שמלה שהוטבעה בים המלח הפכה ליצירה מרהיבה
האמנית המוערכת סיגלית לנדאו הטביעה שמלת כלה חסידית בים המלח ויותם פרום צילם מדי שבוע את ההתרחשות מתחת למים לכדי סדרת עבודות מרשימה. "ים המלח הפך את השמלה השחורה לשמלה לבנה. האלכימיה של האגם הפכה אותה מפריט לביש וגופני, למשהו רווי בזמן ומונומנטלי"
צילום: יותם פרום
בקיץ 2014, הטביעה האמנים סיגלית לנדאו ויותם פרום שמלת כלה שחורה במימיו הכבדים של ים המלח. בתום חודשיים, השמלה הפכה לשמלה לבנה עטויה גבישי מלח. "ים המלח הפך את השמלה השחורה לשמלה לבנה. האלכימיה של האגם הפכה אותה מפריט לביש וגופני, למשהו רווי בזמן ומונומנטלי", אומרת האמנית הבינלאומית המוערכת סיגלית לנדאו.
עוד כותרות ב-nrg:
• "הצל": השמאל הישראלי הוא כמו איידס
• אחרי שפוטר: הג'וב החדש של גילי מוסינזון
• ממצאים מטרידים בנוגע למותו של פרינס
• בקרוב: סרט דרמטי על חייה של בריטני ספירס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במהלך הזמן בו 'רחצה' השמלה במי המלח, תועדו השינויים שחלו ב"כלת המלח" במצלמתו של הצלם יותם פרום, שהוא גם בן הזוג של סיגלית לנדאו. לצורך כך, צלל פרום בים המלח עשרות פעמים ובהפרשי זמן קבועים בין חשיפה לחשיפה.
קשה היה לפרום לשקוע בים המלח, שבו כידוע הכל צף. הוא צלל לעומק שלושה-ארבעה מטרים, נושא איתו משקולות בנות 40-80 ק"ג. לו צלל במימי הים התיכון, לדוגמה, יכול היה להסתפק במשקולות של 6 ק"ג. "זו חוויית צלילה קיצונית ומאד לא נעימה. בודדים מסוגלים לבצע אותה. גם ליצירה התנאים הללו היו מאד לא סבירים", היא מסבירה.
בסופו של התהליך, נוצרה סדרה בת שמונה עבודות, שצולמו בהפרשי זמן של כשבוע בין אחת לשנייה, וההדפסים הוגדלו לגודל האמיתי של השמלה המקורית. בהצבה של סדרת הצילומים בחלל התערוכה, הסדרה נראית כמו 'אקווריום תת מימי', מעידה היוצרת.
בימים אלה מוצגים ההדפסים בגלריה הלונדונית Marlborough Contemporary עד ה-3 בספטמבר.
בשנה שקדמה להטבעת השמלה, לנדאו היתה עדה לחיפוש אחר שמלת כלה של אחת מחברות הצוות בסטודיו שלה. "אני לא לבשתי שמלת כלה מעולם", היא מגלה. "ללבוש שמלת כלה לבנה מעולם לא היה חלום שזכרתי או אולי לא חלמתי אותו בכלל. מי יודע".
בסופו של תהליך החיפוש, נמצאה השמלה שנועדה להמשיך את הפרויקט, אותו הציגה לנדאו בביתן הישראלי בוונציה בשנת 2011 - "רצפתו של האחד היא תקוותו של האחר". זוהי למעשה השמלה שלבשה הגברת הראשונה של התיאטרון חנה רובינא, בתפקידה כלאה'לה ב"הדיבוק".
"הדיבוק" המחזה מאת ש. אנסקי שנכתב לפני מאה שנה, מספר על בחור ישיבה עני שמאוהב בלאה, בת הגביר. כשנודע לו שהיא מיועדת להינשא לאחר, הוא מת, ונשמתו נכנס לגופה של אהובתו, כדיבוק.
"חקרתי את הדמות של רובינא ואת דמותה כלאה'לה בהצגה המכוננת ב'הבימה', ומצאתי שהן קשורות. 'הבימה' הוא תיאטרון שלא נולד פה. הוא בא מהשלג אל המלח, מהקרח אל החול. ממסורות שעשו להן עקירה והעתקה", היא אומרת.
השמלה שהוטבעה, כפי שאפשר לראות בצילומים, אינה מזכירה כלל שמלת כלה 'קצפתית' המוכרת לעין. זוהי שמלה חסידית הדומה בסגנון העיצוב שלה לשמלה ויקטוריאנית, לאו דווקא יהודית. "יצרנו העתק מדויק של השמלה, אבל שינינו את סוג הבד המקורי (משי ופשתן) ובמקומם השתמשנו בבד שיש לו אפשרות משיכה למים ובמיוחד למלח. בזמן ההטבלה, לא רק מרקם הבד של השמלה השתנה במים. כל הנפח שלה הלך והשתנה בהדרגה. נוכח זאת נכנסת כאן לסיפור גם אשת לוט המקראית שהפכה לנציב מלח ובדומה לה גם כלת המלח שלי, היא חגיגת זיכרון", מדגישה לנדאו.
כידוע, מצבו של ים המלח הולך ונעשה גרוע משנה לשנה. מפלס המים נסוג ובעקבות ייבוש החופים נפערו בולענים לאורך חופי האגם. מאחר שכיום כמעט ואין גישה לים, לנדאו וצוותה עובדים באזור בריכות האידוי בסמוך לגבול הירדני, שם גם הוטבעה 'כלת המלח' שלה. "אני פועלת הרחק ממתרחצים, סמוך לגבול ירדן, כדי להשיג את השקט שלי".
לדבריה, השנה הזאת היא שנת השיא שלה בכל הקשור לעבודתה בים המלח. הרומן של לנדאו עם המקום הנמוך ביותר בעולם החל בשנת 2003, אז החלה בסדרת עבודות וידאו, והיתה כה מרוצה עד שהחליטה להמשיך ולעבוד באזור זה.
אחת היצירות המוכרות שלה מ-2005 הוא הסרט "DeadSee" שהוקרן לראשונה בתערוכת היחיד שלה "הפתרון האינסופי", בביתן הלנה רובינשטיין. בעבודה זו לנדאו יצרה שרשרת של כ-500 אבטיחים שצולמו במבט עילי. חלקם חתוכים או מרוסקים, והם נפרשים מתוך פקעת שנפרמת לאורך הסרט, כשהאמנית צפה עירומה על גבי הפקעות.
"זהו סוג של שיתוף פעולה עם הטבע שהוא נוף ילדותי, איתו אני מוצאת את עצמי מתמזגת ומתעמתת. אזור ים המלח מלווה אותי ביצירתי מזה 13 שנים. בימים אלה אני שוקדת על הוצאת ספר שיסכם את שנות המלח שלי. אני חייבת להאמין שהשנה יבוא הסיום לפרק זה ביצירתי. אבל בכל שנה אני אומרת את זה, ובינתיים הפינאלה לא מגיעה.
"אולי אלה הברום והחמצן הרב באוויר שגורם לי להמשיך, ואולי בגלל שהשהות והיצירה שם נהיים מרתקים יותר משנה לשנה בעקבות העמקת הידע ורזי הקריסטלים והאקלים", לנדאו מסכמת, ולנו רק נותר ליהנות מעבודתה המרשימה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם