת.

יעד מספר אחת. אם הוא פלסטיני הוא יעלה לגן העדן כשהוא צעיר ושוחר בתולות. אם הוא יהודי הוא ישוחרר לביתו בחיוך רחב ותנועת אצבעות צ'רצ'יליאנית.

מידע פנים. הדרך היעילה, ויש אומרים הבלעדית, להרוויח משהו מהבורסה, בוודאי ולכאורה אם אתה שר הרווחה. שיעור למתקדמים: הסִדרה "מיליארדים" ביֶס.

ספין. מהלך פוליטי-תקשורתי שהמצהיר עליו אינו מתכוון לקיים, כדי להביא את הצד השני למהלך שלא התכוון לבצע.

שיחת הבהרה. שיחה שבה הבוס מבהיר לפקודו (למשל, ראש הממשלה לשר הביטחון) מאיפה משתין הדג.

עוד כותרות ב-nrg:
• הלנה עמרם מוכרת כליה? האמת מאחורי הפוסט
• וניה הימן ביים קליפ לקולדפליי: "מאוד נהנינו"
• קלייר אנדרווד דורשת שכר זהה לזה של קווין ספייסי
• בריכה בצורת סהר: עוד מאסטרפיס של רדיוהד?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שיחת הבהרה. יעלון אצל נתניהו צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון

גידופי השבוע:

"נשיאת הפייסבוק האלימה הביאה את ליברמן למשרד הביטחון" (בוז'י הרצוג על שלי יחימוביץ).

"זה דומה לעצם מרוטה שנתניהו השליך וקרא להרצוג לחזור על ארבע עם העצם בפה" (שלי יחימוביץ על המגעים לאחדות).

"יובל שטייניץ הוא מטאטא כביש בלי חוט שדרה" (מקורבי יעלון).

"שחקני גולדן סטייט הם קופים קטנים וזריזים" (סטיבן אדאמס, כוכב אוקלהומה ת'אנדרס, אחרי הניצחון בגמר המערב באן.בי.איי).

נא להצדיע לנשיאת הפייסבוק. שלי יחימוביץ' צילום: אריק סולטן

בקטע מבהיל

"היא זרמה אתי בקטע מבהיל, מהמם מהמם מהמם" (דרור קונטנטו, מעצב שמלת הנשף של מירי רגב על הלקוחה החדשה).

מילות שבח ישראליות בנויות על עיקרון סולם יעקב: ככל שהמילה בה משתמשים יורדת לתהומות של עלבון, פחד וסכנה, כך דבר השבח שהיא מבטאת גבוה יותר. ולהלן הסולם:

מהמם (כלומר, חטפת שוק חשמלי)

מטמטם (כלומר, הלך השכל)

מטורף (כלומר, התבלבלה הנשמה)

מבהיל (ראו ציטוט למעלה. החרדים משתמשים במילה מקדמת דנא בביטוי השבח "מבהיל על הרעיון". במלעיל).

מפגר (שבח השבחים, אפשר גם בצורת קיצור: זה ממש ממש פָגר).

סופני.

קטלני.

בית עלמין.

מבהילה, מהממת, מטורפת, קטלנית. מירי רגב על השטיח האדום בקאן צילום: מעיין אדם

בדיחת השבוע, היום לפני חמישים שנה

בספרה של עפרה נבו-אשכול ״אשכול של הומור״ מצוטטת תשובתו של ראש הממשלה לוי אשכול לעמוס עוז, על האווירה העכורה במפא״י ובין מפא״י לרפ״י. אשכול מספר בדיחה:

בא יהודי לעיירה ומחפש את בית הגבאי. הוא שואל עובר אורח הנקרה לו בדרכו ״איפה בית הגבאי?״ עונה לו הלה: ״המנוול הזה גר ברחוב השלישי״.
ממשיך היהודי ללכת, מגיע לרחוב השלישי, פוגש יהודי אחר ושואל אותו היכן גר הגבאי. עונה היהודי: ״הטיפש הזה, חדל האישים, גר בבית השני״.
הוא ממשיך ללכת ובהגיעו לבית שהוא מחפש הוא פוגש יהודי נוסף. שואל אותו היכן גר הגבאי, והלה עונה: העלוב הזה גר בקומה הראשונה״.
מגיע היהודי אל הגבאי, מסדר את ענייניו ואז שואל אותו: ״תגיד, כמה הם משלמים לך כאן בעד משרתך?״, עונה הגבאי: ״שום דבר. אני משרת בהתנדבות״. שואל היהודי: ״למה אתה מסכים לעשות זאת״?
"נו", עונה הגבאי, "והכבוד זה כלום?!".

מי שרוצה למשוך מן הבדיחה הזו קו בין המפא"יניקים של שנות השישים ליורשיהם בשנת 2016, עושה זאת על אחריותו.

והכבוד זה כלום? לוי אשכול צילום: ארכיון

הלחמי השבוע

בְּרֶקְסִיט. המילה המובילה באי הבריטי לשאלת היציאה מהאיחוד האירופים. מיזוג של Britain+exit.

סְלִיחוּז מִי. בקשת סליחה ישראלית בניחוח גלובלי, מתחילה להתפשט בין בני נוער. הלחמה של סליחה+excuse me.

עוד על אנטישמיות ויהדות

יהודית פרידמן מוסיפה על כינויים ליהודים בקרב אנטישמיים: "בראשית שנות השבעים גרתי בקורָסאו שבאנטילים ההולנדים. בעת ביקור של קבוצת הכדורגל שמשון ששיחקה נגד קבוצה מקומית, נשמעו הקריאות "פולָקוֹס" – פולנים, נגד השחקנים, ונגד הקהילה היהודית שמילאה את היציעים. זאת משום שהיהודים הראשונים שהגיעו לאי במאה ה-20, אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו יוצאי פולין. לעומת זאת היהודים הספרדים מכונים שם 'נוסטרוס' – שלנו. בקורסאו קיימת קהילה יהודית ספרדית עתיקה ביותר, מאז המאה ה-16. הקהילה האשכנזית נוצרה עם ההגירה של יהודים אירופאיים אחרי מלחמת העולם הראשונה.

הדיבור והדקדוק ומה שביניהם

ד"ר אסף מרון כותב: ב"עשר המכות של העברית" הכרת בהתפתחות השפה, ומצד שני החמרת עם שגיאות כתיב. מעניינת אותי עמדתך בנושא התפתחות הכתיב. הכתב הפונטי הוא הרי ניסיון חלקי לייצג את מה שהאוזן שומעת. הייצוג הוא כמובן חלקי בלבד (למשל סימון ההברה להטעמה עדיין אינו מופיע בד"כ). כדי להבחין בין בין ביתי (ב' דגושה) לבין לביתי (ב' רפה) יש לנו ניקוד. איני יודע מה התהליכים הלשוניים המדויקים שגרמו להגיית ה ב' להיות רפה במקרה השני, אבל הם ודאי דומים לתהליכים שהביאו לצורות כמו השתמש והזדרז (במקום התשמש והתזרז) שזכו לתו תקן. מדוע שלא נעשה כמו במקרים האלה ונייצג בכתב את ההגייה המקובלת, שהיא מן הסתם גם "נכונה" או "תהיה נכונה בעתיד"? כך במילים כמו "מזגרת לתמונה" "מיז'דר מיוחד בערוץ הראשון". קשה לי להאמין שיש רבים שאומרים "משימות דחופות" בהגיית הד', הדורשת ממש עצירה ואתנחתא, ולא "משימות תחופות".

הצעתו של אסף מרון לאמץ שינויי הגייה באיות המילים מציגה דילמה חשובה, אך היא בעייתית משני הבטים. האחד, כל שפות התרבות מתלבטות בין הכתיב, המייצג נורמות דקדוקיות ומסורת מילונית, לבין הדיבור, ומצבם של דוברי האנגלית והצרפתית בעניין קשה בהרבה מדוברי העברית. שינוי כתיב ודקדוק בעקבות שינויים בהגייה או בדרכי שימוש מחייבים תהליכי עומק הדורשים זמן רב, ובוודאי איננו יכולים היום לקבוע בוודאות ש'מזגרת' החליפה את מסגרת, ו'גביש' החליף את כביש. גם אם השינוי מובהק, לשינוי האיות משמעות מרחיקת לכת: הוא ינתק את הקשר בין מילים מאותו שורש, בין 'מסגרת' ל'סגרתי את הדלת', ובין 'כביש' לכיבוש שטח, מכבש ומלפפונים כבושים. קשר משפחתי זה של מילים מאותו שורש הוא נשמת אפה של העברית.

איפה עובר הגבול?

ובאותו עניין כותב גיורא שנר: מצד אחד אתה בז לטהרני הלשון שמטריחים עלינו טורח רב באין ספור תיקוניהם ומצד שני אתה הולך שבי אחר שפת הרחוב – שלא אכחד שיש בה הרבה קסם. איפה עובר הגבול? מתי הופכת השפה מטהרנית לקלוקלת?

הנושא רחב מני ים, ואשיב בקצרה. אין להעלות על הדעת תרבות לשונית ללא נורמות. זה אינו מהלך כפייה 'מלמעלה' אלא צורך חברתי-התנהגותי, וכן דרישה פנימית של השפה, שללא מערכת דקדוקית מכוננת אינה יכולה להתקיים. באותה נשימה, שפת הדיבור מאתגרת בכל היבט את הנורמות הלשוניות, ומלמדת אותנו על נטיות של המשתמשים בשפה המתקשים או דוחים את הנורמות האלה. אדם העוסק בלשון (וגם רוחש לה אהבה) אינו יכול לוותר על שתי קרנות המזבח, להבין את המתח ביניהם, להכיר ולכבד את הנורמות הלשוניות, ולצד זה להקשיב לשפת הדיבור על כל גילוייה. ובאשר לטהרנים המטריחנים, אני אכן בז להם: הם מתנשאים, הם אינם מקשיבים, ולעיתים קרובות גם אינם מכירים את הנורמות שבשמן הם יוצאים.

מי בעד טוב למות?

עמוס בועזסון מספר: "בהמשך למדור האחרון ולאמירתו של טרומפלדור, שהיתי בכפר גלעדי בשנת 2006 במילואים בזמן שבו 13 אנשי מילואים נהרגו בכפר גלעדי הסמוך לתל חי מנפילת הפצצה. גם לאחר הנפילה, מקום ההתארגנות שלנו היה בשדה הסמוך, והתקשורת הזרה לא הפסיקה לצלם קלוז-אפים שלנו ולשדר שידורים חיים, כדי שיהיה קל לאויב לכוון אלינו. אף אחד לא מנע את זה. אז צץ לו המשפט: "טוב למות, ארצנו בעד".