לא מועד ונופל: בנו של מאיר אריאל הולך בדרכו
באלבום החדש של שחר אריאל אין קאברים לשירים של אבא מאיר, אבל רוחו עדיין נוכחת. בריאיון הוא מספר על החזרה בתשובה, על בית הכנסת שעדיין לא מצא וכיצד הכל מסתדר עם עבודתו ב-"אח הגדול"
רק כשהיה חייל בטירונות הבין שחר אריאל שיש לו "איזה קטע שלא ידעתי עליו". מדי פעם שמע מאחורי גבו התלחשויות של "הנה הבן של..." וביום ביקור הורים הבחין פתאום שהרבה אנשים מצביעים על אביו ומתלחששים. "אז פתאום הבנתי שיש לי אבא מפורסם, גם מחוץ לקיבוץ משמרות. לא לקחתי את זה למקום טוב או רע, פשוט תמיד חשבתי שאבא שלי ידוע רק למתי מעט, ופתאום גיליתי שהרבה אנשים מכירים אותו", אומר שחר.
עוד כותרות ב-nrg:
• הארי פוטר החדש מיותר לגמרי
• טילטיל נגד ציון: ההשקה שנגמרה בפציעה
• צפו: תמונות ההיריון האחרונות של בר רפאלי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאז פטירתו של מאיר אריאל לפני 17 שנה ("אבא נפטר בה' באב, יחד עם האר"י הקדוש"), הייתה ליצירתו עדנה. מפעל ההנצחה בניהולן של בתו שירז ואלמנתו תרצה, משגשג. אמנים רבים מבצעים משיריו, וחלקם אף מלחינים שירים שלא הולחנו בעבר. למופע ההנצחה השנתי לזכרו מגיעים אלפים, בהם בני נוער צעירים שנולדו לאחר פטירתו.
בשנתיים האחרונות עובד הבן, שחר אריאל, על תקליט בכורה, שאמור לצאת בקרוב. לראשונה הוא מתקרב לקדמת הבמה, כבר לא "הבן של מאיר אריאל", וגם לא חלק מהצמד "האחים אריאל" שבמסגרתו הופיע במשך שנים עם אחיו אהוד. עכשיו שחר מביא את עצמו אל הקהל, סולו. בין לבין הוא גם משמש כבמאי משנה ב"אח הגדול" ולא מפסיק להתחזק.
אנחנו נפגשים במועדון שבלול בנמל תל-אביב, שם יופיעו שני האחים במסגרת ערב מחווה לאביהם. "מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן", שר שחר את שירו של אהוד בנאי שנכתב לזכר האב. ואכן, הרבה מאוד השתנה מאז שעזב אותם אביהם. השניים חזרו בתשובה, פיתחו קריירות מוזיקליות, הולידו ילדים. לערב הזה, שנקבע על ידי שירז הלא דתייה לשלושת השבועות, קדמו דיונים הלכתיים מפולפלים בשאלה אם מותר בכלל להופיע בימי האבל או לא. לבסוף הכריעו השניים שמכיוון שמדובר גם בקירוב רחוקים, וגם בפרנסה - מותר.
שחר אריאל: אשה כזאת
לפני ההופעה מתקיימת במקום חלוקת ספר שהמשפחה הוציאה בהוצאה מחודשת, "כתבים מאיר אריאל". הוצאת הספר התאפשרה הודות לפרויקט הדסטארט שהזמין את הציבור לתמוך בו. ניסיון לאפיין את אוספי הספרים נתקל בכישלון - אפשר לפגוש שם צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים מכל הגוונים. נדמה שהאדמו"ר אריאל נגע בכולם.
כשאני מבקשת משחר להסביר את סוד הצלחת מפעל ההנצחה הזה, שמחזיק מעמד ואף מתחזק כמעט עשרים שנה אחרי מותו של אריאל האב, הוא אומר: "אני חושב שאת השאלה הזו צריך להפנות לאמא שלי. כשאבא נפטר היא הייתה הכוח המניע מאחורי ההנצחה. אני ואחי תמכנו בזה בעיקר דרך ההרכב שלנו, כשהגענו לשיר בכל מיני אירועים. זה סוג של ביצה ותרנגולת, אחרי מותו של אבא התעורר צורך של הציבור להכיר אותו, ומצד שני צורך שלנו לגרום ליותר אנשים להכיר אותו, וגם צורך שלנו שיכירו אותנו".
בשנתיים שחלפו מאז שהחל לעבוד על התקליט שלו הוא קצת לקח ספייס מעניין ההנצחה, אולי כדי להצליח ליצור סוף-סוף משהו פרטי שלו, שלא יסתופף בצלו הגדול של אביו. יחד עם זאת, הוא לא מפסיק להתגעגע. "אבא שלי חסר לי ביום-יום, בכל דבר בחיים", הוא אומר "התייעצתי איתו בכל תחום. הוא חסר לי כמו אדם שחסרה לו יד, ואפילו בדימוי הזה, הקטנתי את החיסרון".
שחר אריאל (47) נולד בדטרויט בעת שהוריו שהו שם בשליחות. הוא גדל בקיבוץ משמרות, הקיבוץ שתרם אולי את התרומה המשמעותית ביותר לזמר העברי עם בניו מאיר אריאל, שלום חנוךוחנן יובל. הוא היה קיבוצניק שארגן מסיבות לחבר'ה ואהב את חיי הקיבוץ, הגם שלא הכיר צורת חיים אחרת. בגיל 17 הצטרף להוריו שעזבו את הקיבוץ לטובת העיר הגדולה תל-אביב. לקח לו זמן להבין איך מתנהגים בעיר, למשל שצריך לנעול סנדלים, כי עד אז הלך בעיקר יחף.
"הייתי קיבוצניק שעבד בכותנה, נעליים נעלתי רק לכדורגל", הוא נזכר, "לאט-לאט התחלתי להבין את הפורמט, תלבושת אחידה, חולצות כחולות. זה היה לי מאוד מסקרן. העיר מלאה בפלאים. אני טוב עם אנשים, אז מבחינה
חברתית לא הייתה לי בעיה". בצבא שירת בנח"ל המוצנח במסלול בני משקים. כאמור, דווקא בכור ההיתוך גילה את הייחוס המשפחתי.
לא רק לחשושי כבוד וגילויי הערצה לאריאל האב הוא קיבל בצבא, אלא גם בדיקות שתן תכופות לגילוי סמים שנערכו לו על ידי מצ"ח, מתוך חשש שאימץ את הנוהג המשפחתי שלא ראה פסול בסמים קלים. "מצ"ח באו לבדוק לי שתן, עד הבופור הם רדפו אחריי, אבל מאחר שהמרד שלי בהורים שלי היה להיות קרבי וספורטאי מצטיין, הם באמת לא מצאו שום דבר", הוא מספר. "היו גם כאלה שנתנו לי את היחס של 'מה אתה חושב את עצמך' ועברתי גם את זה. אבל אף פעם לא סבלתי מזה שאני הבן של אבא, אני שמח שהוא אבא שלי".
מאיר אריאל - שחר עולה
מהי בעיניך התרומה הכי גדולה של אבא שלך לתרבות הישראלית?
"אהבת הזולת ואהבת העברית שלו. יש היום דור חדש של מעריצים שמכיר את מאיר אריאל דרך ההורים שלו. לא מזמן זיהה אותי נער ברכבת, הוא בדיוק קנה תקליטי ויניל של אבא. היה כיף לפגוש ילד שמגלה את מאיר אריאל על כל המשתמע מכך. מי ששומע מאיר אריאל לומד תוך כדי אמנות ואסטרונומיה, וכמובן עברית, ואהבת תנ"ך. דוד המלך היה אחד מגיבורי ילדותי יחד עם טרזן, רק מאוחר יותר הבנתי שיש אנשים שאין להם מושג מי זה".
"אחרי הצבא נסע לטיול במרכז אמריקה, אחר כך הגיעו עוד כמה טיולים, ולבסוף פנה ללימודים בבית הספר לקולנוע קמרה אובסקורה. חלק גדול מחייו הבוגרים הקדיש לעבודה לצד אביו - ליווה אותו להופעות, דאג לפרסום ולגביית הכסף. סוג של מנהל אישי, רק שכאן הקשר היה הרבה יותר אישי. הם נסעו להופעות בכל רחבי הארץ, דיברו וצחקו ולעתים בכו. מעין השלמת פערים מהילדות הקיבוצניקית המרוחקת. ואז, לפני כ-18 שנה הגיע העימות המתוקשר עם הקהילה הלהט"בית שקבר למעשה את הקריירה של מאיר עד לפטירתו.
"עיוותו את דבריו של אבא. הכתב שאל אותו האם הומוסקסואליות היא סטייה, ואבא ענה שהוא מאמין בתורת משה שהיא אמת, ושאי אפשר לקחת חלק שהוא לא פוליטיקלי קורקט מהתורה ולהגיד 'את זה אני לא מקבל'. עיוותו את דבריו ואמרו שהוא קרא להומואים סוטים. היום זה לא היה עושה כזה רעש".
הרב לוינשטיין לפני כשבועיים בהחלט עורר רעש.
"זה עשה רעש כי זה הרב לוינשטיין. קטונתי מלמתוח ביקורת על גדולים ממני, אבל אני חושב שביהדות חשוב להשתמש ולדבר על הדברים היפים כמו 'ואהבת לרעך כמוך' ולא להיגרר לאמירות כאלו ואחרות
בשם היהדות".
הוא עצמו מקפיד להתנסח בעדינות בסוגיה הזו, כמו גם בסוגיות נפיצות אחרות. "אני זהיר בכל מה שקשור לבני אדם, כי יש להם רגשות, ואני אף פעם לא רוצה לפגוע. אני לא אוהב סטריאוטיפים. עליי הדביקו שאני מסומם וכתבו עליי דברים שלא קרו. אני קורבן של דעות קדומות ולכן מה ששנוא עליי אני לא עושה לחבריי. כמאמר סיינפלד 'הרבה מהחברים שלי הם הומואים, לא שיש בזה משהו רע'. אנשים לא אוהבים שמכלילים אותם ובטח לא ששופטים אותם".
• ההתבטאות של הרב לוינשטיין נגד הקהילה ההומוסקסואלית
בעקבות הסערה עקרו תרצה ומאיר אריאל מתל-אביב לפרדס-חנה כרכור, לחפש להם שלוות עולמים. אלא שאז חלה אריאל בקדחת הבהרות, ועקב טיפול רשלני שהסתבך הוא נפטר. זמן קצר לפני כן קיבל שחר הצעת עבודה בלוס- אנג'לס. הוא נסע לבקשת אביו, שחשב ששהות בחו"ל תעשה לו טוב, הרחק מהבלגן בארץ. הוא שב ללוויה ונשאר כאן עד השלושים, ואז נסע בחזרה לסיים את עבודתו בלוס-אנג'לס. כשחזר, עבד כבמאי בערוץ ביפ וביים קליפים. ברקע הייתה גם הסתבכות קטנה עם עסקת מריחואנה שביקש להשיג עבור אמו ונאלץ לשלם עליה במאסר על תנאי.
איך אתה מגדיר את מערכת היחסים עם אמא שלך כיום?
"בעייתית".
אתה רוצה להרחיב?
"הרגע כבר הרחבתי".
בעשור האחרון לחייו הפסיק מאיר אריאל להופיע בשבתות והחל ללמוד תורה ולהתפלל. "הוא היה איש מאמין בצורה מובהקת, גם אם הוא לא שמר תרי"ג מצוות", אומר אריאל הבן.
למה בעצם הוא לא חזר בתשובה, כולל סממנים חיצוניים?
"הוא לא הלך עם כל המצוות אחת לאחת בצורה מוחלטת. הוא היה קיבוצניק ושלום הבית שלו היה חשוב לו מאוד, ויחד עם זאת אפשר לומר שהוא חיבב את התורה על הבריות. בתקופה האחרונה לחייו הוא הלך עם כובע והתייחס לתהליך ההתחזקות שלו גם בשירים. הוא לא הסתיר את זה".
טעימה מאלבום הבכורה של שחר אריאל
שחר מגדיר את עצמו "אדם מאמין, מצפה לגאולה, חסיד של כלל ישראל. אין לי חצר, שלא כמו אחי שהוא ברסלבר. אני אוהב את רבי נחמן, את הרב קוק, את הבן איש חי. על שולחן הלימוד שלי מונחים זה לצד זה בעל הסולם והרב דסלר עם מכתב מאליהו, אבל אני נזהר מלהשתייך לחצר ספציפית, בעניין הזה אני הולך אחרי אבי, שנזהר מחצרות ומהגדרות".
אל התשובה הגיע לפני כעשור, בזכות אשתו, דנה. בחופתם שׂם לראשונה על ראשו כיפה. מאז היא שם. במסגרת לימודי הרפואה הסינית, נחשפה דנה לרב יובל הכהן אשרוב, מי שאחראי להתחזקות של לא מעט סלבס ובהם גם עדן הראל, גיא זוארץ ואחרים. יום אחד חזרה לביתם המשותף ואמרה: "זהו, מהיום שומרים פה שבת".
"היא קפצה מאפס, מכלום, למאה", נזכר אריאל, "אמרתי לה תרגיעי, אבל היא אמרה: אם אתה לא רואה את החיים כמוני אז אין סיכוי שזה יצליח". אף פעם לא אהבתי ששמים לי אולטימטום. כשדנה ראתה איך אני מגיב, היא הלכה לרבנית שלומית פישר שאמרה לה 'אם את אוהבת אותו תתפללי עליו', ואז בבת אחת היא הפסיקה להעמיד לי תנאים. זה פתח לי את הלב. הפסקתי לעשן בשבת, הפסקתי לנסוע והכי קשה - סגרתי את הנייד. היום אני לא יודע איך אפשר להתנהל בשבת שהיא אחרת משבת יהודית. השבת מצילה אותי".
אריאל מספר כי הוא גם מעריץ את גבולות היהדות בנושא זוגיות. "אחד הדברים היפים ביהדות הוא היחס שלה לזוגיות. לדעתי במציאות הנוכחית, עם אחוזי הגירושין הגבוהים בגוש דן, יש כאלו שאולי לא יצהירו על זה, אבל הם היו שמחים לגדר מסוימת עם האישה שלהם. אצלנו, מרגע שנישאנו, המושג ידיד וידידה התבטל. אני בקשר עם אמא שלי, אחותי ובנותיי. ואותו דבר אשתי. עצם זה שאני לא עסוק ומודאג כל הזמן איפה אשתי נמצאת ומה היא עושה, זה פינה לי תשעים אחוז מקום בהארד דיסק לעשייה, לפרנסה. במציאות של היום מאוד קשה לעמוד בפיתויים, לא יודע איך אנשים עושים את זה בלי הגדרות של הדת".
בימים אלו הוא נמצא בשלבי עבודה סופיים על הדיסק "תמיד אתה איתי", אחרי תהליך ארוך של למעלה משנתיים. "אתה זה הקב"ה", הוא מסביר. בעבר כבר הוציא דיסק עם אחיו, הפעם הבמה כולה שלו. "לקח לי זמן להבשיל. אני לגמרי 'לייט בלומר'. הייתי צריך להגיע למקום שבו אני אומר את הדברים שלי ממקום שלם לגמרי.
"הצטברו לי במהלך השנים הרבה מאוד שירים, ולדיסק נבחרו הטובים ביותר, שאני ללא ספק מאוד מאמין בהם. השירים הם עליי ועל חיי, על ההתמודדות שלי כבנאדם במציאות שלנו. יש בחלקם מחאה, ויש בהם התמודדות עם התשובה. הקב"ה נוכח מאוד בשירים שלי, למרות שאני לא מלחין תהלים".
באלבום בולטים בהיעדרם קאברים של אבא מאיר. עם זאת, לדברי אריאל, הוא בכל זאת נוכח בשירים. "יש שיר אחד שהוא מעין קינה, הספד לאבא, ויש שיר אחד שמתייחס לנוכחות שלו בחיי. צריך לקרוא את המילים בשביל להבין ממש על מה אני מדבר. בסופו של דבר השירים מתייחסים אליי ואל ההתמודדויות שלי בחיים. אפשר לומר שאשתי היא הכוכב של התקליט".
צפו: שחר אריאל שר משירי אביו, מאיר אריאל
העבודה על האלבום התארכה מעבר לצפוי. תחילה היה גיוס הכספים לטובת הפרויקט בהדסטארט, ועיכוב נוסף נבע מהתעקשותו לעבוד עם המפיק והמעבד פטריק סבג, שעבד בעבר עם ארז לב ארי, אתי אנקריושלמה ארצי. "פטריק הוא חבר ילדות שלי. אני מאוד אוהב אותו מוזיקלית ורציתי שהוא יהיה המפיק המוזיקלי של התקליט, אז חיכיתי בסבלנות לתורי כי הוא היה מחויב לפרויקטים אחרים. והנה, הציפייה הזו השתלמה".
בשירים הוא מרשה לעצמו להביע מחאה, בעיקר נגד השחיתות הציבורית. הוא חש שהאנשים שיושבים בממשלה לא ממש מייצגים את הציבור, שוועדי העובדים של החברות הגדולות מחזיקים את כל המדינה בידיים ושהעשירים עושים צחוק מכולם: "כתבתי על כך את השיר 'זה בסדר', אבל שם השיר ממש לא מעיד על תוכנו. האחים עופר למשל, בכל מקום אחר בעולם הם היו משלמים הרבה יותר תמלוגים למדינה שהם משתמשים במשאב הטבע שלה. ועדי העובדים מחזיקים את כל המדינה, בחברת חשמל יושבים על משכורות עתק והם מונופול. אנחנו בידיים שלהם.
"השרים מתחלפים אולי כל שנתיים, אבל ישנה התופעה של הבכירים שפשוט יושבים שנים על שנים על הכיסא שלהם, ואין לאף אחד מושג מי מינה אותם. הם יושבים ועושים קומבינות. לפני שהייתי מתחיל לדבר על הפלסטינים, הייתי עושה ניקיון אורוות. עניי עירך קודמים".
יש דמיון בין השירים שלך לשירה המיוחדת של אביך?
"אני לא מחפש דמיון ומי שיחפש לא ימצא. אבא היה כל כך ייחודי, שכל ניסיון לחקות אותו יהיה טעות. השירים הם על תהליך התשובה שלי, על המציאות בהווה החברתי, ובעיקר על האישה שאיתי".
כארבעה חודשים בשנה מוקדשים אצל אריאל לעבודה כבמאי ב'אח הגדול', לא ממש הבחירה הטבעית למקום עבודה כשמדובר בחוזר בתשובה שמנסה להשאיר מאחוריו את העולם החילוני. הוא אחד מצוות של במאים העובדים במשמרות לאורך היום והלילה ושולט על מה שתציג המצלמה לצופים בכל רגע נתון בשידור החי. הצוות גם אחראי להוציא מכל משמרת את הקטעים הנבחרים שישודרו בסופו של דבר בתוכנית: "אני מחליט מה מעניין ומה לא, האם להראות עכשיו את הבריכה או את השיחה במטבח".
"מאז שעזבת" - סרט לזכרו של מאיר אריאל ז"ל (במאי: עופר שכטמן)
אל העבודה בתוכנית הגיע דרך חברו, הבמאי הראשי של התוכנית, יורם זק. "אני שם כבר שש שנים, אז כנראה שסומכים על שיקול דעתי המקצועי", אומר אריאל, "יש את הכותרות ואת הסטריאוטיפים על האח הגדול, ויש את המציאות. השד לא נורא כל כך. זו לא משחטת בשר, יש שם הרבה דברים אנושיים וערכיים, דברים מעניינים שאנשים עוברים ושהם ראויים".
אריאל, אגב, עומד משתאה נוכח התקתוק שבו מתנהלת ההפקה: "מדובר בהפקה עם הרבה מאוד אנשים שעובדים בה, הרבה תיאומים בלתי נגמרים - נהגים, חשמלאים, אנשי תחזוקה, מלבישות. הכול מתקתק כמו שצריך. אם מדינת ישראל הייתה מופקת כמו התוכנית הזאת, היינו משחקים אותה. בכלל, אם אני יוצא מנקודת הנחה שלקב"ה יש איזו תוכנית-על למפיק הגדול מכול, אז הפלטפורמה שעליה מתאמנים ביבש זה האח הגדול. בעיני רוחי על אותו פס הפקה אליהו הנביא יכריז על ביאת המשיח".
התלבטת מבחינה דתית-ערכית אם להצטרף לצוות התוכנית?
"דבר ראשון אמרתי כן. כי זה בא לי משמיים כשחיפשתי פרנסה. אנשים שנמצאים בדחק כלכלי לא יכולים להגיד לא, או להתחיל להתלבט - כן מתאים לי, לא מתאים לי. ילדים עולים כסף, הרבה כסף, וזו השורה התחתונה. כשהלכתי בדיעבד להתייעץ עם רב לשאול אותו לגבי זה, הוא לא אמר לי לא. להפך, הוא ניער אותי באחת, סידר לי את הראש, למרות שגם אם הוא היה אומר לי לא, לא הייתי פורש. במציאות של היום אסור להגיד לא לפרנסה, אלא אם זה לעבוד במקום משוקץ, אבל זה לא המקרה. בעיניי זו פרנסה מכובדת מאוד".
כבר הרבה זמן שאריאל נמצא בתהליך התשובה, ועדיין לא מצא את בית הכנסת שבו ירגיש בבית. הוא מתגורר בפרדס-חנה עם רעייתו וילדיהם, ועדיין נודד בחיפוש אחר בית כנסת. כחוזר בתשובה קשה לו לראות תופעות כמו דיבור בשעת קדיש או עלעול בעלוני שבת.
בימים אלו הוא גם עובד על תסריט לסדרה ששמה עדיין לא נקבע, אך שם הקובץ הזמני שבו היא כתובה הוא "זר לא יבין זאת", סוג של סדרה קומית על חיי בית הכנסת בעיניים של בעל תשובה. "יש את אלו שלוחצים לך ידיים חזק בסוף התפילה, ויש שרופף, ישנם אלו שמקבלים את העליות ואלה המקופחים שלא, יש את שליח הציבור שממהר להגיע לסוף, ואת החזן שמסתלסל. בקיצור, בית הכנסת מייצר לא מעט תובנות מנקודת המבט של בעל תשובה ומהניסיונות שאני עושה על חבריי החילוניים, זה בהחלט מצחיק אותם".
החלטת כבר מה תעשה כשתהיה גדול? זמר, תסריטאי, אולי בכלל רב?
"החינוך שאבא נתן לי הוא 'תהיה אתה ותפרח כמו שאתה, עוד לא הייתה בריה כמוך ולא תהיה', והוא צודק. אומרים שהקב"ה טבע את כל בני האדם במטבע של האדם הראשון, לאף אחד אין אוזניים שרואות ועיניים ששומעות, אבל לכל אחד יש טביעת אצבע ונשמה רק שלו. כמו שחר שנולד ב-1969 לתרצה ומאיר לא היה ולא יהיה, לטוב ולרע".
אקו"ם