הזירה הלשונית: הפוליטיקה של בעלי החיים

אבי גבאי ומכת הצפרדעים, שלי יחימוביץ והיונים והזוג נתניהו והאווזים. הזירה הלשונית מסכמת שבוע בסימן בעלי חיים וחוזרת לוויכוחים על ההגייה המזרחית, זמן רב לפני קום המדינה

אבי גבאי. צפרדע או נחש? צילום: יוסי זליגר

אז מהיכן הגיעו הצפרדעים? ככל הנראה מסיפור מכות מצרים. מדרש תנא דבי אליהו רבא מזכיר בליעת צפרדעים על ידי המצרים בעת שנענשו בעשר המכות: "הביא הקדוש ברוך הוא את הצפרדעים עליהם [שנכנסו לתוך גופם], עד שנשמע קולם מתוך כרֵסם של מצרים, שהיו אומרים 'קוקו!'"

"מלמולי יונים הומיות", הפטירה שלי יחימוביץ כנגד הצהרות ליברמן ונתניהו השבוע, שדיברו על שתי מדינות לשני עמים והליכה לקראת היוזמה הערבית. הביטוי 'יונה הומייה', המופיע בספרות ההשכלה, הוא שילוב של הצירוף המקראי 'עיר הומייה' מישעיהו ו'יונה הומה' מיחזקאל. אצל ביאליק מופיע הצירוף 'בת יונים הומייה' בשיר 'מאחורי השער'. היונה היא סמל לאשה אהובה: 'יונתי תמתי' משיר השירים, סמל לאהבה בשניים בצירוף 'זוג יונים', וכמובן, סמל השלום העולמי, בעקבות הציור של פיקאסו משנת 1949.

יש קושרים את הסמל לסיפור המבול, בעיקר בעקבות השילוב שלו עם עלה הזית בציור של פיקאסו. הלשונאי המנוח ויליאם סאפייר מסביר במילון הפוליטי שלו כי מקור הדימוי במיתולוגיה היוונית, והוא היונה הנחה על זרועה של אפרודיטי, אלת האהבה והיופי.

ואיך הגיעה היונה לפוליטיקה? המקור הוא דווקא בבן זוגה הלעומתי, הנץ. במשבר הטילים בקובה ב-1962 נולד הצמד "יונים וניצים", אך הנץ הפוליטי ותיק יותר. הביטוי "war hawks" נטבע על ידי הנשיא ג'פרסון ב-1789 בביקורת כנגד הסנטורים שתמכו במלחמה נגד צרפת.

"דין האווז כדין האווזה". את הדימוי המפתיע הזה שלף יעקב ויינרוט כשנשאל בערוץ 10 האם לנתניהו יש אחריות על התנהלות רעייתו. אם המצב היה הפוך, הוא אומר, איש לא היה בא בטענות לגברת נתניהו על מעשי בעלה - דין האווז כדין האווזה. ויינרוט הציע כאן תרגום משלו לאמרה האנגלית What’s good for the goose is good for the gander.

הקרדיט לתנ''ך ולנשיא ג'פרסון. שלי יחימוביץ' צילום: אריק סולטן

אביגדור ליברמן נכנס לתפקידו כשר הביטחון בטקסים מסורתיים. בעוד שמות משרדי הממשלה בישראל הצעירה נקבעו בהשפעת הממשלה הבריטית, במקרה זה לא נקרא המשרד "משרד ההגנה" ,(defense ministry) למרות שקודמתו נקראה “ההגנה”, בעוד  ביטחון פירושו באנגלית security. ככל הנראה הדבר נובע מחיבתו של בן גוריון לתנ"ך. המילה  'ביטחון' עצמה מופיעה במקרא שלוש פעמים, במשמעות שאינה צבאית, ואולם המילה הקרובה 'בטח' מתייחסת בדרך כלל למצב של היעדר פחד מפני אויב. 

החרדים, שלחמו בכל עוז בעברית החדשה, ראו בשימוש במילה  ביטחון בהקשר הצבאי חילול הקודש. הרב חיים שאול קרליץ כתב: "משרד הצבא נקרא בשם משרד הביטחון והעומד בראשו כשר ביטחון, אותו זקן אשמאי שבחר בתואר זה לצבא לא במקרה נהג כפי שנהג. כוונתו של ארס עכנאי היתה להמיר את מושג הביטחון שהוא מושג של אמונה שלמה בהסתמכות על בורא כל העולמים יתברך, בהישענות על הכוח הפיזי הגס, כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה".

קבלו את שר הביצרון. אביגדור ליברמן צילום: יוסי זליגר

השם משרד הביטחון נקבע עם הקמת המדינה, אך השימוש במילה ביטחון זכה  לביקורת דווקא מאנשי הצבא. במכתב מן ה-25.1.53 מציע ראש אג"ם להמיר את המלה  ביטחון במילה "הישנה-חדשה" פְּרָזוֹן. הוא מנמק זאת בכך שהשימוש במילה ביטחון יוצר בלבול, שכן היא מתייחסת לתחומים שונים זה מזה כגון בצירופים ביטחון ידיעות, ביטחון אופרטיבי ועוד. בהמשך הדיון בנושא מציע סא"ל יובל נאמן, לימים שר בממשלת ישראל, את המילה 'ביצרון' במקום ביטחון, שפירושה במקרא מבצר. ההצעות האלה נפלו כלעומת שקמו.

בימים אלה יצא לאור בהוצאת אוב הספר "בוראים סגנון לדור" מאת יאיר אור. הספר הוא מחקר מקיף על תקופה מכוננת בהתפתחות העברית החדשה, השנים 1912-1928, שבהן התקבלו בוועד הלשון, אביה מולידה של האקדמיה ללשון, החלטות מכריעות על דמותה של העברית המודרנית. הספר נשען על זכרונות ועד הלשון מאותן שנים.

בוועד השתתפו דמויות ידועות ומכוננות כמו אליעזר בן יהודה, דוד ילין, אהרון מזיא ואחרים. התנהלו בו ישיבות שבהן נשאו הדוברים הרצאות בנושא שעל הפרק, התעורר ויכוח ובסופו נהג העומד בראש הוועד, ברוב המקרים אליעזר בן יהודה, לסכם את הישיבה. סיכומיו זכו לביקורת וטענו כנגדו שהסיכומים שלו מוטים ונועדו לקדם את השקפתו הוא. בכל מקרה, לא נמצא כמעט נושא שבו היתה הסכמה בין המשתתפים. אור מגלה בספר שהדיונים לא היו בלשניים גרידא למרות שנשענו על ידע בלשני רב, אלא בעיקר אידאולוגיים ותרבותיים.

אליעזר בן יהודה. ויכוחים אידיאולוגיים יותר מאשר בלשניים צילום רפרודוקציה: פלאש 90

ויכוח החוזר בגירסאות שונות הוא על מעמד הארמית. מצד אחד הארמית לא נחשבה מקור לגיטימי לחידוש מילים, ובכל זאת השתמשו בה בתנאי שתותאם לכתיב העברי. כך הוחלט שברכת הבוקר תהיה "צפרה טובה"  בעקבות צפרא טבא. בן יהודה הציע שברכת הערב תהיה רמשה טובה (רמשא בארמית – ערב), אך דוד ילין התנגד לכך. ילין גם התעקש שלא להשתמש במילה הארמית 'אכפת', ובמקומה יצר צורות מהשורש כפ"ת: "לא כפת לנו" במקום לא אכפת לנו, וכן בצורת עתיד: יכפת. עם זאת נקבע שמילים ארמיות שאינן נפוצות יישארו בצורה הארמית.

ויכוחים סוערים התייחסו להגייה ולמבטא בישראל. עיקר הדיון נסב על העיצורים הקיימים בערבית, אך איבדו את ההגייה המיוחדת בפי רוב הדוברים: ח', ע', צ', ט' וק'. דוד ילין קורא לעמוד על ההגייה המזרחית וטוען כי הרצון להקל על הדוברים שאינם רגילים לכך הוא "טענות של התרשלות, של אהבת רווחה ואי התאמצות". לאהרון מזיא דעה מנוגדת: "רק אלה מאחינו שלמדו בילדותם לדבר היטב ערבית יכולים לבטא את האותיות, אבל גם אלה אינם נזהרים בהם תמיד".

לוויכוח התלוו ציטוטים מדעיים בשאלה האם הערבית היא מקור השפות השמיות וממנה יש ללמוד על העברית. אור מעיר שהמחקרים אינם מעידים בהכרח שהעברית המקורית שמרה על ח' וע', בוודאי לא באופן מקיף. כמו כן נדונה השאלה האם לבטא את הדגש הקל בעיצורים ג', ד', ת', שאבד בדיבור העברי בדרך כלל. דוד ילין דרש לבטל בעיצורים האלה את הדגש הקל, כדי להתאים את הכתיב להגייה הרווחת.

מכללת דוד ילין. מה כפת לו Flash90

בין היתר לקח על עצמו הוועד לתקן שגיאות נפוצות בלשון הדיבור כמו "אנחנו חופצות", "האש נכבתה" ואפילו "איננו יוכל לעשות". הנוסחה "אל תאמר (כך) – אמור (כך)" לא הומצאה על ידי מחברי "ודייק" אלא מופיעה כבר בחוברת משנת 1911. ללמדנו שהשגיאות המקובלות בעברית אינן ילידות המאה ה-21.

בשבוע הבא: מה חשבו אנשי ועד הלשון על הדרך ליצירת מילים חדשות, והוויכוח הסוער על הכתיב המלא והחסר.

ידע עממי בתחום השפה אינו  עניין טפל. לעיתים דווקא סיפור המתגלגל מדור לדור מעיד על מקורם האמיתי של מילה או ביטוי.

המילה 'סבאבה' נחשבת מילה ספרותית עתיקה במשמעות געגועים לאדם אהוב. הסיפור הבא שהובא על ידי יעל שפיגלר מקיבוץ שמיר דווקא מחזק את המקור הזה. קלעת נמרוד שבגולן נקראת גם קלעת סובּייבה. לפי האגדה המוסלמית מן המאה ה-12, כותבת יעל, סובייבה היא אהובתו של גיבור אגדי שמו אנטר, ופירוש המילה הוא יפת תואר וטובת לב. מכאן, גורסת ההשערה, נגזרה המילה סבאבה.

אחת המילים שמקורם אינו מוסכם בפולקלור הישראלי היא 'מְחוּתְל', במשמעות מכשיר כלשהו שתפקידו אינו ברור. הגיית המילה רומזת על יידיש, אבל ביידיש המילה אינה קיימת. על פי דוד ברש מכפר יהושע מדובר במילה שמקורה במסחה, היא כפר תבור. בערבית השתרשה המילה 'מַאְחוּד', ד' נחצית, במשמעות כלי כלשהו, שלא ברור מה תפקידו. המילה שובשה למָחוּת, המסחאים הוסיפו ל' כדרך היידיש, וכך נולדה מחותל.

שדה שקדיות בכפר תבור, כלומר מסחה צילום: יחסי ציבור

• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
• האיפור המוש של ביבי
• עשרת המכות של השפה העברית
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• אדיר מילר לא בא בלובה
• מאיפה הגיעה ה'יכנע'?
• מילון הזיכרון השלם

כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית:­­www.ruvik.co.il