ראשי » תרבות » מוזיקה

זהבה בן: "קיסריה? ברור שזה קטן עלי"

אחרי שהחליפה מנהלים, התקשתה לגמור את החודש וניהלה סכסוך ממושך עם אחותה, זהבה בן מכריזה על מהפך. "הכל מאחוריי. יש לי דירה יפהפייה ואוטו חדש, ואני מתפרנסת יפה מאוד". עם שיר חדש בפלייליסט ומעריצים היפסטרים, רק דבר אחד חסר לה: אהבה

 
לזהבה בן יש תנאי אחד לקיומו של הראיון. "אני לא מעוניינת לדבר על העבר. אני יכולה רק להגיד לך שרוב הדברים שכתבו עלי היו המצאות, ואין טעם לחזור עליהן".

למה זה מרגיז אותך?

"אני לא אוהבת שכותבים ומדברים סתם. לא בין אנשים, ובטח לא כשכולם קוראים את זה. צריך להכיר את הבן אדם מקרוב כדי לכתוב עליו. בחיים שלי לא קראתי עיתונים, כי מבחינתי, חוץ מהתאריך, שום דבר לא נכון שם. שופטים בני אדם על דעת עצמם וכותבים סתם דברים. את האמת רק אני יודעת, ואני אגיד אותה מתי שמתאים לי, ולא מתי שמתאים להם".

את מרגישה שנכווית?


"לא נכוויתי, אבל עשו לי עוול. כמו שהתקשורת מעלה, היא גם מורידה. הרימו אותי למעלה, ואז הורידו אותי למטה. מעולם שום דבר לא חדר לתוכי, ובחיים לא נפגעתי. אבל היום אני כבר נזהרת, לא הולכת לכל תוכנית טלוויזיה ולא קופצת על כל ראיון שמציעים לי. בוחרת את הדברים בפינצטה.

עוד כותרות ב-nrg:
• חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים
• המפורסמים מציגים: 23 דרכים למות בארה"ב
• כוכבת הנוער: "אדם משפיע בתעשייה אנס אותי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"אני במקום אחר, אני מאושרת. זה משהו שהוא באופי שלי. אני בן אדם מאוד חזק מבפנים, לא נותנת לדברים לחלחל ולהפריע לי. ועדיין, אני שואלת למה לכתוב דברים לא נכונים על בן אדם ולעשות לו עוול? בשביל משכורת יותר גבוהה? למה?".

בהתחלה מאוד פירגנו לך.

"ואני לא שוכחת גם את זה. בתחילת הדרך הצלחתי מהר מאוד, אי אפשר היה לא לפרגן לי. הייתי עושה 14 הופעות בלילה. לא יכולתי להוציא את הראש מהחלון. בהמשך זה נראה אחרת".

סליחה על הקלישאה, את רוצה לפתוח דף חדש?

"לא דף חדש, כי אני זמרת כבר שלושים שנה, ולהעלים את מה שהיה אי אפשר, ואני גם לא רוצה. אני רוצה לעשות את זה בדרך שלי. בוא נדבר על מה שקורה עכשיו, על מה שאני עושה עכשיו. את העבר כולם מכירים".
אנחנו נפגשים במסעדת "קקאו" ליד ביתה בראשון לציון. זהבה (47) באה לראיון עם אריק לוי, שמנהל אותה עם אבי גואטה. את ההפוך שהיא מזמינה היא מקבלת מהמלצר, כשבתוכו כיתוב מקקאו: "זהבה המלכה". מלכות יש באגדות וגם באנגליה, אבל אם בזמר המזרחי היו מחלקים כתרים, אין ספק שבן היתה מקבלת את אחד המהודרים שבהם.    

את האלבום הראשון, "טיפת מזל", היא הוציאה ב־1989, כשהיתה רק בת 21, בתקופה ששרית חדד עוד לא חגגה בת מצווה ועדן בן זקן עוד לא היתה בתכנון. בן לילה הפכה לסינדרלה של הדרום, עם קול נדיר שאי אפשר להתעלם ממנו. היא שינתה את פני המוסיקה המזרחית ופריצתה הפכה לאבן דרך בז'אנר. בעשור שאחר כך הוציאה עשרה אלבומים שנמכרו במאות אלפי עותקים, אחד הבולטים שבהם היה "אינתא עומרי", שבו נכנסה לנעליה הכמעט בלתי אפשריות של אום כולתום.

לאלבומים האלה נלוו גם סיבובי הופעות, שהגיעו בשיאם למאות הופעות בחודש, כמות שכוכבי הזמר המזרחי של תקופתנו יכולים רק לחלום עליה. "בגלל התקופה ההיא, שבה היו לי הרבה מאוד הופעות בלילה, השעון הביולוגי שלי התהפך", היא מחייכת. "עד היום, כשאני הולכת לישון בשעה 'נורמלית', קשה לי להירדם".

בעשור הראשון של המילניום היא הוציאה חמישה אלבומים נוספים, הבולטים שבהם - "מלך אמיתי" ו"בית אבי" (שכלל קאברים לקלאסיקות מהזמר העברי). כל אלה לא כוללים אוספים ופרויקטים שבהם נטלה חלק. האלבום האחרון, "לילות בבית", יצא ב־2011.

חמש שנים בלי אלבום? 

"אחרי האלבום האחרון נפרדתי ממאיר, המנהל הקודם שלי, והיתה תקופה שלא מצאתי את עצמי. עצרתי את הכל, כי רציתי לחשוב מה אני רוצה לעשות, ואיך. עד שיום אחד פגשתי את אריק, והתחלנו לעבוד יחד. בהמשך התמקדתי בשיתוף פעולה עם מרגול, הופענו יחד וגם יצאו מזה שירים. במקביל הקלטתי שירים, שאחד מהם יצא ממש לאחרונה".

בימינו זמרים בז'אנר מוציאים שיר כמעט כל חודש.

"פעם אני הייתי מוציאה קלטת כל חודשיים, אחת אחרי השנייה. היום אני לא אעשה את זה. אני לא במירוץ ולא במרדף. היום אני לוקחת את הזמן שלי, יושבת, מקשיבה ומקליטה, ולא ממהרת לשום מקום".

מה את חושבת על המוסיקה הים־תיכונית היום לעומת התקופה שבה את פרצת?

"בתקופה שלי לא היו הרבה זמרים שהצליחו. היה נורא קשה להצליח. אני הגעתי מכלום והצלחתי. להרבה זמרים שמצליחים היום היה קשה להצליח אז".

מה לדעתך תרמת לז'אנר?

"אני חושבת שתרמתי הרבה. פתחתי דלתות להרבה זמרים וזמרות, כי הבמה גדולה, וכל מי שמצליח עושה לי טוב על הנשמה. אני חושבת שעשיתי המון, אבל אני לא אדבר על מה שעשיתי ולא אשבח את עצמי.

"היום אני קונצנזוס, מיינסטרים, אני מאמינה בעצמי ויודעת מי אני. לא באה בטענות לאף אחד. בכל מקום שאני הולכת אליו אני מרגישה אהבה, וכל דבר יגיע בזמן שלו".

אריק: "כשבאים לחתונה והיא עושה את 'אינתא עומרי', אנשים באים ומנשקים לה את היד. כשהיא עושה את 'ירושלים של זהב', אנשים עם דמעות בעיניים".

זהבה: "זה לא רק זה. הופעתי בכל העולם, עוד הרבה לפני זמרים אחרים. עשיתי המון פסטיבלים בעולם. הייתי בפסטיבל בשבדיה - זמרת ישראלית, שבאה ושרה את 'אינתא עומרי' במשך שעתיים, מול אלפי אנשים. צריך הרבה אומץ כדי לשיר את זה. זה לא כמו לשיר בחתונה, שאתה בא, שר כמה שירים והולך הביתה אחרי חצי שעה. זה שיר של שעתיים, ואחרי זה שרתי עוד שני שירים של אום כולתום.

"טסתי בכל אירופה עם 35 נגנים והופעתי בכל העולם. איזה עוד זמר ישראלי הופיע בפאריס מול עשרות אלפים עם 25 נגנים? אני הייתי הראשונה. שרתי שם, והפה שלי רעד".

אז מיותר לשאול על הופעות בקיסריה?

"כשמדברים איתי על קיסריה אני צוחקת. כאילו מה? אנחנו עושים את קיסריה, לא היא עושה אותנו. אם אני רוצה, אני סוגרת את המקום מחר. מה זה קיסריה? כמה כבר נכנסים שם? 3,000? ברור שזה קטן עלי.

"כל הזמן שואלים אותי 'למה את לא עושה קיסריה'. אני מאמינה שזה יבוא. נכון שהייתי צריכה לעשות את זה לפני הרבה שנים, אבל זה לא קרה, כי בתקופתי הופיעו בעיקר במועדונים. זה עוד יקרה. ומבחינתי, גם אם אני מופיעה במועדון של אלף או אלפיים איש, זה לא משנה".

מה התגובה הכי שכיחה שאת שומעת ברחוב?

"אומרים לי שאוהבים אותי ושואלים אותי מה עם אלבום חדש".

ומה את עונה?

"'תודה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן, חשוב לי לעשות אלבום טוב ויפה. לא סתם לעשות'. אני רוצה לעשות את זה לאט, בקצב שלי, ושהתוצאה תהיה טובה.

"כמו בכל דבר בחיים, במיוחד במוסיקה, יש תמיד עליות וירידות. גם לאנשי עסקים יש עליות וירידות, וזה טבעי".

מה הדבר שאת הכי גאה בו בקריירה שלך?

"אני גאה בכל דבר שעשיתי, לא מצטערת על שום דבר. ברמה האישית, הבן שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי".
 

הפרשייה השלילית הזכורה ביותר בקריירה של בן היתה המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעה בשנת 2003. העיתונים ידעו לספר שהיא לא עמדה בתשלומי המשכנתא וקיבלה צו פינוי מביתה. לאחר כשנתיים נרתמו אמני ישראל לערב התרמה לכבודה, אבל הכסף שנאסף עבורה נעלם באופן משונה. המפיקים טענו כי 20 אלף שקלים נגנבו, וכי נותרו רק 9,000.

לאורך השנים היא נפרדה מכמה מנהלים, פרידות שלוו בשמועות על סכסוכים ופגעו בהתקדמות הקריירה שלה. האירועים הללו הביאו לתדמית הלא נעימה שדבקה בה - הזמרת שזקוקה ליותר מטיפת מזל.  

"הכל מאחוריי", היא מודיעה בחיוך. "יש לי דירה יפהפייה, יש לי אוטו חדש, ואני מתפרנסת יפה מאוד".

הפריע לך שהתייחסו אלייך ברחמנות?

"אוי ואבוי, המילה מסכנה זו מילה קשה ועצובה. אני תמיד הייתי דיווה, גם בתקופות הכי קשות בחיים שלי, ועוד לפני שידעו פה מה זה. אני אמן שיודע לשרוד, אני יודעת לעשות מכלום את הכל. תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע".

מרגיז אותך שמזכירים את זה כל הזמן?

"תגיד לי אתה, על מה כתבים מתעכבים כל הזמן? מי לקח לה, מי עשה לה. זה מה שהתקשורת מחפשת. למה לא כותבים על ההתנדבות שלי עם ילדים חולי סרטן וחולי לב? על ההתנדבות שלי בבתי חולים לקשישים? על המתן בסתר? אתה יודע כמה עזרתי לאנשים בחיים שלי? בכמה הפרשות חלה הופעתי?

"בהתחלה אמרתי שאשתוק, כדי שאנשים יספרו על מה שאני עושה ולא אני. אבל אולי כדאי שאני אדבר. כי לתקשורת חשוב כל הזמן להתעכב על מה שהיה בעבר. להתעסק בטפל ולא בעיקר. מבחינתי, העיקר הוא החשוב, והעיקר הוא מה שאני עושה עכשיו".

במבט לאחור, יש משהו שהיית עושה אחרת?

"יכול להיות, אני לא אומרת שלא. יש כמה דברים שהייתי עושה אחרת, מבחינת המנהלים הקודמים שלי. בלי להזכיר שמות, אני יכולה להגיד לך שניסיתי לעשות שינויים ולא ממש הצלחתי. אני מניחה שאם הניהול היה אחר, או יותר נכון כמו שחשבתי שהוא צריך להיות, הייתי היום במקום גדול יותר של עשייה.

"אבל אני לא מסתכלת אחורה. מבחינתי מה שהיה מת, נגמר. אי אפשר לחזור אחורה. למדתי מזה, כל החיים זה בית ספר אחד גדול, ובגלל זה אני לא חוזרת על אותן טעויות. לא לוקחת כל הופעה שמציעים לי ולא כל הצעה שמגיעה. היום אני חושבת מאה פעם לפני שאני עושה משהו. אבל אני גם מאוד אופטימית.

"הפרטיות שלי מאוד חשובה לי. אני אוהבת את הפינה שלי ואת הפרטיות שלי. לא חושבת שיש מישהו שרוצה באמת שייכנסו לו לחיים הפרטיים. אני גם לא יוצאת הרבה לבלות".

אז אין סיכוי שנראה אותך בפרמיירות ובהשקות.

"גמרתי עם זה. זה לא בשבילי. יש שלב שאתה מוזמן להשקות ופרמיירות וזה אחלה, אבל כמה אפשר? זה טוב למי שלא מוּכר. אני בתעשייה כבר שלושים שנה, מה יש לי לחפש שם? זו לא רק אני, הרבה מאוד אמנים לא מגיעים".

היא גדלה בבאר שבע, שמה את העיר על המפה והעלתה אותה לכותרות עוד הרבה לפני האליפות. "אני לא חסידה של כדורגל, אבל שמחתי בשבילם שהם לקחו אליפות. מצד אחד, אני אוהבת את העיר, כי האחים שלי שם וגדלתי שם. מצד שני, כשאני נוסעת לשם אני עולה לקבר של אמא ואבא שלי, וזה גורם לי לגעגוע גדול. תחושה של ריקנות.

"הדבר שהכי קשה לאבד בחיים זה אמא. היא היתה הכל בשבילי. למי עוד אני יכולה לספר את הדברים הכי אישיים שלי? על מי אני יכולה להישען ולבכות? לא הייתי צריכה לספר לה, היא מייד היתה מרגישה מה שעובר עלי. אמא זה לא כמו אבא. אצל אמא יש עוצמות שאין אצל אף אחד. כולנו, כל האחיות, היינו מאוד קשורות לאמא. לפחות היא זכתה לראות את ההצלחה שלי, וזה קצת מנחם אותי. שבע שנים עברו מאז שהיא נפטרה, ואני כל הזמן חולמת עליה".

והיום כשאת רוצה לשתף מישהו, למי את פונה?

"מאז שאמא שלי נפטרה, אין לי למי לפנות. יש לי אחיות גדולות, אבל לא עם כל אחת אני ממש נפתחת. אצלנו במשפחה כולם סגורים, זה נדיר אם נפתחים אחד כלפי השני. לפעמים יש דברים שיותר נוח לדבר עליהם, ולפעמים לא. אני יכולה לדבר עם אחותי, אבל לא על הכל. עד גבול מסוים. דברים שלי אני לא אוהבת לשתף, אני שומרת אותם לעצמי".

בזמן האחרון דוּוח שחזרת להיות בקשר עם אחותך, אתי לוי.

"היום אנחנו בקשר, אנחנו מדברות, והלוואי שזה ימשיך ככה כל החיים. זהו, אין לי מה להוסיף על זה".

כתבו שאתן הולכות לעשות משהו יחד, זה נכון?

"בינתיים לא".

אחרי שעזבה את באר שבע, היא התגוררה עשר שנים בתל אביב, שם הכירה את הכדורגלן אסף רוזן. אחרי שנה יחד הם נישאו ועברו לראשון לציון. בשנת 1998 נולד בנם, בן. אחרי שנתיים הם התגרשו.

"בן עולה עכשיו לכיתה י"ב, והוא כל עולמי", עיניה נוצצות. "זאת אהבה אחרת. הבן שלי הוא המאהב שלי. הוא ילד מקסים, עוזר, אכפתי.

"אני אמא פולנייה. מתקשרת כל שנייה לבדוק אם הוא אכל ושתה. הוא בגיל שבו לא נמצאים הרבה בבית, אז אני מתקשרת הרבה. מבחינתי הוא תמיד יהיה התינוק שלי, גם כשהוא יהיה בן 50".

איך הוא התמודד עם הפרסום שלך?

"הוא רגיל לזה, ומאוד גאה בי. באופן אישי הוא מתרחק מהעולם הזה, כי זה מה שמנע מאיתנו להיות הרבה יחד כשהוא היה קטן. לא הייתי רואה אותו הרבה".

בשנה הבאה הוא ילך לצבא. תחתמי לו שילך לקרבי?

"אני רוצה שהוא יעשה צבא, זה חשוב. אבל לא הייתי חותמת לו שילך לקרבי".

רצית עוד ילדים?

"רציתי, אבל יש לי אותו, והכל בסדר".

את רוצה זוגיות?

"הזוגיות האחרונה שלי היתה לפני עשר שנים, ואני חושבת שלכל אחד זה חסר. מי לא אוהב שאוהבים אותו? אין בן אדם שלא רוצה אהבה, שלא רוצה חיבוק או ליטוף. כל בן אדם זקוק לזה. אבל אני לא אחפש את זה. אני לא אעצור מישהו ברחוב ואגיד לו 'בוא'. זה משהו שבא לבד.

"אני לא יוצאת לדייטים, זה לא בשבילי. אם אני אכיר מישהו, זה יהיה בכוחות עצמי, לא צריכה שיכירו לי. מספיק שאשב בבית קפה ושמישהו ייגש אלי, ויהיה חיבור.

"אבל אני יכולה גם בלי זה, אני ישנה יפה באלכסון. עכשיו אני מקדישה הכל לקריירה".

לאחרונה סיימה בן סיבוב הופעות מצליח עם התזמורת האנדלוסית. בחודש שעבר התייצבו למעלה מ־1,500 חברי הקהילה הגאה כדי לראות הופעה שלה במסגרת ליין ה"אריסה", ולפני שבועיים היא חדרה לרשימת הפלייליסט של גלגלצ, לראשונה זה עשר שנים, עם השיר "יש מי שאוהב אותי", שכתב והלחין עבורה טל שגב. 

"מהשנייה הראשונה הרגשתי שאני אוהבת את השיר הזה. טל כתב אותו מכל הלב, אני לא יודעת על מה הוא חשב, אבל הוא נכנס לי ללב מההתחלה. זאת פעם ראשונה שאני לוקחת ממנו שירים.

"לא הכרתי אותו לעומק, אבל כשהגעתי לאולפן ראיתי בן אדם צנוע שנורא קל להתחבר אליו, עדין ונכנס לנשמה. קיבלתי ממנו ארבעה שירים, ומספיק שאשמע שיר פעם אחת כדי לדעת אם הוא מתאים לי. פה זה עבד".

בפזמון של השיר את שרה "יש מי שאוהב אותי, יש מי שמבין אותי". חשבת על מישהו מסוים?

"לא. השיר עצמו עשה לי את זה".

איך הגבת כשהשיר נכנס לפלייליסט?

"זה מאוד משמח ומרגש. עשר שנים לא היה לי שיר בפלייליסט, גם לא 'לילות בבית', שהוא שיר ראוי שהם בחרו לא להכניס. אבל אני לא חוזרת אחורה, מה שהיה היה. את השיר החדש משמיעים המון".

כשאת מקליטה שיר ומתעלמים ממנו זה בטח לא נעים.

"כל שיר בא עם המזל שלו. תמיד יהיו שירים שאנשים יאהבו ושירים שהם לא יאהבו, כמו כל דבר בחיים. כשאני מוציאה שיר והוא לא מצליח, אני מוציאה אחד חדש, עד שיוצא משהו טוב. שני הסינגלים האחרונים לא פגעו, וזה בסדר".

את יכולה להבין את הטענות של הקולגות שלך על אפליה בפלייליסט?

"במשך שנים שאלו אותי אם אני מרגישה מקופחת, ואמרתי שאני אף פעם לא מרגישה מקופחת ואין לי טענות כלפי אף אחד. מי שאוהב אותי ורוצה להשמיע - שישמיע. אף פעם לא לחצתי על אף אחד ולא באתי בטענות".

דיברו הרבה בשבוע האחרון על גזענות, בעקבות הדברים של גידי אורשר על המזרחים. מה חשבת?

"מעולם לא שמתי את עצמי במקום של קיפוח, לא בקריירה ולא בחיים האישיים. אני גם לא חושבת שנפגעתי מזה".

את מאמינה באמונות טפלות?

"אני מאמינה רק באלוהים".

מה השיר הבא שאת מתכננת להוציא?

"אני כל הזמן מקליטה, וכנראה שהשיר הבא יהיה שיר שכתבה והלחינה דיקלה".

איך נוצר החיבור איתה?

"דרך אבי גואטה. עשינו סקיצות לשלושה שירים איתה. היא מאוד מוכשרת ופדנטית, אוהבת שהכל מסודר ויושב טוב. זה שיר מדהים, אני מאמינה שגם אותו גלגלצ יאהבו. אני גם רוצה עוד שירים של טל שגב".

איזו מוסיקה את אוהבת לשמוע?

"מוסיקה ארמנית, שירים טורקיים, ואריק איינשטיין. אני מאוד מתגעגעת אליו. המוות הפתאומי שלו כאב לי, אני חושבת שהוא בן אדם מדהים. תמיד אהבתי אותו, אפילו אבא שלי אהב אותו, למרות שלא היינו מחוברים לסגנון המוסיקלי הזה. במוסיקה הישראלית הוא היה מיוחד, והוא מאוד חסר".

לצד ההופעות הקבועות באירועים ובחתונות, המגרש הביתי של הזמרים הים־תיכוניים, נוספו לבן גם הופעות קבועות במועדונים "התדר" ו"הפסאז'", שמאופיינים בקהל תל־אביבי קלאסי - אנשים שלא נמנים בהכרח עם מעריצי אייל גולן ולא מעורים בפרטי הסכסוך של דודו אהרון ואמו. רובם המוחלט נצמדים לבמה ומריעים ללהיטיה בהתלהבות. השיא נרשם, כמעט תמיד, בפתיח המוכר של "טיפת מזל".

"איזה קהל, איזה קהל", היא נאנחת. "מאוד אוהבים אותי שם".

זאת אהבה מכיוון קצת מפתיע.

"נכון, ואני אוהבת להגיע לשם. אני מקבלת שם חיבוק עצום, וזה לא מובן מאליו. הופעתי גם ב'אריסה' כמה פעמים, ומתברר שגם בקהילה נותנים לי אהבה, ואני מחזירה להם אהבה. מבחינתי, לא משנה לי דת, גזע ומין. בן אדם שאוהב אותי יקבל ממני אהבה בחזרה".

שיחקת בזמנו בסרט "טיפת מזל". היה מעניין אותך לשחק שוב? 

"תמיד אמרתי שאני לא שחקנית. גם כששיחקתי בזמנו הייתי בתפקיד עצמי. אבל אם יעשו עוד סרט שזאב רווח ישחק בו - אני מוכנה. מי לא היה מוכן לשחק איתו?".

השתתפת גם ב"לה לה לנד". זה משהו שהיית עושה, עוד ריאליטי?

"אני מאוד שמחה על זה, זו היתה חוויה גדולה בשבילי. אבל היום לא הייתי הולכת לריאליטי. הציעו לי ללכת ל'אח הגדול', אבל זה לא בשבילי. אני לא בנויה לזה".

היית רוצה להיות שופטת בריאליטי מוסיקלי?

"הייתי רוצה להיות ב'בית ספר למוסיקה', כי אני מאוד אוהבת ילדים, אני מאוד רגישה אליהם, וביחד עם מוסיקה זה יכול לעבוד".

עדן בן זקן מצליחה יפה בשנתיים האחרונות. מה את חושבת עליה?

"לא הייתי בהופעה שלה אבל ראיתי אותה קצת בטלוויזיה. אני חושבת שהיא מקסימה, ויש לה שירים יפים, שאנשים אוהבים. אף פעם לא ישבתי איתה, אבל כל הכבוד לה ובהצלחה".

איך את ברשתות החברתיות?

"אני פעילה, ויש לי גם מעריצים שמְתפעלים את זה. אבל אני פחות מתה על זה. באינסטגרם יותר נוח לי, אבל אני לא חיה את זה. אין לי זמן".

מה הכי היית רוצה?

"לחזור בגדול. להגיע למקומות יותר רחוקים וגדולים, כמו שאני יודעת לעשות".

את מתגעגעת לזה?

"מאוד. וגם מוכנה. אני מרגישה שבורכתי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg