ראשי » תרבות » אמנות

נאצים בירושלים: מקרה המבחן של מתחם שנלר

סיפור אהבתם הלא שגרתי של גרמני ופלסטינית בירושלים של תחילת המאה העשרים מקבל תפנית חדה עם עליית הנאצים לשלטון. רומן זה וסיפורים אחרים חבויים בין כתליו ספוגי ההיסטוריה המרתקת של מתחם שנלר, קפסולת זמן בלב עיר הקודש

כמעט כל ירושלמי מכיר סיפורים על מתחם (מחנה) שנלר, אותו אתר בן 70 דונם שבפאתי שכונת מאה שערים,  שהיום לוטשים אליו עיניים יזמי נדל"ן רבים, כשהשלטים במקום מבשרים על הקמתו של רובע מגורים יוקרתי.

עוד כותרות ב-nrg:
• פול סיימון: "אני מתקרב לסוף"
• מרגש: 11 ישראלים משחזרים תמונות עבר
• "כפוית טובה": לטהוניה אסור להביע דעה בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

היזם הראשון היה המיסיונר הפרוטסטנטי הגרמני יוהן לודוויג שנלר, שהקים ב-1860 את המתחם הנושא את שמו, מהראשונים שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה. מאז, מתחם שנלר עבר תהפוכות רבות. הוא החל כתחנת מיסיון נידחת ובהמשך הוקם בו מפעל חינוכי מפואר. בתקופת המדנט הבריטי שכנה בו המפקדה הראשית של הצבא הבריטי ועם קום המדינה הועבר המתחם למפקדת מחוז ירושלים של צה"ל עד פינויו בשנת 2008.
בימיו הטובים נודע מתחם שנלר גם כ'בית היתומים הסורי', וזה אכן היה היעוד שקבע לו המייסד, אליו אסף שנלר ילדים נוצרים, פליטי הטבח שביצעו מוסלמים ודרוזים בנוצרים בהר הלבנון.

"בנוסף להחדרת הבשורה הנוצרית בפעילותם המסיונרית, ומעבר למעשה החסד והצדקה כלפי אותם יתומים, שנלר ואנשיו יצרו מוסד חינוכי מתוך כוונה להפוך את הילדים לאנשים יצרנים ומתפרנסים. לצורך כך הם פתחו במקום בתי מלאכה לפחחות, מסגרות, בניה, ועוד, סוג של חממת היי-טק של ירושלים דאז", אומרת האוצרת והחוקרת ד"ר נירית שלו כליפא.

בשנת 2008, מיד לאחר שצה"ל פינה את מחנה שנלר, סומנו בשטח המתחם שמונה מבנים היסטוריים לשימור ובהם בית היתומים המונומנטלי, ואולם הם נותרו חתומים ועזובים. במשך השנים פלשו למתחם הנטוש חסרי בית ובזזו ממנו פריטים יקרי ערך.לאחרונה, בעת ביקור אקראי שערכה במתחם האוצרת תמר מנור פרידמן, נולד רעיון שהוביל לכינונה של תערוכה "מקרה שנלר" המוצגת בימים אלה בבית האמנים בירושלים. תשעה אמנים הוזמנו לתל ההיסטורי ל"חפירות הצלה" משלהם, כדי להתחקות אחר עקבות של דורות ודיירים שעברו בו במהלך 160 שנותיו.

"התערוכה היא מצע פורה של אמנות ואוצרות בשילוב תצלומי ארכיון, יצירות עכשוויות של וידאו, מיצב וציור - אבל יוצאת ממנה גם קריאה לחשיבה ולדיון ביקורתי, שהרי פיסת נוף נשכחת זו אינה עוד 'אתר היסטורי לשימור', זהו מקרה מבחן בעיר הקודש הנבנית שכבות של קידמה והרס, כיבוש ומחיקה", מסבירה מנור פרידמן.

ד"ר שלו כליפא, משלימה את הסיפור ההיסטורי של המאורעות הגדולים באמצעות הסיפורים הפרטיים הניבטים אליה מתוך חקירת אלבומי תמונות משפחתיים פרטיים, אחד מהם הוא סיפור האהבה שלבלב במתחם שנלר בין גרמני לפלסטינית.

"בינואר 1925, היישר מהעיירה אלברבאך שבגרמניה, נחת היינריך נוס ( Heinrich Nuss) בירושלים במטרה לשרת בבית היתומים הסורי של שנלר. לאחר שהמוסד נסגר במלחמת העולם השנייה, הוא שב ונפתח ב-1922 באישור מיוחד של הבריטים - כמכללה מקצועית לצעירים ערבים", מסביר ד"ר גיל גורדון יועץ השימור של המתחם.

היינריך מוס היה מסגר אמן במקצועו, ניהל את ענף המסגרות בבית הספר והפך אותו למתקדם בתקופתו. מחקירת אלבומי תמונות, ד"ר שלו כליפא, מתרשמת שהיינריך נוס, היה "צעיר וחתיך, ממש נראה מצוין". ושם, במתחם שנלר, היינריך הרווק פוגש את מתילדה, בתו של חליל תומא (Challil Thuma), ערבי פרוטסטנטי, מנהל ענף החרטות של המוסד החינוכי שהתגורר עם משפחתו במתחם.

"המפגש וההתאהבות של השניים, הוא גרמני והיא פלסטינית, היה נדיר בעת ההיא. אבל מתילדה נולדה וחיה כל חייה באווירה הגרמנית. הם התארסו בקיץ 1929 וב-6.12.1930 (יש באלבום הזמנה לחתונה) הם התחתנו בכנסיה שבמתחם שנלר". 

מה אפשר ללמוד מהתמונות שבאלבום?

"בארכיון של משפחת נוס נמצאו יומן אישי של היינריך נוס, מכתבים, שירי אהבה, כרטיסי ברכה ועשרה אלבומי תמונות משנות ה-20-30 של המאה ה-20. האלבומים מציגים חיים של זוג צעיר בירושלים שניהל חיים רומנטיים, בנוסח הרומנטיקה של המזרח.

"התמונות הנציחו מפגשים עם צעירים בני גילם, מסיבות יום הולדת עם שולחן מלא עוגות ומזכרות. אגב, כל חבריה של מתילדה הם גרמנים איתם גדלה. במיוחד היא צמודה לצעירה בעלת חזות גרמנית ששמה אינו ידוע ולכן קראנו לה 'הבלונדינית'. היא גרה במתחם שנלר עם בעלה ומשפחתה.

"באלבום יש עשרות צילומים מטיולים של היינריך ומתילדה וחבריהם ברחבי הארץ - במדבר יהודה, חיפה, ים המלח ועוד. בתמונות הם נראים רוכבים על חמורים, נהנים וצוחקים, גולשים בוואדי קלט או משתכשכים בגבים".

באחת התמונות, האופיינית למצטלמים בדור ההוא, נראות שתי החברות, מתילדה ו'הבלונדינית' בפוזה אוריינטלית: "שתיהן לבושות בשמלות בדואיות רקומות, הגברים הצטלמו תמיד עם עביה. זו מסוג התמונות הסימבוליות שמלמדות על השילוב של מזרח ומערב.

"אי אפשר להתעלם מההבדלים בין השניים, וממה שמזמן העתיד לבני זוג שנפגשו והתאהבו דווקא בצומת הדרכים של ההיסטוריה - בין שלטון התורכים לשלטון האנגלים, ובין שתי מלחמות עולם. כל זה מתרחש במקום אחד שהוא מעין 'קפסולת זמן', המאגדת בתוכה את כל הסיבוכים והחיבורים הבלתי אפשריים של המאה ה-20. זו דרמה מרתקת והאלבומים שלהם הם פסטורליה רומנטית".

ואולם הרומנטיקה האוריינטלית מקבלת תפנית חדה עם עליית הנאציזם בגרמניה, כשמשפחת נוס ואנשים נוספים בירושלים מצטרפים למפלגה הנאצית. "בין התמונות שנשמרו, מתועד טקס ההצטרפות למפלגה הנאצית באירוע של המפלגה שנערך בירושלים. לא ברור האם הסניף היה במתחם שנלר, יתכן שהוא מתחבר לטמפלרים שהיו בארץ", מסבירה ד"ר שלו כליפא.

"בתמונות מהטקס נראים צעירים מחייכים עם צלב קרס. ויש גם תצלומים בעת חופשה משפחתית בגרמניה בשנות ה-30, שם הם השתתפו גם באירועים של המפלגה הנאצית. מתילדה הפלסטינית נוהה כמו צעירים רבים אחרי הנאציזם".

השפעת­הנאציזם הגיעה עד ירושלים?

"השנלרים והטמפלרים היו קבוצות מנוגדות מבחינת הזהות הדתית שלהם, אבל הלאומנות סחפה את הדור הצעיר גם כאן. המבוגרים סברו שמדובר בטרגדיה, מה שגרם להיווצרותו של קרע בקהילה. המבוגרים ובהם גם אנשים שכבר נולדו בארץ, טענו כלפי הצעירים שהצטרפו למפלגה הנאצית שהם מביאים עליהם חורבן, וזה אכן בדיוק מה שקרה.

"בשנת 1939 הבריטים גירשו את היינריך ומטילדה נוס לגרמניה. גם הטמפלרים גורשו מארץ ישראל. לאחר הגירוש, לא ידוע מה עלה בגורל משפחת נוס".

איך נמצאו האלבומים?

"ההשערה היא שהאלבומים נותרו בבתי שנלר הנטושים לאחר שהבריטים גרשו את התושבים הגרמנים.

"כשלעצמו זה דבר מוזר ומפתיע, שיקים עוזבים ומותירים אלבומים תמונות מאחור... האלבומים של משפחת נוס כמו גם האלבומים של בית היתומים נשארו במתחם גם כשהבריטים שכנו שם. היו אלה חיילי צה"ל שנכנסו למתחם עם הקמת המדינה, שאתרו אותם. הם נדדו ולבסוף הגיעו ליד בן צבי".
התערוכה, "מקרה שנלר" תינעל ב-27 באוגוסט
בית האמנים
רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים
שעות פתיחה:
ראשון – חמישי: 10:00–13:00, 16:00–19:00
שישי: 10:00–13:00 שבת: 11:00–14:00
artists@zahav.net.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg