ראשי » תרבות » טלוויזיה

עשור לאחר המלחמה: "הפילדמרשל" של אורי גרוסמן ז"ל קם לתחייה

אורי, בנו של דויד גרוסמן, נהרג בשעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה. 10 שנים לאחר מכן, אביו ואמו, יחד עם השחקן עידן אלתרמן, הפיחו חיים בדמות שיצר הצעיר לפני מותו - רודן אכזר ששולח את נתיניו למלחמות כדי שיוכל לקבל עוד מדליות ועיטורי גבורה

 
"כשמיכל, רעייתו של דויד גרוסמן, התקשרה אלי עם הרעיון הזה, הרגשתי מעין תחושה כזו של 'וואו' ועברה בי צמרמורת", מספר השחקן והקומיקאי עידן אלתרמן, שנבחר לגלם את דמותו של אורי גרוסמן ז"ל, או יותר נכון – אלטר-אגו משעשע, של הצעיר שנהרג במלחמת לבנון השנייה. "מאוד ריגש אותי להיות חלק מהסרט הזה ומיד היה לי ברור שאני הולך להשתתף בזה. מצד שני, גם השתדלתי לבוא לזה גם 'קול', כשחקן. דויד ומיכל נתנו לי תחושה מאוד נעימה. הסרט בסך הכל הוא קומי".

אבל זו בטח הייתה חוויה מאוד קשה וטעונה להקליט יחד את הסרטון.

"אין ספק שזה היה יום מאוד לא פשוט, ובעיקר בעיקר לדויד ומיכל. בגלל שהתעסקנו בטקסט של אורי ובגלל ששאלתי שאלות, יצא שדויד נזכר בהרבה סיפורים ודיבר הרבה מאוד על אורי, וזה היה לא פשוט עבורם בכלל. עברו 10 שנים, אבל המחשבות שם כל הזמן, ואני חושב שזה היה יום טעון במיוחד".

עוד כותרות ב-nrg:
• ביקורת קשה בעולם על התביעה נגד סיה
• ליאורה, תפנימי: ההבדל בין רכילות לרשעות
• נחצ'ה: חתן פרס ישראל וסמל לזלזול באמניה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ביולי 2006, ארבעה חודשים לפני שחרורו, תכנן אורי גרוסמן ז"ל לצאת עם משפחתו לטיול בגואטמלה. אבל אז פרצה מלחמת לבנון השנייה, והוא יצא עם הגדוד צפונה, לרמת הגולן. ב-30.07.2006 נכנס הטנק שלו לראשונה ללבנון, ופעל שם במשך שבועיים. במוצאי שבת, ה-12.08.2006, בשעות האחרונות של המלחמה, בשעה שהיה במבצע חילוץ בח'ירבת כְּסֵיף שבגזרה המזרחית, נפגע הטנק מטיל נ"ט שירה החיזבאללה, וכל אנשיו נהרגו: רס"ן בניה ריין, סמ"ר אדם גורן, סמל אלכס (סשה) בונימוביץ' וסמ"ר אורי גרוסמן.

במוצאי שבת האחרונה שודר בערוץ 10 "הפילדמרשל" - סרט אנימציה על דמותו של "הפילדמרשל ארצ'יבלד ללומבה" - רודן מושחת ומגלומן שאורי המציא. בסרט אנו פוגשים את הסופר דויד גרוסמן מראיין את אורי, שעוטה את דמותו של הפילדמרשל, ושאותו מדבב השחקן והקומיקאי עידן אלתרמן.

את דמותו של הפילדמרשל המציא אורי כאשר היה בן 17. ארבעה חודשים לפני גיוסו לצבא הזמין אותו אביו, בדמותו הבדויה, לראיון אישי במרפסת ביתם במבשרת ציון. השיחה, שהחלה כדיבור שיגרתי בין אב לבנו, גלשה במהרה למחוזות פרועים, מלאי הומור וסרקזם.

"אני לא זכיתי להכיר את אורי לעומק כמו שהייתי רוצה, אבל בפגישות שכן היו לי איתו אני זוכר כמה התלהבתי מהאישיות ההומוריסטית שלו", מספר אלתרמן, ידיד המשפחה. "קשה להסביר את זה, אבל יש אנשים שיש להם משהו קומי בפנים, כאילו שהם מחפשים איזושהי אמירה מצחיקה על כל דבר שמתרחש מסביב. אפשר לשים לב בתמונות שלו, גם באלו שהתפרסמו לאחר המוות, איך ניתן לראות את המבט האירוני שלו על החיים. יש לו מבט של שעשוע. להרבה קומיקאים יש את המבט הזה. כשנפגשתי עם דויד לפני חודשיים כדי להקליט את הסרטון, שאלתי אותו אם הוא חושב שאילולא נהרג, אורי היה הולך לתחום של משחק וקומדיה ודויד אמר לי שאין לו ספק שהוא היה מנסה את זה. זה גם משהו שליווה אותו בחיים, הוא היה חזק בשיעורי דרמה ותאטרון, מן ילד שחקן כזה".

אולי זה יצר איזושהי הזדהות ביניכם?

"כן, אני חושב שגם הוא מאוד אהב אותי. אורי והאחים שלו גדלו על פלטפוס, על המופע של גרייניק ואלתרמן ו'ילדים סורגים', ובכלל כמשפחה הם מאוד אהבו לראות את זה. כשנוצר לראשונה הקשר ביני לבין דויד זה היה סביב ספרו 'יש ילדים זגזג' ואיזשהו פרויקט שהיה קשור לזה, ודויד אמר לי: 'שתדע שאתה גם באמת דומה לנונו', שזו דמות מתוך הספר, ומאוד הפתיע אותי שהוא יודע מי אני. אני מרגיש שלאורך השנים נוצרה ביני לבין משפחת גרוסמן מעין תחושת היכרות וקרבה הדדית. אני גם חושב שבגלל זה אני נבחרתי לדבב את דמותו של הפילדמרשל".

מה הרגשת כאשר ביקשו ממך לדובב את הפילדמרשל? אפשר לומר שיש כאן לא רק כניסה לנעליים של אחר, אלא כניסה טרגית לנעליים של אחר.

"קודם כל אני רוצה להגיד שרק המחשבה על כך שאני עובד ונמצא בביתו של דויד גרוסמן, שהוא מהסופרים האהובים עליי, מרגשת אותי לכשעצמה. אני עובד במקצוע שבו אני תמיד פוגש אנשים שגדלתי עליהם, ואנשים שאני צורך את האמנות שלהם, שזה נחמד מאוד, אבל מעטים הם האנשים שאני מרגיש שזכיתי להיות מיודד איתם ולהכיר אותם במסגרת המקצוע ודויד הוא אחד מהם, ואולי החשוב ביותר.

"היה משהו משחרר בלשמוע סיפורים מחייו של אורי", חוזר אלתרמן ליום הטעון של ההקלטות. "זה יום שבו אני הרגשתי שהנוכחות שלו היא מעין של 'נוכח נפקד', בדומה לספרו 'נוכחים נפקדים' של דויד שנכתב על ערביי ישראל. ובכלל, דויד מתעסק הרבה מאוד עם המוות של אורי מאז שהוא נהרג. 'אישה בורחת מבשורה' אמנם נכתב לפני המוות, אך הוא נכנס לרצף של העיסוק במוות מעצם המשמעות הקשה שקיבל כנבואה שמגשימה את עצמה. כך למשל, 'נופל מחוץ לזמן', שזהו ספר חזק מאוד, וגם שונה מאוד מפרוזה רגילה, מספר על אבא שיוצא במסע לחפש את המרחב שבו נמצא הילד שלו. האבא מבין שהילד שלו לא נמצא יותר במרחב הנוכחי אבל לא נראה לו הגיוני שהישות הזו נעלמה לגמרי. אז אני חושב שמהבחינה הזו, זו גם הייתה איזושהי הזדמנות בשבילו להיכנס למרחב של אורי".

וכמו שמבינים מהסרטון, נראה שזהו מרחב מרתק.

"מאוד. זה לא ייאמן שכתב את הטקסט הזה ילד בין 17. בעיני זה מעין שילוב של 'מונטי פייתון' והברון מינכהאוזן, או אולי אפילו 'אליס בארץ הפלאות', מעין דברים כאלו מלאי דמיון. זו גם אחת מהסיבות שבגללן החלטנו שאני אקליט את הסרטון בקול שלי, ולא אעשה קול מיוחד עבור הדיבוב.

"דויד התעקש שאני אהיה עם הקול שלי, הוא חשב שהטקסט מספיק חזק גם ככה. ואני חושב שגם חלק מהעניין זה שזוהי מחווה לדמות שאורי הוציא מתוכו. אורי דיבר את הדמות בקולו שלו, כאילו זה איזה מן אלטר-אגו שלו. וגם זה איזשהו חיבור מצמרר בין הפילדמרשל לאורי.

"הפילדמרשל הוא רודן אלים, שחי על חרבו, ושולח את נתינו למלחמות כדי שיוכל לקבל עוד מדליות ועיטורי גבורה. ואורי נפל בקרב שאליו נשלח כילד, או כנתין. האם קרב מוצדק או לא זה לא המקום כרגע לדון, אבל אני חושב שכולם יוכלו להסכים עם התקווה שהאנושות תמצא את הדרך להפסיק את המלחמות, ושלא יישלחו עוד ילדים לקרב.

"גם בטקסט שדויד מדבר כמראיין, הוא רומז להקבלה שבין דמות הפילדמרשל למציאות של שליטים ומנהיגים שאנו מכירים, ומעמת את הפילדמרשל עם ביקורות שרלוונטיות גם לחיינו כאן. אז המבין יבין וכל אחד יכול לפרש את זה איך שירצה, אבל אלו דברים מאוד מאוד חזקים".

הסרט נעשה במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון" של בית אבי חי וניתן לצפות בו באתר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg