"החרם": דיוקן אמין של הצטיירות המדיניות הישראלית
סרטו של עמרי מניב על ה-BDS לא נופל בבור של מסע צלב כנגד שונאינו בחו"ל, נהנה מהבחירה להתמקד במרואיינים יהודים ונמנע מלארוז לצופים מסקנות נחרצות וחד משמעיות
"החרם", סרטו של כתב 'חדשות 10' עמרי מניב, הוא הגרסה המורחבת לכתבות המגזין בנות אותו השם ששידר הערוץ בחודשים האחרונים על ה-BDS: חרם תרבותי, פיננסי ואקדמי על ישראל. "החרם" – הסרט, כן? - הוא מוצר מוצלח. הוא מוצלח גם בזכות עמרי מניב, אבל בעיקר כי הוא לא נאמן לנוסחה הצפויה בעניינו - התנצחות משמימה עם טענות ה-BDS, קריינות מזועזעת כגיבוי ושקופיות סרט-נע של קריקטורות וכרזות בגוון אנטי-ישראלי. בניגוד לכתבים אחרים שטיפלו בנושא, עמרי מניב יצא להקשיב לטענות חובבי ה-BDS, ופחות למסע קטל זועם כנגד שונאינו בחו"ל. התוצאה: ראיונות מסקרנים, רגועים, מנוהלים היטב ועמוסים באמירות שנויות במחלוקות. לא צריך יותר מזה.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הבחירה של מניב לראיין עניינית בעיקר תומכי ומתנגדי BDS יהודים היא האמירה הנחרצת ביותר שבסרט. המחשבה הסטנדרטית היא שהיהודי האמריקאי הוא אבטיפוס נלהב ממדיניות ישראל, משהו בסגנון משתתפי תוכנית 'תגלית' פעורי העיניים. אלא שהיא מתנפצת על קרקע ההבנה שאם בקושי בישראל כל היהודים נלהבים ממדיניותה, אזי שעל אחת כמה וכמה אלה שמתקשרים עם המקום באופן אקסקלוסיבי דרך מהדורת החדשות. הסרט מצליח, בפסיפס צילומים וראיונות אינטיליגנטי, לאפיין את ה-BDS גם כטרנד הנכון לסטודנט הנלהב וחסר הידע מהקולג', גם כאג'נדה המנומקת של הפרופסור הבכיר וגם כקרדום לחפור בו למי שחיפש כזה בנואשות.
עוד ב-nrg תרבות:
• תאמר נאפר: "כשמירי רגב מדברת על פריפריה היא לא מתכוונת אליי"
• האזינו: נעמה כהן בשיתוף פעולה עם הגיטריסט של איימי ויינהאוס
• בעקבות ההרשעה: בוטלה הופעתה של עדן בן זקן ביום ירושלים
אולי הרגע המעורר מחשבה מכולם בסרט: חבורת שוחרי הסברה פרו-ישראלית פותחת לה דוכן אופטימי בקולג' UCLA. הסרט אפיין את הקולג' כמקום בו רווחת הדעה ש-BDS ישראלי הוא הצעד הפוליטיקלי קורקט. הסרט הציג סטודנטים מאותו הקמפוס יוזמים מיצגים אומנותיים בהם לובשי מדי חיילים צועקים על פלסטינים כפותים. אך החבורה המסבירה לא מיואשת. הרי באמתחתה – כדי לערבב מחדש את הקלפים, כן? – עלונים על עגבניית השרי ואומת הסטארטאפ. למרבה ההלם, העלונים נוחלים הצלחה פחותה משקיווה הצוות.
בסופם של הראיונות המסקרנים, הצילומים המוצלחים והאווירה העניינית שמשרה על הסרט מניב, הסרט נעדר מסקנות נחרצות. מי שקיווה לעלון 'עשה ואל תעשה' או לצרור 'משפטי מחץ' לישראלי בחו"ל, יצטרך לחפש אותם במקום אחר. מי שקיווה לראות איך מדיניות ישראל מצטיירת החוצה באופן אמין, כנראה שזה הסרט הנכון.
אקו"ם