מחמסות לפדופיליה: הפרובוקטור לא עוצר בדאעש
גל וולינץ זכור לרובנו בזכות אותן חמסות מעוררות מחלוקת במכללת ספיר, אך מדובר רק בדוגמה אחת מתוך שלל עבודותיו של האמן הפרובוקטיבי. מי שהותקף מינית מינית בעצמו כילד, ישתתף בקרוב בפרויקט תיאטרלי בו יגלם מנטור לפדופיליה, רק כדי לערער את הקהל המוסרני: "בקונטקסט של פדופיליה פתאום כולם חשודים"
בימים בהם שרת התרבות פועלת לאזן את ההשקעה בתרבות בין המרכז לפריפריה, והאקדמיה ללשון העברית מותקפת בגלל החלופה העברית שהציעה למלה פריפריה, האמן הפרובוקטיבי גל וולינץ משתתף בפרויקט תיאטרלי הנושא את השם "תרבות בפריפריה", שיתקיים בבית העיר בתל אביב ויעלה לראשונה ביום שלישי ה-12 ביולי.עוד כותרות ב-nrg:
• כוכבת הנוער: "אשם משפיע בתעשייה אנס אותי"
• איט גירלז: "הנה ההוכחה שבנות הן עם רע"
• פרסים לוניה הימן וקותימן בטקס פרסי הרשת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המופע, מבית היוצר של אמן פרובוקטיבי אחר - אריאל ברונז, יתפרש במספר חללים במוזיאון בית העיר, כשהמשתתפים בו יציגו במקביל את קטעי המופע שלהם ארבע פעמים באותו חלל ובכל פעם בפני קהל חדש שנע בין המופעים השונים.
במופע, גל וולינץ מגלם את גד מינץ, מנטור לפדופיליה ובעברו ראש חוליית פדופילים באינטרפול, שיעביר לקהל במופע קורס מזורז על הנושא. "במהלך המופע אני עושה לקהל סוג של קואצ'ינג כדי לשכנע אותם באופן הכי גרוטסקי שפדופיליה היא דבר נכון, מצודק וחיובי. ובעצם זאת נקודת המוצא שלי על הבמה, הקביעה שכולנו פדופילים", מסביר האמן.
"אני גם מראה איך כולם חשודים בפדופיליה, באמצעות דימויים מתוך הפייסבוק. למשל, צילומים של הורים עם ילדיהם. כשהם בפייסבוק זה נראה תמים ולא מזיק, אבל כשאני שם את הדימוי בקונטקסט של פדופיליה פתאום כולם חשודים", אומר וולינץ, כשהוא מגחך מול הקביעה ש'פדופיליה זה לא נושא להתבדח עליו'.
"כל המופע עוסק בטאבואים, נושאים שאנחנו נמנעים מלגעת בהם, והם מחרידים ומערערים את הקהל. אנחנו מוצאים דרך לעקוף את הדברים הקשים שנדחקים ואינם מטופלים, בגלל פחד מוגזם ומוסרנות", הוא אומר.
לפני ספר חודשים באותו מקום, בבית העיר, וולינץ השתתף לראשונה בפרויקט הרב תחומי של עידית הרמן ואריאל ברונז "מתקן 27", וגם אז הטיח רמזים בוטים על פדופיליה עם המיצב/תערוכה "יצחק", סדרת צילומים מעובדים בהם נראים פניו של וולינץ לצדו של יצחק רבין, כשהוא מתאר לכאורה רומן שהיה לו כילד בן 13 עם ראש הממשלה שנרצח. העבודה ההיא עוררה כעס רב וביקורת וצונזרה בחלקה.
"בעקבות 'יצחק' שעסקה באהבה ופדופיליה, אריאל (ברונז) פנה אלי וביקש שאשתתף גם בפרויקט הנוכחי שלו. להציג בתפקידי כגד מינץ את ההיבט החיובי של פדופיליה. הסתקרנתי ובאתי".
מה הקטע שלך עם פדופיליה?
"אני מכיר בסביבה הקרובה שלי המון אנשים שנפגעו או הוטרדו מינית בילדותם על ידי פדופילים. זה מציק לי".
גם אתה נפגעת?
"הייתי ילד בן חמש כשהותקפתי. אני לא מפרט את זה כאן, אבל אני מדבר על זה. יש לי חברים שאני משוחח איתם על הנושא. זה מלווה אותי לאורך כל הדרך ואני עוסק בזה באופן ישיר ובאופן עקיף.
"ילד בן חמש בהחלט זוכר בוודאי אירוע כזה. כמובן שאותה תקיפה השפיעה על מי שאני, כמו שהרבה דברים אחרים השפיעו עלי ועל היצירה שלי".
כפי שהובן זה מכבר, פרובוקציה אינה זרה לעולמו של גל וולינץ. למעשה, כל היצירה האמנותית שלו מורכבת מחומרים מטלטלים, בוטים ומעוררי מחלוקת. חלק מהעבודות שלו הפכו ללהיטים ויראליים ובהם Work Bitch, הגרסה שיצר לקליפ של בריטני ספירס. הוא חתך החוצה את דמותה של הזמרת והשתיל צילום ביתי שלו, כך שיצא שהוא זה שמבצע את תנועות הקליפ בדיוק מושלם. הקליפ זכה למיליוני ציפיות בעולם.
והיה עוד מבריטני ספירס. "איי לאב יו בריט", עבודת וידאו שבה הוא עשה שימוש בדמותה הטרגית של הזמרת, במסגרתה הוא מציב שתי דמויות שלה מתוך ראיון, זו מול זו.
בעבודה אחרת שחוללה סערה My Girls, נראה וולינץ חשוף גוף, כשהוא מניק גברים מעורטלים בחדרים של מלונות ובתים שונים.
"בעבודה אני מתמקד בחשיפת הגוף, שאינו שייך לאידיאל היופי הסטנדרטי, כי אם גוף שמעורר אנטגוניזם. העיסוק בגוף מבחינתי הוא בלתי נמנע, כמי שכל חייו היה שמן וקיבל פידבקים על המראה מהסביבה. בעבודה הזאת בדקתי את הגבולות ואת הקושי ליצור אינטימיות בעולם של היום, שכן אני מניק את הגברים כשהמבט שלי מחויך וממוקד במצלמה. מה שבעצם מפריע לצופה זו העובדה שאני רואה אותו כשהוא מביט בי כשאני עושה את הפעולה הזאת".
עבודת הוידאו My Girls היא שהביאה לפיטוריו כמורה בבית הספר הדמוקרטי בחולון. "הילדים נחשפו ליצירה שלי באינטרנט ובעקבות כך נשבר הדיסטנטס והאמון בין מורה לתלמידיו, היות שהם ראו אותי חשוף. לפיכך הוחלט שלא אוכל להמשיך בעבודתי".
גם בתערוכה "כוחה של מלה", שהוצגה במכללת ספיר לפני כשנתיים, הוא גרם לסנסציה תקשורתית כשהציג חמסות תמימות לכאורה, עשויות מפימו, אך עם כתובות מרגיזות ובהן "דעאש", "בדם ואש נפדה את פלסטין" ו"איטבח אל יהוד". זו האחרונה נגנבה מהגלריה, ווולינץ הכין לה גרסה חדשה. החמסות עוררו סערה גדולה, על גבול האלימות, ופוליטיקאים רבים הפכו לאמנים לעת מצוא, כשביקרו בחריפות את אמנותו.
פימו שימש אותו בתערוכה נוספת, "מכחול האש", שהוצגה בגלריה משכן בחולון, אז תלה לבבות פימו ובתוכן הטביע קללות ונאצות כמו "בן של שרמוטה" "טינופת" ועוד.
זו אמנות הפרובוקציה?
"זה הטעם האישי שלי. אני אוהב אמנות פרובוקטיבית בכל המדיות - מוזיקה, קולנוע וגם אמנות פלסטית. חשוב לי לייצר אמנות שעוברת את סף הגלריה ויוצאת אל הקהל הרחב, כזאת שלא תקועה עם טקסטים של תיאורטיקנים. זה פחות רלוונטי עבורי. כשאני עושה אמנות אני חושב על הקהל בעולם ולא על הקהל הספציפי שמגיע לגלריות.
"לימודי האמנות בישראל תקועים בשנות ה-90", טוען וולינץ. "מלמדים בהם את הסטודנטים איך לעשות אמנות שתוצג בגלריה או במוזיאון. יש לי קולגות שיוצרים אמנות כזאת ומקבלים את מה שבא עם זה. זה לא מתאים לאישיות שלי".
והכל אפשרי.
"האמנות שאני יוצר לא מתחרה על תשומת לב של ציור במוזיאון אלא עם דימויים שקיימים בעולם. שם אני רוצה שהם יתקיימו, ובתודעה של אנשים. אני רוצה שלעבודות שלי תהיה נראות והשפעה רגשית על הצופה. שתענין אותו ויזואלית ותוכנית".
חלק מהדיל הוא תקשורת, שמיד באה לסקר.
"זה חלק מהעניין של להישאר בתודעה. אני נהנה לעשות מניפולציה על התקשורת. יכולה לחלוף שנה שלמה מבלי שיפרסמו עלי דבר. אבל ברגע שארצה חשיפה ופרסום כבר אדע מה לעשות, ולא כי יש לי קשרים בתקשורת. זו הפעילות האמנותיות שלי שמייצרת את תשומת הלב התקשורתית. התקשורת לא אדישה אלי.
"יש אומרים שאני קצת כמו תוכניות ריאליטי, ואני משיב ואומר שבהיותי תוצר של ערוץ 2 אני רגיל לסנסציות. וכבר קיבלתי הזמנות להשתתף ב'האח הגדול' אבל סתם פרסום לא מעניין אותי".
אתה נהנה כשהצופים נעים בחוסר נוחות מול העבודות שלך.
"בכל פעם מחדש אני נדהם לראות שהקהל מרגיש לא בנוח. לדוגמה, לפני שנתיים הצגתי את My Girls בפסטיבל הפורנו של ברלין. מדובר בפסטיבל שמציגים בו את התכנים הכי בוטים שאפשר לראות, ועדין כשהקרינו את הוידאו שלי, אמרו שהעבודה שלי הצליחה להיות הכי פרובוקטיבית בפסטיבל הפורנו".
גל וולינץ בן 33, גדל בגני תקווה להורים בורגנים בבית נורמטיבי. בוגר המדרשה לאמנות. כשהיה בן 11 התחולל בתוכו המפץ הגדול. "ראיתי את הקליפ של אביב גפן עם השיר 'עכשיו מעונן' והכל התפוצץ בתוכי. למחרת ציירתי גרפיטי על קירות החדר שלי מהשירים שלו. אביב לא יודע את זה. אנחנו לא מכירים", הוא אומר.
"כבר בתור ילד נרתעתי מעדריות. מעולם לא השתייכתי לחברויות של אנשים עם חוויות משותפת כמו צבא, טיול להודו. אני המתבונן מהצד ומוצא דרך שונה לעוות סיטואציות שנראות נורמטיביות. הממסד לא מעניין אותי. לא צריך להתחשב במה יגידו הקומיסרים. תמיד היו פה קומיסרים לא משנה איזו מפלגה הייתה בשלטון, הקומיסרים תמיד חושבים שהם יודעים מהי תרבות נכונה.
"מבחינתי, שרת התרבות מירי רגב היא סוג של ליצן שעושה המון רעש אבל בלי שום גיבוי. בינינו, אם היה לה גיבוי היא לא הייתה צריכה להגביל או להפחיד אף אחד".
אבל משרד התרבות הוא זה שמחליט במי לתמוך כלכלית, אינך חושש?
"יש מספיק במות להציג עליהן אמנות חתרנית. אם לא בגלריה אפשר לעשות גרפיטי במבנה נטוש. אסור לשתוק או לאפשר למישהו לסתום לך את הפה.
אישית, מעולם לא מומנתי על ידי משרד התרבות. ברור לי לגמרי שלא אזכה בפרס שרת התרבות לאמנות צעירה, וזו זכותם. ובכל זאת, מדי שנה אני ממשיך להציג מועמדות לפרס. יש לי עוד שנתיים לעמוד בקריטריון לאמנות צעירה".
אתה נושא עינים לחו"ל?
"הייתי רוצה שישראל תהיה הבסיס שלי וממנה אצא ליעדים שונים בעולם להציג את האמנות שלי. אבל לגור בחו"ל לא קורץ לי".
המופע "תרבות בפריפריה" נוגע בנושאים חריגים הנמצאים בשולי השיח הישראלי, תוך בחינת סף הגירוי והמעורבות של הקהל באירוע התיאטרלי.
המופע יעלה בבכורה חגיגית ביום שלישי ה-12 ביולי בשעה 20:30 בבית העיר, על רקע התערוכה של זאב אנגלמאייר "הארץ המובתחת".
תאריכים נוספים:
יום שלישי, 19 ביולי בשעה: 20:30
יום שלישי, 2 באוגוסט בשעה: 20:30
יום שלישי, 13 בספטמבר בשעה: 20:30
יום שלישי, 20 בספטמבר בשעה: 20:30
יום שלישי, 27 בספטמבר בשעה: 20:30
אקו"ם