ראשי » תרבות » טלוויזיה

ביצים מקושקשות: אסף הראל שוב מפספס

המונולוג שנשא הראל בתכניתו התחיל כתגובה עניינית ומנומקת להחלטה לדחות את תחילת פעילותו של תאגיד השידור הציבורי, אך כל מה שיזכרו ממנו הוא 'אפס' ו'כלבלבים'. חצי טוענים שיש לו ביצים, החצי השני טוען שהוא חצה את הגבול. האמת, כרגיל, נמצאת בין לבין

אסף הראל על החלטה לדחות את תחילת פעילותו של תאגיד השידור הציבורי:
 
באדיבות "לילה טוב עם אסף הראל"

ביום ב' האחרון, נשא בתכניתו "לילה טוב" בערוץ עשר מגיש הטלוויזיה והשחקן אסף הראל מונולוג, בו תקף בחריפות את החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחות בשנתיים את תחילת פעילותו של תאגיד השידור הציבורי. ואכן, יש סיבה להתקומם ולהרים קול מחאה, שכן סירובו של השלטון לאפשר את תחילת פעילותו של גוף תקשורת ציבורי וחף מלחצים של בעלי אינטרסים פוליטיים וכלכליים, כמוהו כמכת אגרוף עבור הדמוקרטיה ועבור השאיפה ליצור הפרדה בין גופי השלטון והתקשורת, שאחד מתפקידיה הוא לבקר את השלטון, לחשוף את התנהלותו במקרה של מחדל ואי-שקיפות ולדרוש כי יפעל לטובת הציבור.

עוד כותרות ב-nrg:
• משה איבגי עובד על סרט חדש
• קולדפליי ומייקל ג'יי פוקס חוזרים לעתיד
• אלטון ג'ון הטריד מינית? הפרטים נחשפים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

זעמו של הראל כאיש תקשורת - וגם כאזרח, מובן, ובהחלט יש להציף את סוגיית התאגיד, לבחון את המניעים לדחייתה של תחילת פעילותו ולרדת לעומקן של ההשלכות הצפויות. בבסיסו של עניין, בכל הנוגע לתאגיד – הצדק עמו, אך הראל שם לעצמו רגל וחיבל בנאומו בכך שבמקום להישאר ממוקד בנושא ולהיות ענייני ומנומק, בחר לתבל את דבריו בהתנסחות שאינה הולמת וביריית האשמות לכל הכיוונים – אולי לשם הרייטינג ואולי משום שבאמת היה נסער. אילו היה נמנע מלכנות את ראש הממשלה 'אפס' ואת אנשיו 'כלבלבים', בוחר שלא להעלות שורה ארוכה של תרחישים שלדבריו הציבור יאמין להם בקלות אם ייוחסו לנתניהו, ונצמד לעובדות הקשורות בתאגיד, דבריו היו זוכים לקשב רב יותר ונתפסים כענייניים וככאלה הראויים להתייחסות.

• לילה טוב עם אסף הראל: תכנית לא ראויה לשידור

פרובוקציה אינה זרה להראל. רק לפני מעט יותר מחודש נשא מונולוג אחר באותה פלטפורמה, כנגד מינויו של רמי סדן ליו"ר חדשות ערוץ עשר, שהסתיים בתהייה שהעלה הראל עוד באותו שידור האם יפוטר לאור דבריו אלו. עוד שערוריות מבית מדרשו של הראל שדשנו בהן לאחרונה הן ההתבטאות שהביאה לתביעת הדיבה שהוגשה נגדו מצד חברת הכנסת רוחמה אברהם והמערכון ובו הוזכר יוני נתניהו שהביא להליכים שפתחה הרשות השנייה נגד ערוץ עשר.

בוטות, אזכור סוגיות שיש בהן מן ההילה הצהבהבה המושכת כותרות ושימוש מכוון במילים מתסיסות יוצרים את הקשב המיוחל ומעוררים עניין, ובעולם רווי תכנים ומסרים, המדגיש את הצורך לבלוט, אף הועלו לדרגת אמצעים אמנותיים של ממש. אך אם המטרה היא באמת ובתמים העלאת סוגיות חשובות לסדר היום, סגנון זה אינו משיג אותה, ואף מרחיק את הדובר ממנה. במקום שיתפתח כעת דיון בנושא התאגיד, את עיקר תשומת הלב מעוררות דווקא האמירות העוקצניות של הראל כלפי נתניהו.

מונולוג העוסק בסוגיה טעונה יכול להציף אותה כך שתגיע לאוזניו של הציבור, תישמע ותילקח ברצינות, אך עשוי גם לקבור את הטיעון המרכזי תחת ערימה של אמצעים להשגת תשומת לב, ניסוחים בעייתיים ואמירות שיעוררו סערה סביב נושא אחר. מצופה מאיש טלוויזיה מנוסה כהראל לדעת זאת, ועל כן עולה התהייה מהו המונולוג בו צפינו - האם מדובר בתעוזה של איש תקשורת המסרב לעדן את דבריו, בזעמו של אזרח החש צורך לומר את אשר על ליבו, או בטקסט שנכתב בקפידה לשם יצירת פרובוקציה? כך או כך, בנאומו של הראל היה פוטנציאל של ממש לאמירה חשובה, והוא פוספס.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg