פסטיבל חוצות היוצר: מיקרוקוסמוס של ירושלים
גם בשנתו ה-41, פסטיבל חוצות היוצר מציג את כל הטוב של עיר הבירה – הגוונים, הניחוחות, הצלילים, התרבויות והאווירה המיוחדת והמסקרנת. אבל לאן כל זה נעלם כשהדוכנים מתקפלים?
"האירוע הגדול של הקיץ" - כך מגדירים את פסטיבל חוצות היוצר שכבר 41 שנה פוקד את העיר ירושלים. בפסטיבל שמתקיים בגיא בן הינום, ממש מתחת לאף של הכותל, אמנים מכל העולם מציגים את יצירותיהם, בניהם כ-200 אמנים ישראלים. במקום גם דוכני אוכל מהיר, הפעלות לילדים ובמה מרכזית עם מוסיקאים מלב המיינסטרים הישראלי.עוד כותרות ב-nrg:
• גילי מוסינזון: אני כוכב סרטון הסקס
• המשפחה הפרועה של אלי פיניש ויעל שרוני
• נחום היימן: חתן פרס ישראל וסמל לזלזול באמניה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בניגוד להרבה הבטחות שמארגני פסטיבלים ואירועים שונים מפזרים באוויר, ושבפועל לא מתקיימות (ע"ע המופע של סיה), החוויה בחוצות היוצר הולמת את תיאור האירוע כפי שהוצג במדיה. אכן מגוון אמנים מכל העולם ממלאים את הפסטיבל, ואף יותר מזה - הם מחולקים לפי אזורים בעולם וממש היה ניתן לקבל את האווירה של אותה היבשת כשחולפים על פני הדוכנים. למשל באסיה: במספר צעדים בודדים אפשר היה לחלוף על פני תרבות עתיקה של אלפי שנים בזכות היצירות המיוחדות - עפיפונים תוצרת יד, נעלי בית מצמר עם ציור מקורי, אבנים נדירות ועבודות עץ מאוזבקיסטן, ארמניה, קירגיסטן ועוד.
גם בין חלקות הדוכנים ניתן למצוא אטרקציות מעניינות כמו אינדיאני שמתופף על 2 תופים גדולים ושר בשפת הטופי, בובה של לאמה מפרווה אמיתית, אזור מנוחה של נדנדות לגינה, ודוכנים של קינוחים מיוחדים כמו גלידת שף מוצלחת.
רוב הדוכנים משרים תחושה אותנטית על המבקר ולו בזכות העבודה שרבים מהמאמנים לא ידעו לדבר אפילו אנגלית, רק מלמלו בשפת מוצאם וניסו לתקשר עם הקונים בשפת הסימנים. לרגע אפשר לחזור בדמיון לסיטואציות המוכרות בשווקים בדרום אמריקה או בהודו. עם זאת, לעומת האותנטיות המרשימה, צרם לגלות שחלק מהדוכנים ה"עולמיים" היו ישראלים לכל דבר, ורוכליהם אף שיתפו את הקונים איך אפשר למצוא את אותם המוצרים בדיוק גם באזור התעשייה בירושלים.
באזור האמנים הישראליים, בלט מופע קסום שהתרחש בתוך מבנה מאולתר של שתי קומות, בין כל הדוכנים, בשם "קפה תו". שילוב הזוי של לוליינים, נגנים, קומיקאים, ליצנים, פנטומימאים ורקדנית בטן, שיחד עושים מופע קברטי משולב עם מוסיקה מזרח תיכונית. כל השיגעון הזה מתרחש בתוך בית קפה מאולתר, מול אנשים שיושבים ושותים כוס תה ועוד אנשים שעומדים ומנסים להידחק לתוך המקום המלא.
"קפה תו" בשנת 2014:
מאה מטר מהמבנה הזה נמצא עוד מבנה מיוחד של סטודנטים מבצלאל שהציגו את יצירותיהם המעניינות, בהן שלטי רחוב מיניאטוריים, תחתיות מעוצבות לקפה ועוד מגוון פריטים וורסטיליים ולא שגרתיים.
פרט לדוכנים ומופעי הרחוב, ישנן כמובן גם ההופעות המיוחדות לפסטיבל, רובן מציגות שיתופי פעולה מעניינים של מיטב אמני ארצנו. ביום בו אני ביקרתי בפסטיבל, על הבמה המרכזית הופיעו הדג נחש שאירחו את דודו טסה, שילוב מנצח לכל הדעות. הקהל, בהתאמה, קפץ והשתולל ושר יחד את פזמוני כל השירים כמעט. עם זאת, חבל שלא ניתן יותר דגש על שיתוף פעולה אמיתי בין הלהקה לזמר המוכשר, שרוב הזמן פשוט הופיעו, כל אחד עם שיריו, ללא ביצועים מיוחדים המשלבים את שני העולמות.
כמו הפסטיבל, כך גם הקהל, הטרוגני וצבעוני. חילוניים לצד דתיים, יהודים לצד ערבים, צעירים, מבוגרים, משפחות ולא מעט שפות, כולם ביחד, בחגיגה אחת גדולה, ממש מיקרוקוסמוס של העיר ירושלים. אך לצד כל הגיוון, האמנות, הרב-תרבותיות, הסקרנות והיצירה שמציג הפסטיבל הנהדר הזה, נשאלת שאלה אחת מהותית – איפה כל זה בשאר ימות השנה?
פסטיבל חוצות היוצר משמש כעלה תאנה לעיר שצעיריה ואמניה מאסו בה ומתקשים למצוא בה מקום. כששאנן סטריט שר לקהל "ירושלים, הנה אני בא" וכל הקהל צועק יחד איתו, אפשר היה לחוש במעט ציניות באוויר. הדג נחש, הלהקה הגדולה ביותר שיצאה מירושלים, שמתגאה בהיותה ירושלמית, שכותבת שירים על ירושלים, שמחזיקה עסקים בירושלים – בסוף היגרה לתל אביב. למה? כנראה שפסטיבל אחד כזה בשנה, ועוד כמה פרויקטים מעניינים, לא מספיקים ולא מאפשרים ליוצרים וליצירות לפרוח בעיר. אחרי שהדוכנים מתקפלים, האמנים מחו"ל חוזרים לארצם והאמנים מישראל חוזרים לעירם.
אקו"ם