משחקי הכס: נשים חזקות, גברים מסורסים והודור

סאנסה עם בריאן היא כוח בלתי ניתן לעצירה וגם תופרת, דאינריז היא מלכת העבדים וגם בוכה על פסוריאזיס ואניה בוקשטיין הגיעה למירין כדי לסרס את לורד ואריז בשנית. אחרי כל זה פלוס ביקור לא תרבותי בתיאטרון, גם נחשפנו לאחת הסצנות העצובות בתולדות הסדרה

תגיות: משחקי הכס,סופרים את המתים,אניה בוקשטיין

קטעים נוספים

תמונה ראשונה: סאנסה, יושבת על כיסא, מחזיקה חוט ומחט. אף מילה לא נשמעת. לכאורה, סאנסה מצאה את מקומה בעולם – עבודת ידיים קטנה, שמתאימה לנשים מהזן העכברי. או שמא חזרנו לעונה הראשונה, בה סאנסה הייתה סתם ביצ' מעצבנת? ככל שהפרק יתקדם, יתברר שסאנסה אולי נראית כמו מי שסורגת מתוך שעמום, כשבפועל, היא מחזירה את משפחת סטארק למקום אליו היא שייכת, תוך כדי שהיא מציגה את ג'ון הממזר, כנד סטארק החדש.

עוד כותרות ב-nrg:
• אכזרי: מי מנסה להרוג את ביונסה?
• הלנה עמרם מוכרת כליה? האמת מאחורי הפוסט
• וניה הימן ביים קליפ לקולדפליי: "מאוד נהנינו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

סצנת התפירה, מקדימה את המפגש בין סאנסה ללורד בייליש. בעונה הקודמת בייליש השתמש בסאנסה כמו שהשתמש בשאר הנשים בבתי הזונות שהוא מנהל. סאנסה לא היתה שונה, למעט תג המחיר. המפגש בפרק הנוכחי מחדד את ההבדל בין סאנסה הישנה לנוכחית – הבדל שעונה לשם בריאן. עם בריאן, סאנסה הופכת סוף כל סוף לכוח שמסוגל לפעול בעולם משחקי הכס, ולא למי שפועלים עליו. השינוי הזה הביא לנו את אחד הדיאלוגים החזקים בעונה וסירוס ראשון בפרק.

סאנסה ולורד בייליש צילום: באדיבות yes

המציאות עולה על כל דמיון

האחות השנייה לבית משפחת סטארק, ממשיכה את הסטאז' שלה כשק חבטות מדמם. כולם יודעים שהעתיד של אריה לא נמצא במקדש של האל חסר הפנים, וכדי להמחיש את העניין, אריה נשלחת לרצוח שחקנית שמגלמת את סרסי.

קשה לומר שאירה אוהבת את התפקיד החדש שהוטל עליה כמבקרת תיאטרון. יש במוצג לפניה יותר מידי סצנות שגורמות לה להתעוות במקום מושבה: המשחק רחוק מאיכותי, הבימוי לא אמין, והאפקטים ממש מרושלים. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על העלילה שמציגה את אבא של סאנסה כחתרן בלתי נלאה, את ג'ופרי כחסיד אומות העולם, ואת סרסי כמריה הקדושה.

מתברר שגם גרסת התיאטרון של "משחקי הכס" כוללת עירום נשי, עם או בלי צורך, ומאחורי הקלעים תמצאו גם עירום פרונטלי גברי - איבר מין לא כשר, ונגוע בפטריות. לא רק זה, גם על גילוי עריות לא ויתרו - מתברר שהשחקן שמגלם את טיריון והשחקנית שמגלמת את סרסי מפלרטטים כאילו אין מחר. אילולא ידענו אחרת היינו חושבים ששחקני התיאטרון צופים בעצמם בסדרה.

תיאטרון ''משחקי הכס'' צילום: באדיבות yes

היפים והחמוצים

באי הברזל העלילה מתקדמת מהר מידי. כל כך מהר, שבחלקים מסויימים העבודה התסריטאית הזכירה בצורה מחשידה את פרק 1143 של סדרת המופת "היפים והאמיצים".

לא אחר מאשר תיאון נותן את נאום חייו עם הספק מרשים של כמעט עשר מילים בדקה, שאחריו כולם רוצים את יארה כמלכה. או, אבל אז מגיע אירון, ומשחק בבני הברזל כמו היו בני פלסטלינה. הוא מתחיל עם זריקת אבחנה שוביניסטית לחלל האוויר: רק גברים מסורסים חושבים שנשים יכולות להנהיג (מי אמר ואריז ולא קיבל?); מודה ברצח של המלך הקודם; מתנצל על זה שהרצח לא התרחש כמה שנים קודם לכן, ולפני שהספקתם לומר "מי תרצה להתחתן איתך בכלל" - הוא כבר הופך למלך.

הקלות המפתיעה בה אירון גרייג'וי משכנע את אנשי אי הברזל להצביע עבורו צורמת בכל קנה מידה. הוא משכנע את האלקטורט לבחור בו, כיוון שהוא יאלץ את הציבור לבנות 1000 סירות, אותן הוא יתן במתנה לדאינריז, שבתמורה תיקח אותו לבעל – בדיחה שתזכר לדורות, לפחות כמו החתונה האדומה.

זה המקום לציין שהעונה השישית של הסדרה, ובל נשכח – הראשונה שלא צמודה לספרים של ג'ורג' ר.ר. מרטין, רצופה רגעים בהם ברור שהתסריטאים מחפפים, או חוטאים לגודל המעמד. הדרך בה אירון משכנע את אנשי הברזל לבחור בו רחוקה מלהיות סבירה. מילא, נגחך עוד רגע על רצונו של גרייג'וי להנשא לדאינריז ונמשיך הלאה.

אירון גרייג'וי והכתר המכוער בתולדות היקום צילום: באדיבות yes

אז הדוד הרוצח זוכה בכתר העץ המכוער, ותוך כדי כך משתרבבת למסך אחת הסצנות המעטות בפרק שהייתה ראויה למאכל אדם - הסצנה בה אירון מוטבע כדי לקום לתחייה כמלך ("מה שמת לא ימות יותר, אלא יקום לתחיה - חזק יותר ועצום יותר"). ואכן אירון חוזר מן המתים, חזק יותר, עצבני יותר, וההחלטה הראשונה שלו כמנהיג היא, איך לא: בואו נרצח את האחיינים שלי, שנמלטו בינתיים, אמנם בלי כתר – אבל עם כל הספינות.

עם ישראל בוקשטיין

אם אירון הוא החתן המיועד, הרי שהכלה דאינריז, מוטרדת דווקא מבעיית העור של ז'ורה, ושולחת אותו לעבודת חקר בנושא: "פסוריאזיס, איך מטפלים בזה?". דאינריז בוכה וז'ורה אומר מפורשות "אני אוהב אותך" - צירוף לשוני נפוץ בעולם האמיתי, שאת כמות הופעותיו בסדרה אפשר לספור על יד אחת ועדיין להישאר עם עודף. ובכל זאת, קשה לומר שהתרגשנו.

ואז, אחרי שכבר חשבנו שזה לעולם לא יקרה, תמרה וייס חוזרת מן המתים. חייבים להודות שיש משהו מרשים בטיפוס לצמרת של אניה בוקשטיין משלב הדוסיות ב"השיר שלנו", ועד לכוהנת פגאנית בפרק הנוכחי, שמצליחה לסרס את לורד ואריז פעם נוספת. מה נותר לומר: כבוד, גאווה, עם ישראל חי, וכיוב'.

אניה בוקשטיין ב"משחקי הכס", הקטע המלא:

קטעים נוספים

באדיבות yes

כבוד, גאווה, סירוס. אניה בוקשטיין ב''משחקי הכס'' צילום: באדיבות yes

הודוווווווורררר!!!!!

אבל עם בוקשטיין או בלעדיה, הפרק כולו התנקז לסצנת הסיום שלו - הפיכתו של בראן לעורב בעל שלוש העיניים וההשלכות המחרידות של הרגע הזה על העבר והעתיד של הסדרה. מתברר שבראן הוא לא סתם צופה פאסיבי באירועים שהתרחשו בעבר, אלא נוסע אקטיבי בזמן, כזה שמסוגל לשנות אירועים, שליחות קטלנית סטייל.

הכל מתחיל כשבראן מחליט שהוא מספיק גדול כדי לצאת לסיבוב ללא השגחה במשעולי ההיסטוריה, רק שהפעם חוקי המשחק השתנו ואפשר לראות אותו, לגעת בו ולסמן אותו – וזה בדיוק מה שעושה מלך הלילה, קצת לפני שהוא יוצא לביקור במערה של מי שיצר אותו. איך שגלגל מסתובב, יאללה.

הביקור של ההלכים המתים במערה של ילדי הלילה הוא אחד העצובים שהסדרה ידעה. מילא זה שהזאב של בראן ("קיץ" – הבנתם?) החזיר נשמתו לבורא, מילא זה. האתנחתא הקומית שליוותה אותנו לאורך כל הסדרה (ש': מה לשים לך בפיתה? ת': הודור.) היא בעצם טרגדיה. טרגדיה שנגזרת מהפעולות של בראן: בראן יוצא לטיול בהיסטוריה בלי ליווי, מזמין את מלך הלילה אל המערה, וחייב להפעיל את הודור – שיחזיק את הדלת. הוא מפעיל את הודור בשני רגעים: בהווה - בו הדלת צריכה להישאר סגורה, ובעבר - בו בראן מבקר עכשיו.

וכך, מאז הרגע בעבר, בו הודור היה ילד, ועד היום, הודור משנן את ההוראה שהוא קיבל מבראן – פעם, ועוד פעם ועוד פעם, עד לרגע בו הוא צריך לפעול. חיים שלמים שמסתכמים בהכנה לרגע בו הוא יצטרך להחזיק את הדלת.

עצוב.