ראשי » תרבות » מוזיקה

אפקט 'יונינה': הזוגיות בפייסבוק מגיעה לבמות

בלי יחצנים, אמרגנים או מפיקים, הפכו יוני ונינה טוקייר ("יונינה", בשבילכם) לסיפור הצלחה בפייסבוק וביוטיוב. עכשיו הם נערכים להופעה ראשונה בעולם האמיתי ומסבירים מה קרה ב-"דה וויס"

דירה שכורה במרכז תל אביב, מרחק דקה אחת מסצנת בתי הקפה של דיזנגוף, יושבים יוני ונינה טוקייר, בני זוג מוסיקאים, ומתכוננים להעלות עוד שיר משותף שלהם לרשת.

עוד כותרות ב-nrg:
- ארה"ב: בני נוער יהודים מתגייסים למאבק ב-BDS
- ללא אישורים ועל אדמות מדינה: כך מקימים שכונה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

מעל אורגן שניצב בסלון תלויים גיטרות, כינור ומיקרופון להקלטה. ממול ארון ספרים יהודי עם גמרא, ספרי הלכה, פמוטים לנרות שבת וסידורי תפילה. זו ממלכתם של יוני ונינה, הצמד שמוּכר יותר בשם האמנותי "יונינה". זוג נשוי שמנגן ושר יחד בסלון ומצלם את עצמו תוך כדי, בטלפון הנייד. את התוצאה, לא פאר ההפקה המקצועית, הם מעלים לפייסבוק - והשאר נתון בידי הבאזז של הרשתות החברתיות.

עד עכשיו זה עובד להם מעל המשוער. הביצוע האחרון שהעלו לפייסבוק, הלהיט "מודה אני" של עומר אדם, זכה ביותר מחצי מיליון צפיות, ביותר מ־6,500 שיתופים ובאלפי לייקים. בלי יחצן, אמרגן או מפיק, ולדבריהם גם בלי להשקיע כלל בפרסום, הפכו השניים בתוך חצי שנה מאלמונים מוחלטים לדמויות מוכרות בעולם הדתי־לאומי, ואף בין הגולשים החילונים.

 

כיום הם נחשבים לכוכבי רשת מבוקשים, ולא מזמן אפילו סירבו באומץ למלהקים של "דה וויס". ב־1.9 הם יופיעו לראשונה על במה רשמית, מול קהל גדול, במתחם התרבות "גוּלה" שבפתח תקווה.

במה הם נבדלים מאינספור ביצועים מוסיקליים שאלפי גולשים מעלים מדי יום לאינטרנט, בתקווה להפוך לכוכבים? הם עצמם מתקשים להסביר. אולי זו הכימיה הזוגית, אולי אלה החיוכים המבוישים או הפשטות ההרמונית. ואולי זו יכולת השירה המרשימה. כך או כך, הם מצליחים לגעת במאזינים מכל המגזרים, ויעידו על כך התגובות הנרגשות שהם מקבלים.

אנשים אומרים שהם מרגשים, מתייגים תמונות שלהם עם "חובה לשמוע", וגם "אני רואה אותם שרים ומסתכלים אחד על השני - וזה עושה לי חשק להתחתן".

"אולי אנשים פשוט רואים אותנו כמו שאנחנו, מזהים אותנטיות. זה מה שהיינו רוצים לעשות, לשמור על האותנטיות", הם אומרים.

 

הם התחתנו לפני קצת יותר משנה. לפני כשלושה חודשים הפכו הורים לתינוקת, אשירה ציון ("אנחנו ממש מחוברים לשיר 'אשירה לה' כי גמל עלי' - זה שיר שמלווה אותנו, אחד השירים הראשונים ששרנו יחד, זה מה שכתבנו בהזמנה לחתונה וגם על הברכונים שחילקנו שם"), וגם הבת מככבת בסרטונים שלהם, במלוא מתיקותה.

יוני (28) נולד בניו יורק. כשהיה בן 5 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה ברעננה. הוא למד במוסדות הציונות הדתית, התחנך בישיבת הסדר והתגייס לקורס טיס, שם החזיק מעמד כחצי שנה עד שהודח. "אני מוסיקאי, אדם חופשי, איש של אמנות. זה לא כל כך התאים למשמעת בקורס", הוא מחייך.

הוא שירת כמ"כ בחטיבת כפיר, ועם שחרורו מצה"ל חזר לישיבה. בהמשך טס לשליחות של שנה במונטריאול מטעם ארגון "תורה מציון", וכשחזר, החל להדריך קבוצות מטיילים בירושלים. כיום הוא מלמד יהדות לאנשים המצויים בהליכי גיור.

נינה (22) נולדה בירושלים, בת זקונים אחרי שלושה אחים. התחנכה גם היא במוסדות הציונות הדתית. בהמשך למדה במדרשה במגדל עוז והשלימה שנתיים של שירות לאומי בצפת, בארגון "לבנות ולהיבנות" ("מעין המשך של ארגון 'תגלית', עובדים עם צעירים מחו"ל על הזהות היהודית, עם הרבה טבע ורוחניות"). כיום היא לומדת פסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

עוד לפני שהכירו עסקו השניים באופן נמרץ במוסיקה. יוני כתב והלחין, ובתמיכת אביו מצא אולפן להקליט בו את שיריו. "רגע לפני שפגשתי את נינה הייתי על סף הוצאת אלבום, אבל אז הכרנו והתחתנו, וזה קצת נעצר".

גם אצל נינה תפסה המוסיקה מקום מרכזי. "כבר כילדה כתבתי שירים. הייתי מסתובבת בבית עם מכשיר הקלטה ומקליטה את עצמי שרה. המתנה שהכי רציתי ליום ההולדת היתה גיטרה. כשקיבלתי אותה בגיל 10, התחלתי לנגן וללכת לשיעורי פיתוח קול. בהמשך שרתי במקהלה.

"אחרי התיכון הקלטתי שלושה שירים באולפן. אני שנים כותבת ורציתי להעביר את זה למקום שבו אחרים יוכלו לשמוע. עכשיו אנחנו עובדים על אלבום משותף של המוסיקה שלנו".
 

את השידוך המוצלח הם חייבים לפייסבוק. יוני: "הדרכתי פעם קבוצה של בני נוער מאוסטרליה, וכשהם חזרו לארץ לביקור, קראו לי להיפגש איתם בצפת. לקחתי אותם למבנה שבו יושב ארגון 'לבנות ולהיבנות', יש שם מרפסת עם נוף ואווירה מדהימים. הכרתי את המקום, כי אחותי היתה שם בעבר, אז נכנסנו בלי לבקש רשות ועלינו לשבת במרפסת".

נינה: "אני עליתי לבדוק מי הקבוצה שהגיעה לשבת במרפסת. ראיתי מולי את מדריך הטיולים הזה".

 

יוני: "הייתי ממש נבוך. חשבתי שתפסו אותנו ושהסתבכתי. כלומר, שהיא באה להעיר לנו שזה לא בסדר שעלינו בלי רשות. אבל נינה היתה ממש נחמדה. התגלגלה בינינו שיחה אם זה בסדר שנשב שם, והיא ענתה מייד: 'בכיף, בנחת'. זהו, שם נגמרה השיחה.

"רק אחר כך חשבתי על זה שממש בא לי להכיר אותה. חיפשתי קצת בפייסבוק, וכשלא מצאתי עזבתי את זה. אחרי חודשיים פתאום עלה לי בפיד סרטון הסברה של 'לבנות ולהיבנות', שם היא הופיעה בשמה המלא. אז שלחתי לה מייד הודעה בפייסבוק".
 
נינה: "פתאום אני מקבלת הודעה מבחור שאני לא מכירה, 'שלום, אני לא יודע אם את זוכרת אותי, נפגשנו במרפסת בצפת, והשארת עלי רושם. אני לא רוצה להיות 'פייסבוק קריפ', אבל אשמח להכיר אותך. את גם מוזמנת להתעלם מההודעה הזאת'. הפנייה שלו היתה מאוד חמודה, אז התחלנו לפטפט ברשת.

"כבר בשיחת הטלפון הראשונה בינינו הבנו ששנינו מוסיקאים, ושיש לנו עוד הרבה דברים שאנחנו חולקים. שלחנו זה לזה את השירים שלנו. הדייט הראשון היה רק דיבורים, אבל השני היה כבר כולו מוסיקה - הלכנו יחד להופעה של ישי ריבו".

השם "יונינה" (ניחוח של בראנג'לינה?) הוצמד להם הרבה לפני שהפכו לצמד מוסיקלי. "כל מי שהכיר אותנו ושמע שאנחנו יחד - עלה לו החידוד המקורי הזה", מחייכת נינה.

סרטון הבכורה שלהם עלה לרשת לפני חודשים ספורים. יוני: "יש לי חבר סקסופוניסט, שהוא מהמוכשרים בארץ. עוד לפני שהכרתי את נינה, הייתי מעלה איתו סרטונים שבועיים של ניגונים לקראת שבת. כשהתחתנתי עברנו לתל אביב, והיה לי קשה לשמור איתו על רצף.
 

"מכיוון שלא רציתי להפסיק, החלטנו, אני ונינה, להמשיך במתכונת זהה. פתחנו בפייסבוק דף, כשהרעיון היה לעשות טוב לאנשים, ליצור מוסיקה, וגם לנסות להפוך את זה למשהו מקצועי יותר".

הם החלו להעלות סרטונים שבועיים לעמוד הפייסבוק שלהם, לרוב בימי חמישי אחר הצהריים, לקראת שבת. שירים שקטים עם נגיעות מקראיות ויהודיות, או יצירות שמתאימות לתקופה ספציפית. בשבוע של פיגוע, למשל, הם ניגנו את "ימים של שקט" של להקת לוֹלה. ביום ירושלים עשו מיקס משעשע בין שירים שעוסקים בעיר בשלל סגנונות - חסידית, לועזית וישראלית.

את השירים הם מגישים בהרמוניה קולית ערבה לאוזן, בליווי גיטרה או קלידים. בכל הסרטונים שהוציאו עד כה, יותר מעשרים, בולט התבלין הייחודי שהפך אותם לתופעת רשת: תום נעורים, חף מכל מסחריות.
 
הם מודים שלא ציפו להצלחה כה מהירה. נינה: "חשבתי שאם נקפיד להעלות סרטון אחת לשבוע ונעשה דברים יפים, יהיו לנו אולי 5,000 לייקים בתוך שנה. לא האמנו שנגיע לכמות הצפיות והתגובות שקיבלנו בתוך זמן כל כך קצר".

כנהוג בעידן הוויראלי, הפריצה הגדולה שלהם הגיעה כשדמויות וגופים מוכרים שיתפו סרטונים שלהם. הראשונה לעשות זאת היתה עיריית ירושלים, שיצרה איתם קשר וביקשה אישור לשתף את הסרטון עם שירי העיר בעמוד הפייסבוק העירוני.

 

כעבור שבועיים הצטרף שר החינוך, נפתלי בנט, ושיתף סרטון נוסף שלהם, ולאחרונה תרמו את חלקם גם עיתונאים. "בזכות כל השיתופים הגענו ליותר מחצי מיליון צפיות, וזה מטורף", הם אומרים. 

החשיפה הגוברת ברשת הביאה אליהם עד מהרה את המלהקים. נינה: "מאוד שמחנו והתלהבנו מההצעה של 'דה וויס', אבל גם חששנו. החלטנו שנלך ונראה, ונקבל שם את ההחלטה, לפי מה שנרגיש. כשהגענו, ראינו שהאווירה מסחרית מדי, הרגשה של מרדף אחרי רייטינג. הרגשנו שזה הפוך ממה שחשוב לנו - לשמור על האותנטיות שלנו ולא למכור את הנשמה. החלטנו לעזוב ולא נכנסנו לאודישן".

יוני: "ההתלבטות לא היתה קלה. מצד אחד, אנחנו רוצים לעסוק במוסיקה, וזאת חשיפה ממש טובה. מצד שני, כל ה'וייב' פחות התאים לנו. הם מציירים אותך איך שהם רוצים, ואתה לא יכול להישאר אותנטי. לא רצינו את הלחץ החיצוני הזה, איך להגיש את השיר, איך להתלבש. רצינו להיות אנחנו. אז אמרנו תודה רבה, נוותר.

 

"יכול להיות שהפסדנו הזדמנות גדולה, אבל יש לנו אמונה בדרך שלנו. אנחנו מקדישים מחשבה לשאלה מה מוביל אותנו, הפרסום או האמנות. נכון שצריך פרסום בשביל קהל, אבל גם הקהל מזהה את ההבדל בין אמן שמוציא מוסיקה כדי להתפרסם לבין אמן שנאמן לעצמו".

נינה: "נכון שזה יכול להיות נחמד, בעל ואישה דתיים ששרים, אבל לא רצינו להיות גימיק. הרגשנו שאם נעבוד קשה, נצליח בכוחות עצמנו. המחיר של לא להיות נאמנים לעצמנו היה גדול מדי".
 

עד היום הם הופיעו רק ב"הופעות סלון", כפי שהם מגדירים זאת. אחת הבקשות האחרונות שקיבלו להופעה פרטית היתה חריגה ונוגעת ללב.

"כל מיני אנשים שואלים אותנו בפייסבוק באופן פרטי איפה אנחנו מופיעים, ואם אפשר להזמין אותנו להופעות. בחור אחד סיפר לנו שהוא נפרד ממישהי אחרי שיצאו תקופה, ועכשיו הוא מעוניין לחזור אליה. הוא אמר שהיא עוקבת אחרינו ואוהבת את המוסיקה שלנו, ושאל אם יהיה אכפת לנו להיפגש איתה ואיתו ביחד.

"מצאנו את עצמנו יושבים בפארק ושרים עם בני הזוג, היא בוכה והוא מתרגש. זה עשה לנו טוב על הלב. הם חזרו להיות יחד, ואחרי שבוע באו להופעת סלון שעשינו. הבטיחו שאם יתחתנו, יזמינו אותנו לחופה".

מי המודל המוסיקלי שלכם?
נינה: "אביתר בנאי. הוא לא מנסה לעשות רושם, עושה את המוסיקה שלו והולך עם האמת שלו. גם חנן בן ארי, ששר את 'החיים שלנו תותים'. הוא הצליח לפרוץ בכוחות עצמו, בלי להשתתף בריאליטי, והוא מגשר בין העולמות. לא מסתיר את הנגיעה שלו לעולם הדתי, אבל לא תקוע בנישה הזאת. אנשים מעריכים אותו בזכות המוסיקה שלו ולא בגלל הכיפה".
 

איך יוצאים מההגדרה של "זמרי מגזר"?
יוני: "נפש האדם מתחברת בנפש אחרת. אם אתה נאמן לעצמך ומשדר את החוויה הנפשית שלך, שהיא מי שאתה - אתה תתחבר לאדם השני. זה לא קשור לאידיאלים חיצוניים. זה בין אדם לאדם".

נינה: "אם אנחנו לא נהיה 'נישתיים' ולא נסתגר בבועה של עצמנו, אלא נשדר קירוב בין העולמות, ולא ניתוק, אז גם המוסיקה שלנו תעבור בין העולמות. זו אחת הסיבות שאנחנו גרים בתל אביב. רציתי נוף אנושי יותר מגוון. אני לא אוהבת שהכל נמצא בקטגוריות, ושאנשים לא יוצאים מהקווים שלהם.

 

"זה לא בריא להיות מוקף באנשים שהם רק כמוך. אני מעדיפה להיפתח, להכיר, זה בריא לחברה שלנו. לא בקטע של לשנות אנשים, אלא בקטע הפשוט של לא לחיות בגטאות. לחיות יחד".

התגובות שהם מקבלים לאחרונה חורגות מהמעגלים החברתיים שבהם הורגלו. "עד עכשיו היינו מקבלים תגובות בבית הכנסת, 'ראיתי את הסרטון שלך'", אומר יוני. "לא מזמן מישהו חילוני ברחוב אמר לנו בשבת בבוקר, 'אני אוהב את המוסיקה שלכם', ומאוד הופתענו. או שקבוצה של בני נוער עצרו אותנו בטיילת ואמרו לנו, 'ראינו את הסרטון שלכם'.

"זה מרגיש לנו בריא ומיוחד. אנחנו לא מסתירים את החיבור הדתי שלנו, ועדיין מגיעים לאנשים שבחוץ. זאת ההוכחה שאנחנו בדור מיוחד, שאין בו את כל המחיצות האלה".
 

אי אפשר להימלט מהדיון הנדוש בהלכה שאוסרת שמיעת קול שירה של אישה. נינה: "בתגובות לכל סרטון שלנו, תמיד יש אחת או שתיים שמתייחסות לנושא. ברוך השם, ההלכה שלנו מורכבת, וזה מסע שאני עוברת כל חיי.

"בהתחלה באמת לא שרתי מול גברים, אבל בשנה האחרונה יצא לי להיחשף לדעה הלכתית שונה. התייעצנו עם כל מיני רבנים, ונתקלתי בדעה של הרב רונן נויבירט, מייסד ארגון 'בית הלל', שלא מבטל את העניין אלא מביא שלל מקורות שניתן להבין מהם שבמקרים מסוימים זה לא איסור.

 

"הרב נויבירט מדבר על כך שבימינו רגילים יותר לקול שירת נשים, ובנוסף אנחנו מופעים כזוג, כבעל ואישה. השירה שלנו נעשית בצורה צנועה, וגם התוכן וההגשה הם בגדרי הצניעות, אז המצב שונה. אני שרה עם בעלי שירים מהמקורות, שירי אמונה וחיזוק. זה לא שאני יושבת על הבר ושרה שירי אהבה למישהו.

"אנחנו לא מרימים פה איזה דגל שאומר מה צריך ומה לא צריך להיות. אנחנו לא אומרים שכל גבר חייב לשמוע אותי שרה. יש לנו חברים טובים שלא באים לשמוע אותנו, כי העניין הזה נמצא במחלוקת, והם מקפידים יותר. זה בסדר גמור מבחינתנו.

"אני באה לשיר. עברתי מסע עם עצמי, ואני מרגישה שאני עושה את רצון השם. אני שלמה מאוד עם עבודת השם שלי, ולטעמי אני עושה יותר קידוש השם מחילול השם. מי שלא שומע שירת נשים לא ישמע אותי שרה, אבל מי שכן שומע - אז טוב שישמע מוסיקה יהודית".

איך אתם מתכוננים להופעה הראשונה שלכם על במה גדולה, בחודש הבא?
נינה: "ההתרגשות עצומה, אנחנו מקווים שנצליח לשמור על האותנטיות שלנו גם על הבמה. לא חשבנו עדיין איך נמכור כרטיסים, אנחנו סומכים על המקום שיעשה את העבודה. נפרסם בפייסבוק לקראת ההופעה, ואני מקווה שיבואו כל עמך ישראל".

בשבועות הקרובים הם מתכוונים להוציא סינגל ראשון, "אהבה", שייצא שבוע לפני ט"ו באב, ואז לגייס כסף ב"הד סטארט" כדי להוציא אלבום משותף.

מה החלומות שלכם? למלא את קיסריה?
נינה: "לבנות משפחה, לעסוק בחינוך ובפסיכולוגיה, ולהמשיך עם המוסיקה שלנו. ליצור ביחד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg