כל אחד והבוב שלו: אביב גפן, דנה ברגר ויהלי סובול חוגגים 75 לבוב דילן

אביב גפן כתב שיר שלו על הקיר, חיים צינוביץ' למד ממנו כל מה שאפשר ללמוד וערן צור למד ממנו להלחין סיפורים. לרגל יום הולדת 75 של אחד המוזיקאים המשפיעים בתולדות המוזיקה, דיברנו על כמה מעריצים שרופים לספר על השיר של דילן שהם הכי אוהבים

מזל טוב! בוב דילן צילום: אי-אף-פי

השיר הזה פוגש אותי במקום מאוד רגשי, שכל אחד מאיתנו מצוי בו לפעמים - התמודדות עם מישהו שאי אפשר להיות איתו.

דילן עושה פה 'הפוך על הפוך' - הוא אמנם מדבר בשיר על זה שהוא בסדר ומאושר, ולא חושב על האהבה שהייתה לו ואינה עוד, כשלמעשה אנו מבינים בין השורות הוא בעצם אומר לה שהוא לא יכול לחיות בלעדיה. זה כובש אותי. הרבה מהשירים של דילן הם שירים ביקורתיים, או חברתיים יותר, ומהבחינה הזו דילן הוא המורה של כולנו. ופתאום דווקא שיר כזה, שהוא כאילו 'קטן' יותר, ומדבר על יחסים בינו לבינה, מרגש אותי מאוד.
 

פוגש אותי במקום מאוד רגשי. דנה ברגר צילום: דנית ציגלר

זה כנראה השיר שהכי נצרב בי משום שדילן צילם תמונה של פרידה באופן כל כך נכון ולא מתבכיין.

את הטקסט רשמתי על כל הקיר בחדר שלי כשעדיין גרתי עם ההורים לאחר שנפרדתי מחברתי.
 

תמונה של פרידה באופן כל כך נכון ולא מתבכיין. אביב גפן צילום: ליאור כתר

השיר של דילן שאני הכי אוהב הוא Hurricane. קודם כל זה השיר הראשון של דילן ששמעתי בוקע מהחדר הסמוך לשלי. אחי המבוגר ממני שמע אותו המון, וככה גם אני התאהבתי באלבום הזה, ובשיר הזה בפרט.

כשאני מסתכל עליו במבט מהיום אני מתפעל מהיכולת של דילן לספר את הסיפור של הוריקן המתאגרף שהואשם בעודו חף מפשע. גם תיאור זירת הפשע, גם המהפכים שיש בתיאור ההתפתחויות מהרגע שבו המשטרה מגיעה, וגם המסר החברתי שהשיר הזה נושא עימו.

וכל המשקל הזה נכנס לתוך הלחנה פשוטה, אך מאוד אפקטיבית. ובשורה התחתונה - השיר הזה לימד אותי שאפשר ורצוי לספר סיפור מלא גם בתוך שיר מולחן ומנוגן.
 

אפשר ורצוי לספר סיפור מלא גם בתוך שיר. ערן צור צילום: ליאור כתר

בחרתי את All along the watchtower כי בעיניי זו הבלדה המושלמת במובן הקלאסי. יש בה הכל: טקסט סיפורי מעורר השראה ומחשבה, הכולל ביקורת חברתית נוקבת ומבוסס על פסוקים מספר ישעיהו.

הטקסט עטוף במנגינה פשוטה ועם זאת דרמטית, כזו שכל אחד יכול לזמזם. זו משמעותה האמיתית של שירת העם הטרובדורית.

רוב האנשים בכלל מכירים את השיר מהקאוור הפנטסטי שהקליט ג'ימי הנדריקס, חצי שנה לאחר שפרסם דילן את השיר לראשונה. ויש לזה סיבה טובה: הביצוע של הנדריקס משחרר החוצה את כל האש ותימרות העשן מלאי הלהט שיש בשיר. מזל טוב למר צימרמן.

הבלדה המושלמת במובנה הקלאסי. נמרוד לב צילום: תמר קרוון

ביצוע מושלם. יצחק קלפטר קובי קלמנוביץ

השיר האהוב עלי של בוב דילן הוא- Standing in the doorway מהאלבום Time out of mind משנת 1997. זה שיר עם כמה משורות הלב השבור הגדולות שנכתבו ברוק, כמו "אתמול רקדתי עם זרה והיא רק הזכירה לי שאת היית האחת".

אחת התרופות ללב שבור היא למצוא זמר שיותר אומלל ממך ולשמוע אותו בריפיט. השיר הזה עזר לי להתגבר על תקופה קשה, ודילן, שתמיד יותר עניין אותי מאשר ריגש אותי, פגע לי ישר בלב באלבום הזה.
 

כמה משורות הלב השבור הגדולות שנכתבו ברוק. יהלי סובול צילום: אורית פניני

אפשר לומר שבוב היה שם כשהתחלתי באמת להתבגר, הוא ליווה אותי מאז שהייתי בן 15. מסרים אנטי ממסדיים, פצפיסטיים, כמיהה לשיוויון חברתי ועולם צודק יותר, נחתו על אוזני המתבגרות כמו כפפה ועיצבו כבר אז את דעתי הפוליטית  בצורה שנשתמרה עד היום.

בחוויות הראשונות עם נשים - בוב דילן היה הפסקול. אפשר לומר שגם להתעצבות הגבריות שלי הוא היה שותף… דילן כנראה השפיע עלי בצורה שלא הרבה אמנים השפיעו עלי. ראיתי בו באמת אומן שכותב את הכתובות על הקיר ואני חושב שהמורד שבי  הושפע ממנו מאוד. איזה אומן היום משמש השראה כזו? זמרי מחאה? היום כבר אין כאלה...

אני חושב על הילדים של היום. מה משפיע עליהם? מה הם לוקחים מהאומנים שהם שומעים מתי קרה ששיר השפיע עלינו? באופן פוליטי? מתי לאחרונה שלח אתכם מוסיקאי לחפש ולנבור בסיפור חייו של מתאגרף שהואשם ברצח שלא ביצע?

דילן לנצח ישאר חלק מנעוריי - התקופה שבה האמנו שנשנה את העולם…
 

השפיע עלי בצורה שלא הרבה אמנים השפיעו עלי. חיים צינוביץ' צילום: עידו איזק