גיבורים: גם את המציאות אפשר להפוך לשבלונה
בלי אולפן, בלי שחקנים מיומנים ובלי תסריט, מצליחה "גיבורים" של מיטל בבילה וערוץ 10 לרדד את המציאות התזזיתית של שירותי החירום בישראל לפלקטית, לא אמינה, שטחית וחיוורת // ביקורת
"גיבורים", שעלתה אתמול בערוץ 10, עוקבת אחרי כבאי (אלי כהן), קצינת משטרה (חלי לוי) ומנתח (ד"ר דרור סופר). להלן: קלוז-אפ על רשת שירותי החירום של ישראל. זו לא הפעם הראשונה שכל הגורמים האלה, יחד ובנפרד, מופיעים בטלוויזיה. תיעוד רב שודר על מקצועות החירום, וקל להבין למה. יש בהם דרמה, תזוזה מהירה ותפניות חדות. אבל "גיבורים", במובן הזה, היא סדרה רדודה וחיוורת. העולם של "גיבורים" התיעודית מצטייר כמעט כנטול דילמות, מלא הצלחות מרגשות וכזה שמטביע את הקשיים שבו בחצוצרות ותופים מחדר העריכה. השורה התחתונה: המציאות רודדה עד שתראה, ובכן, כמו משהו שכבר ראיתם בטלוויזיה.עוד כותרות ב-nrg:
• הוידוי העצוב של אריק קלפטון
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• אדל עונה למבקר: "אתה יכול למצוץ לי את..."
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עורכת הסדרה – מיטל בבילה – שערכה וביימה ב"האח הגדול", היא כנראה סוג של מגה-ארכי-גורו ביצירת דמויות תבניתיות, ו"גיבורים" היא הפרויקט הגדול שלה ושל הערוץ בו היא משודרת. בלי אולפן עמוס אפקטים, בלי שחקנים מיומנים, בלי תסריט – ובכל זאת, ראו זה פלא, כל דבר אפשר להפוך לשבלונה.
סדרה שטחית, רדודה וחיוורת. ''גיבורים''
צילום: אילן בורלא, עיבוד תמונה: קרן דוברוב, באדיבות ערוץ 10
האירועים ב'גיבורים' חולפים על המרקע כאילו הם נפלטים מפס ייצור. מופיעים ונעלמים מהר, ובהתאם - נדמים כמשהו שלא מותיר אלא רושם שולי על בעלי התפקיד (הכבאי, קצינת המשטרה והמנתח) המנהלים אותם. הדמויות עצמן, כשהן כבר מורשות לדבר, משדרות רשמים רדודים בלבד (קצינת המשטרה: "לראות אישה מוכה זה מכעיס אותי"). כאילו כדי לפצות על כך שהיא עושה מהפגישה המורכבת עם צרות החברה הישראלית טפט, 'גיבורים' מנסה לצלול לתוך חייהם המשפחתיים של האנשים בה, אך גם ההתעסקות הזו מרגישה, במקרה הטוב, כטריילר לסדרה אחרת. אולי כזו שתעסוק בקשיים האלה באופן סביר, בתקווה.
"גיבורים" החליטה להפוך את גיבוריה לאלים. לכן אולי בחרה להציג אותם באור החלטי, בתוספת צילום מהוקצע ומרהיב – האולימפוס של הסדרה - ועם מינימום התלבטויות פנימיות ותחושת חוסר אונים. כניגוד מוחלט: לפני חמש שנים, ד"ר דרור סופר, המנתח, תועד בסרט ושמו "מסביב לשעון". אז העולם שהשתקף מ'בית החולים איכילוב' היה מורכב: משפחה שנסעה מעזה לניתוח חירום קיבלה בשורה מרה על מות בנה, אישה שבנה בן ה-3 נדרס, אישה שביקשה לקפוץ אל מותה ניצלה אך נותרה משותקת ברגליה. על האחרון, אמר אחר כך סופר מהורהר: "בדרך כלל הם ייצאו תמיד עם איזשהי סוג של נכות. חלק נהיים נטל על החברה, חלק נהיים נטל על עצמם. ואני אף פעם לא יודע אם אנחנו באמת עושים להם טוב או לא". לו רק "גיבורים" הייתה שם אז לזרות חצוצרות מחדר העריכה.עם הבחירה שלה לגזור החוצה כל מורכבות כדי להשאיר מקום לגבורה והתבוננות מעריצה, "גיבורים" הפכה את גיבוריה ללא מעניינים, לא אמינים ואת עצמה לשטחית. המעשים של הגיבורים ב"גיבורים" הרואיים, דרמטיים, הרי-גורל. אבל הם עצמם, מצוירים ונערכים כמעין קריקטורה החלטית שלא הייתה נחשבת עגולה מספיק להצטרף לדרמת בית-חולים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם