איבד את הקול: אוהד ריין חוזר לאוסטרליה
"בחודשים הראשונים אחרי 'דה וייס' באמת כולם מזהים אותך ברחוב, ואחר כך אנשים כבר לא זוכרים מאיפה הם מכירים אותך", מודה אוהד ריין, שידע הצלחה גדולה באוסטרליה, אבל לא הצליח לשחזר אותה בישראל. רגע לפני פרידה, השוגרמן הישראלי פותח את הלב
לפני ארבע שנים הגיע אוהד ריין לישראל לאחר קצת יותר מעשור באוסטרליה, וכעת הוא החליט שהגיע הזמן לנסוע שוב אל צדו השני של כדור הארץ. כשאני שואלת אותו מדוע הוא יורד מהארץ, הוא עונה לי "תשמעי, יורד מהארץ זה נשמע דרמטי, אני פשוט חוזר לאוסטרליה. תכלס גרתי שם רוב הזמן, רוב הפעילות המוזיקלית שלי קרתה שם. וגם בעצם החיים שלנו היו שם. כשחזרנו לישראל היינו מאוד פתוחים, לא ידענו בדיוק מה יהיה פה, אם נשאר או לא. אז בעצם אולי אנחנו כן יורדים מפה, אפשר להגיד".הסינגל האחרון של אוהד ריין בישראל:
ריין, הלוא הוא השוגרמן הישראלי, האיש שהופיע מסביב לעולם, שחלק במות ושיתף פעולה עם שמות כגון: Iron and Wine, Gomez ,Gotye ו-The Tallest Man On Earth, שהשתתף בפסטיבלים הנחשבים בעולם וחימם ביחד עם להקתו את לא פחות מאשר Daniel Johnston, בישראל נותר די אנונימי. צופי "דה וויס" האדוקים אולי זוכרים את אביב גפן מסתובב בהתלהבות למשמע צלילי הגיטרה של ריין, ומכריז בפני הקהל והשופטים שעל הבמה עומד מוזיקאי גדול, רק שאף אחד מאתנו עדיין לא מכיר אותו.
עוד כותרות ב-nrg:
• חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים
• המפורסמים מציגים: 23 דרכים למות בארה"ב
• כוכבת הנוער: "אדם משפיע בתעשייה אנס אותי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"כמה חודשים לאחר ההגעה לארץ, המציאות הכתה בפני", מספר אוהד ריין, שיקיים הופעת פרידה מהקהל הישראלי בזאפה תל אביב, 25.7.16. "אני עברתי בחו"ל סיפור מאוד לא שגרתי בהשוואה לאמנים בארץ. חוויתי הצלחה גדולה בהרבה מדינות עם הפרויקט שלי, וזה פשוט לא הגיע לפה. כשחזרתי לארץ פתאום הייתי צריך להתחיל מההתחלה. והאמת שניסיתי, ועשיתי דברים שעשיתי כבר בעבר וחזרתי למקומות שכבר התקדמתי מהם - הופעות קטנות ובמקומות נידחים. בעצם הייתי צריך לבנות את עצמי מאפס וזה היה קשה ומייאש. ופתאום הגיע הטלפון מדה וויס".
ריין, שרק לפני שנתיים פרץ לתודעה הישראלית בפריים טיים של ערוץ 2, ממש לא שש להשתתף בתכנית בתחילה, וגם בשיחה איתו קשה שלא לשים לב לטון המסויג בכל מה שקשור להשתתפות שלו בריאליטי: "אני לא יכול להגיד לך שמיד קפצתי על זה, אולי אפילו ניתקתי להם את הטלפון בפעם הראשונה. בעיקר האגו שלי דחה את זה. אבל לזכותם יאמר שהם לא ויתרו, וזה אילץ אותי להתעמת עם מה שמפחיד אותי בדבר הזה - וגיליתי שזה לא כל כך נורא.
"הדבר הכי מהפכני שהבאתי לתכנית, וזה היה תנאי מבחינתי, הוא שאני מגיע עם שירים מקוריים. עד אז אף אחד עוד לא עשה את זה. בכל תכניות הריאליטי המוזיקליות היו רק קאברים. היה לי קשה לקבל את זה שאני אשתתף בתכנית, אבל אמרתי לעצמי 'יאללה, כבר עשיתי דברים יותר גרועים בחיים כדי לקדם את המוזיקה שלי, ניגנתי בסופר מרקט בטקסס, אז להיות בפריים טיים בישראל, תכנית עם הרבה רייטינג, אני יכול לחיות עם זה'.
"בסופו של דבר זו גם הייתה חוויה חיובית. העורכים היו מדהימים איתי ועובדים שם מוזיקאים שבאמת אכפת להם. הסיפור שלי היה יכול בקלות גם להיות מאוד פלקטי ומביך, וזה לא היה. וגם זו הייתה אחלה דלת - אני לא הגעתי ל'דה וויס' כדי לזכות בתחרות, או כדי שיזהו אותי ברחוב, אלא בשביל שהאנשים הנכונים יתחברו למוזיקה שלי ויכירו אותה. לא באתי לכבוש את ישראל, אבל בגלל ששרתי באנגלית, את השירים שלי ועם הסטייל שלי - זה עזר לי להביא קהל להופעות, להגיע לרדיו, ופתח בפני הזדמנויות שלא חלמתי עליהן - כמו למשל גילום דמותו של בוב דילן בהצגת התיאטרון 'הגשם והרוח'. הבמאי הווארד ריפ ראה אותי בדה ווייס והחליט שאני מתאים לתפקיד".
אוהד ריין מסובב את אביב גפן:
אך למרות ההשתתפות ב'דה וייס' וההזדמנויות שבאו עמה, ריין לא הצליח לשחזר בארץ את ההצלחה לה זכה בחו"ל. "בחודשים הראשונים אחרי התכנית באמת כולם מזהים אותך ברחוב, ואחר כך אנשים כבר לא זוכרים מאיפה הם מכירים אותך".
אתה מאוכזב?
"מאוכזב? לא. קודם כל אני חושב שישראל זה מקום מאוד מיוחד ולא שגרתי. אין דברים כאלו בעולם. בסך הכל היו לי פה שנתיים ממש טובות מאז 'דה וייס', מעבר לכל מיני הזדמנויות שצצו, עבדתי עם אנשים מעניינים ומפיקים מדהימים והמון יצירה קרתה פה בזמן הזה. אבל אין ספק שההבדל הגדול בין ישראל לבין אוסטרליה, זה שבאוסטרליה יש פחות השפעה של גורמים חיצוניים על החיים שלך. ברגע שאתה מחליט לעשות משהו יש פחות דברים שיפריעו לך בדרך. המציאות בישראל היא כזו שאתה יכול להחליט שאתה רוצה לעשות משהו, אבל יהיו מכשולים או אתגרים בדרך. מצד שני, זה מייצר סוג שמסוים של אנשים, שדוחפים את עצמם קדימה, לטוב ולרע. שם פשוט יש לך יותר ספייס".
איך אפשר להסביר את זה? אמן ישראלי שכל כך מצליח בחו"ל ופה לא שומעים עליו?
"אני באמת מזכיר את שוגרמן... יש כמה סיבות שיכולות להסביר את זה - למשל, בתקופה שהפרויקט שלי באמת התפוצץ בעולם, יוטיוב עוד לא היה חזקים, אז המצב לא היה כמו היום שכל דבר יכול להגיע לכל אחד ולכל מקום. ובנוסף, זה גם מעין סיבות בירוקרטיות שכאלו. אני הייתי חתום עם האלבום הראשון ב'סוני' באוסטרליה, שזו חברה עולמית ענקית. אז התקליט יצא ב'סוני איטליה' ו'סוני יפן' ובאמת הצליח מאוד, אבל תחת המטרייה של 'סוני', ופה לא היה 'סוני'. הייתה איזו חברה אחרת שלא רצתה להוציא את זה פה. וזה פשוט התפספס. גם אני מהצד שלי וויתרתי על זה וזה פשוט נפל פה בין הכיסאות".
אז אתה בעצם חוזר בתקווה לשחזר את ההצלחה שידעת לפני הנסיעה?
"הסיבה לחזור היא יותר אישית. אשתי ואני היינו במרץ בביקור באוסטרליה ופשוט הרגשנו שזה יותר נכון לנו להיות שם. יש לנו שם 'סינכרון אישי' טוב יותר. שם אנחנו צריכים להיות. גם בגלל הבנות שלנו והמקום שלנו בחיים כרגע. שנינו הרגשנו את זה, שאנחנו נמשכים לשם כרגע.
"גם יש לנו הרבה חברים טובים שם. בכל זאת גרנו שם 11 שנה ואנחנו פשוט אוהבים את המקום הזה, זה מקום מדהים. זה גם יותר מתאים לי - אני אוהב לגלוש, אוהב את החיים הפשוטים ואת הטבע. אנחנו לא יוצאים בהצהרות בומבסטיות- אנחנו לא אומרים : 'לתמיד', 'לכל החיים'. כלום זה לא לכל החיים, זה לעכשיו. אם יהיה על הפנים - נחזור, או שאולי נמצא את עצמנו במקסיקו או בבנגלדש, אין לדעת".
כשהוא נשאל בנוגע לציפיות מהחזרה לאוסטרליה, ריין נשמע מפוכח. הוא לא ממהר להצהיר הצהרות, לא מצפה לזרועות פתוחות מיד עם חזרתו ליבשת הרחוקה ובטח שלא רואה את עצמו לצד אמנים גדולים על אותן הבמות הגדולות שהכיר מיד עם חזרתו. "אין דבר כזה. לא חשוב מי אתה וכמה נמכר אלבום שהוצאת או כמה הצלחת בעבר - אף אחד לא מבטיח לך כלום. מוזיקאים תמיד צריכים לשכנע את הקהל, להלהיב אותו ולמכור את המוזיקה שלהם.
"מאז שאני הוצאתי את האלבום הראשון ב'סוני' העולם השתנה, חברות תקליטים היום הן לא מה שהן היו פעם. אין להן את הכוח שהיה להן בעבר. אם בעבר 'סוני' החליטה ששיר מסוים הולך להיות להיט - אז הוא היה להיט. היום הדברים יותר רנדומליים וגם הרבה יותר קל לעשות מוזיקה איכותית. כל אחד יכול בסטודיו ביתי לעשות מוזיקה מדהימה.
"כנ"ל לגבי הפצה - האינטרנט הפך את הכל להרבה יותר קל. מצד שני, בגלל שזה יותר קל אז גם השוק רווי מאוד. אני בכל מקרה, כיוצר, לא מסתכל על כל הדברים האלו, אחרת זה היה מתיש אותי. אני מתמקד במה שמדליק אותי מבחינה מוזיקלית באותו הרגע - אם יהיה לי מזל, ומישהו בדרך ידלק על זה גם ויעזור לי להוציא את זה אז מה טוב, ואם לא אז אני אצטרך לעשות את זה לבד. אני גם מגיע עם המון מוזיקה חדשה".
מבחינה מוזיקלית היה שינוי בחומרים שלך? התפתחת לכיוונים חדשים פה בארץ?
"בהחלט. שינוי גדול. אני חושב שעשיתי פה קפיצה רצינית בכל מה שנוגע להפקה, הפכתי להיות מפיק בפועל, גם לעצמי וגם למוזיקאים אחרים. לקחתי ממש ברצינות את הנושא של טכנאות סאונד. פעם לא התעסקתי בזה, העדפתי להשאיר את זה לאחרים. הישיבה האינסופית מול המחשב הייתה נראית לי מייגעת. הייתי בראש של 'תנו לי גיטרה, לכתוב, להיכנס לאולפן, להקליט וזהו'.
"היום אני יכול ממש לתרגם את מה שיש לי בראש ולהוציא את זה החוצה. זה דבר מדהים שאני חוזר איתו לאוסטרליה וזה קרה בהשראת מוזיקאים ומפיקים בארץ שעובדים ככה, ובראשם אורן עמנואל, שמגיע מתחום האלקטרו. כמוני, גם לאורן היה הרכב מצליח מאוד בעולם ואז הוא מצא את עצמו בארץ, התחברנו מהמקום הזה של ה'גולים'. הוא בא מהאלקטרו ואני מהאורגני, ומאוד השפענו אחד על השני. אגב, הוא גם פתח לי חלון רציני לז'אנר ההיפ הופ שאף פעם לא סבלתי והיום שומע המון - דרייק, ריהאנה. הפופ של היום הוא באמת איכותי בטירוף, יש הפקות משובחות וסאונדים משוגעים, זו ממש תקופה מוזיקלית מדהימה".
אז אתה מגיע עם תחמושת במטרה לכבוש שוב את הבמות?
"תראי, אני אומר תודה שהיה לי בכלל את הצ'אנס לחוות את זה. לא לכל אומן יש את המזל הזה. כשהייתי שם, בתקופה של ההצלחה הגדולה, ממש חייתי את הרגעים האלו ועפתי. הבעיה היא שזה ממכר ואתה רוצה עוד ואם זה לא קורה זה מאוד מבאס. אבל אני את השיעור שלי למדתי - אני בא עם גישה שיכול להיות שזה היה הסיבוב שלי, אבל בכל מקרה, אני לא אפסיק לעשות מוסיקה אף פעם. ואני גם ממשיך עם אותה הגישה- לעשות את מה שאני אוהב. גם כשהצלחתי זה בא מאותו מקום תמים- רציתי ועשיתי רק את מה שאהבתי. לא חשבתי על גורמים מסחריים, והיה לי את המזל, מכל מיני סיבות רנדומליות כאלו ואחרות, והכל התחבר יחד וזה עבד.
"אז יכול להיות שזה יקרה עוד פעם ואולי לא - אבל אני אמשיך בשלי. וכמו שם הפרויקט שלי - Old Man River, שלקוח מתוך שירו של פול רובסון ומדבר על נהר המסיסיפי שכל הזמן מתגלגל, ככה גם אני".
הופעת הפרידה של אוהד ריין עם יוני רכטר תתקיים בזאפה תל אביב, יום שני, 25.7.
תופים: ברק קראם, כינור ושירה: קרן טננבאום, בס: עמית שגיא, קלידים: אורי אבנרי.
אקו"ם