יום המגבת: 15 שנה למות הטרמפיסט בגלקסיה
מדי שנה ב-25 במאי מציינים ברחבי העולם את 'יום המגבת' לכבוד הסופר דאגלס אדמס, שייזכר תמיד כמעיין נובע של דמיון מופלא, יצירתיות אין-קץ ויכולת אדירה לעטוף ביקורת נוקבת בהומור משובח
היום (ד') יצוין ברחבי העולם זו הפעם ה-15 'יום המגבת', המוקדש לסופר דאגלס אדמס, שהיצירה המזוהה ביותר עמו היא סדרת הספרים 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', שהפכה לקאלט של ממש. מגבת, כפי שידוע היטב לקוראיו האדוקים של 'המדריך', היא החפץ השימושי ביותר שעל כל אדם לקחת עמו בשעה שהוא מסייר בגלקסיה.עוד כותרות ב-nrg:
• אכזרי: מי מנסה להרוג את ביונסה?
• הסצנה הכי עצובה בתולדות משחקי הכס
• קשקשת פסיבית: הפריפריה על פי ערוץ 10
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אדמס הלך לעולמו עקב התקף-לב ב-11 במאי 2001, בהיותו בן 49 בלבד, והותיר אחריו קהל המום ודואב, שהוקסם משנינותו, ההומור הייחודי לו והדמיון שלא ידע גבול, גמע את חמשת ספרי 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' בשקיקה וידע לצטט מתוכם סצנות בשלמותן.
'יום המגבת' מצוין באדיקות ברחבי העולם מדי 25 במאי, שבועיים בדיוק לאחר יום מותו של אדמס - מחווה אחת בשורה ארוכה של מחוות שנעשו ליצירתו של אדמס. שם השיר 'פרנויד אנדרואיד' של להקת רדיוהד, למשל, מרפרר לרובוט מרווין, ומעריצים רבים סבורים כי '42' של קולדפליי מתייחס למשמעות החיים והיקום על פי סדרת 'המדריך'.
אחת הסדרות הספרותיות המפורסמות בעולם נולדה בכלל כתסכית רדיו, וזכתה לשלל גלגולים – סדרת טלוויזיה, עיבוד בימתי, חוברות קומיקס וסרט קולנוע שיצא לאקרנים כארבע שנים לאחר מותו של אדמס, שהספיק לכתוב את רוב התסריט עבורו, מאחר והשתעשע ברעיון לתרגם את הסדרה למסך הגדול במשך שנים רבות. לא כולם זכו לאותה מידה של הצלחה כספרים, הנחשבים על ידי קהל אוהביו של אדמס כביטוי הטוב ביותר לרעיונותיו ולדמויותיהם של ארתור דנט, פורד פרפקט, זאפוד ביבלברוקס, מרווין וטריליאן.
בהשראת הרובוט מרווין: Radiohead - Paranoid Android
אחת הנקודות המעניינות ביותר בנוגע לסדרת 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' היא האופן שבו נשבו בקסמיה קהלי קוראים השונים זה מזה בטעמם, בבחירותיהם הספרותיות ובמאפייניהם. קהלה של ספרות מדע בדיוני אמנם רחב-היקף, אך לא כל ספר מדע בדיוני מצליח להתקבל היטב בקרב אלו שאינם צורכים באופן קבוע ספרות מן הז'אנר הזה.
ה'מדריך' עשה זאת בהצלחה רבה וסחף אחריו, לצד אוהבי הז'אנר, קוראים נוספים. אדמס הנגיש את ספרות המדע הבדיוני לכלל הקוראים והיווה גורם משמעותי בהפיכתה מז'אנר הנתפס כמיועד לקהל מסוים ותחום לכזה המשלהב ציבור רחב של קוראים. זאת, הודות לשילוב בין דמיון ויצירתיות, הומור חד ונימה ביקורתית.
הפרק הראשון של המיני-סדרה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה":
כתיבתו של אדמס כירורגית – מדויקת, חדה, מתוכננת בקפידה. אחת ממעלותיו היא שידע היטב את נפש קוראיו, ובתבונה רבה, ירה חצים דקים של ביקורת כשהם עטופים בשני רבדים של הומור – זה האבסורדי, המעלה גיחוך מעצם אי-היתכנותו והסוריאליזם שבו, וזה האירוני, המתוחכם יותר, שיש בו אמירה רבת-משמעות על האדם ועל החברה. כך, למשל, בסצנה ב'המסעדה שבסוף היקום', שבה הפרה מציעה לסועדים נתחים מבשרה ומשדלת אותם להזמינם, משום שהונדסה גנטית לעשות כן ובכך להשקיט את מצפונם של הסועדים. אדמס, שפעל למען הסביבה ובעלי החיים, בחר להציג בדרך זו את חוסר ההיגיון שבו חושב ופועל האדם ואת סלידתו מהאופן בו האנושות ניגשת לפתרונן של סוגיות מוסריות.
רבים משווים בין כתיבתו של אדמס לזו של סופר הפנטזיה טרי פראצ'ט, שהלך לעולמו בשנה שעברה, והשניים עומדים במרכזו של ויכוח שניצת בין אוהדי הסופרים המתנצחים ביניהם מיהו הטוב מביניהם. אמנם שניהם כתבו באופן עתיר דמיון ושופע הומור תוך אחיזה חלקית במציאות, תוך התעכבות על הפרטים הקטנים והפלגה בתיאורים, אך למעשה, רב השונה על המשותף – בשעה שאדמס כתב בז'אנר המדע הבדיוני וליווה את עלילותיו בחיצי אירוניה דקה המופנים כלפי אי-הרציונאליות של האדם, כלפי מוסדות החברה וכלפי הנורמות החברתיות הנהוגות, ההומור של פראצ'ט, שכתב בז'אנר הפנטזיה, המזכיר בכמה מהיבטיו את המדע הבדיוני אך הוא נבדל ושונה ממנו, התמקד בפארודיה על תפיסות, תיאוריות ויצירות תרבותיות.
סדרת ה'מדריך' היא אמנם הפופולארית והידועה ביותר מבין כתביו של אדמס, אך פועלו היצירתי רחב היקף וחורג מגבולות הרפתקאותיו של ארתור דנט. דגלס פרסם את צמד הספרים 'סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי' ו'שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש', את הספר ההומוריסטי Meaning of Liff, שבו נתן דרור לחיבתו למשחקי-מלים ושעשועי-לשון, וכן ספר בשם 'הזדמנות אחרונה לראות', העוסק בזני בעלי-חיים המצויים בסכנת הכחדה, סוגיה שהעסיקה אותו רבות. בנוסף, אדמס יצר משחקי מחשב וכתב מערכונים – בין היתר גם ל'מונטי פייתון', שם גם הבליח על גבי המסך בכמה תפקידי אורח קצרים.
קוראיו ואוהביו של 'המדריך' אמנם אינם נושאים עמם מגבת כדבר שבשגרה, כאמצעי להתמודדות עם קשיי ואתגרי העולם והחיים, אך הם נושאים בלבם את מורשתו התרבותית והחברתית של אדמס, שערכה לא יסולא בפז – חשיבה ביקורתית, מציאת ההומור בכל התרחשות, ניסיון להישיר מבט מפוכח אל חברה הפועלת באופן מסורבל ונטול היגיון וחיפוש מתמיד אחר השאלות שעל האדם להעלות בשעה שהוא יוצא למסע בעולמו שלו.
אקו"ם