ראשי » תרבות » אמנות

"עירום הוא לא בהכרח מיני": אמן הצילום ספנסר טוניק בישראל

בסוף השבוע האחרון, בסודיות גמורה, הפיק האמן הבינלאומי ספנסר טוניק סדרת צילומים בים המלח. בראיון ל-nrg, הוא מספר על היחס לעירום, בחירת המצולמים, אמנות בשירות האקטיביזם ותמהיל התגובות שהוא זוכה להן בשל עבודתו השנויה במחלוקת

"מי שעושה את זה, זה מי שאוהב את מה שאני עושה ומתחבר לאמנות שלי ולצילומים מהסוג הזה. אני חושב שבן אדם לא היה מסיר את הבגדים שלו ועומד מול המצלמה שלי אם הוא לא היה מרגיש חיבור לעבודה שלי", אומר אמן צילומי העירום ספנסר טוניק, כאשר אני שואלת אותו מה גורם לאלפי אנשים ברחבי העולם להשתחרר מהעכבות, להתפשט ולהיחשף מול המצלמה שלו. "שנית, אני חושב שיש אנשים שבוחרים להשתתף בצילומים מפני שזו הזדמנות עבורם להיות עירומים בהקשר שאינו מיני. ושלישית, יש משהו בחוויה הזו שמעניק תחושת שחרור וחופש".
 
אתה לא קושר בהכרח עירום עם מין ועם מיניות?
"אני לחלוטין לא חושב על סקס כאשר אלף אנשים ניצבים מולי לשם צילום אמנות. זה לא מה שעובר לי בראש באותו רגע. אני בטוח שיש משתתפים שחולמים על האפטר-פארטי של הצילומים", הוא צוחק, "אבל ההיבטים המיניים שמיוחסים לעירום נדחקים הצידה בסיטואציה הזו, ואת מקומם תופסת ראייה של צורה, וההתייחסות לגוף היא לא כאל גוף עירום, אלא כאל גוף ללא בגדים - ויש הבדל".

עוד כותרות:
• קווין בישראל: מופע ששווה 340 שקל
• ביונסה מפתיעה בהצעת נישואין על הבמה
• אמא עם רובה: כהנא חי בפרברי ארה"ב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שיחתנו נערכת רגעים ספורים לאחר שחשף, במסיבת עיתונאים שהתכנסה בפלורנטין, את הפרויקט הייחודי שצילם בסוף השבוע האחרון בים המלח, תחת מעטה של חשאיות. זו הפעם השנייה בה עורך ספנסר, שצילומי העירום מרובי המשתתפים פרי מצלמתו הפכו לשם דבר, צילומים במקום הנמוך בעולם, על מנת לעורר מודעות להידרדרות במצבו האקולוגי של ים המלח, לתופעת הבולענים המסוכנת ולהשלכות הסביבתיות, הכלכליות והפוליטיות של היעדר פתרון מידי מספק.

כיצד, לדעתך, הצילומים עשויים לעודד את הציבור לפעול על מנת להביא לשינוי בנושא?
"אני חושב שכאשר אנשים רואים שאנשים אחרים מתפשטים למען קידומו של נושא מסוים, דרכי פעולה אחרות, כמו מחאה או פנייה לממשלה, נדמות פתאום קלות יותר לביצוע. הסכנה שנשקפת לישראל בשל מצבו של ים המלח אינה רק במובן הסביבתי, אלא גם בהיבט הכלכלי, ולכן אני חושב שיש לפעול עכשיו, במחשבה על העתיד".  
אתה אמנם מתייחס לגוף האנושי בראייה אמנותית, אך אני משערת שיש תפיסות שונות בקרב המצולמים. האם אתה חש לעיתים באווירה מתוחה בסט הצילומים?
"לא, לא ממש", משיב טוניק. "אמנם באופן טבעי, אנשים שמעולם לא עשו משהו דומה לכך קודם, וזו הפעם הראשונה שלהם, חשים מעט לחוצים, אבל כשהם מבינים שמה שמתרחש הוא יצירתה של אמנות, והם חלק מזה, הם פשוט מסירים את הבגדים ומותירים אותם הרחק מהם".

קורה לעיתים שאתה עצמך נבוך או חש אי נוחות בשעת הצילומים?
"לא, אני מרגיש מאוד בנוח - אני הרי לבוש, ובבגדים רגילים, לא בבגדי עור עם מסמרים מחודדים, או משהו כזה", פורץ טוניק בצחוק. "אגב, אני לא לובש בגדי עור עם מסמרים מחודדים גם מחוץ לסט הצילומים", הוא מוסיף בחיוך.

כיצד העיסוק בעירום השפיע עליך?
"אני רגיש יותר לגבי האופן שבו הסביבה, כימיקלים שונים והטכנולוגיה משפיעים על הגוף שלנו, ונוכח לדעת כמה הגוף שלנו פגיע, ובו בזמן, גם כמה הוא חזק".
 
על אף שהדגש בצילומיו של טוניק הוא על הגוף, בחלקם דווקא הבעות פניהם של המצולמים הן שמושכות את עיקר תשומת הלב.
 

האם אתה מביים גם את הבעות הפנים, או שהמצולמים מגיבים באופן טבעי לסיטואציה?
"אני משתדל לבקש מהאנשים לא לחייך. זה לא שאני מעוניין שארשת פניהם תהיה עצבנית או כועסת, אני פשוט מעדיף שלא יחייכו למצלמה כפי שמחייכים לעיתים כאשר מצטלמים, מפני שזה פוגע במידה מסוימת במסתוריות של הצילום, שהיא חלק מהקסם שבו".

האם יש קריטריונים מסוימים שעל המצולמים לעמוד בהם על מנת להשתתף? האם נערכים אודישנים?
"לתשעים ותשעה אחוז מהעבודות שלי אני מלהק כל מי שמעוניין להשתתף בהן, אבל לפעמים, כמו שעשיתי כאן, בצילומים בים המלח, אני מבקש מאנשים לשלוח תמונות שלהם, לא בעירום מלא, כשהם מכסים את גופם – תמונה מלפנים, מאחור ומשני הצדדים. כאן, למשל, רציתי לראות אם יש עליהם סימני שיזוף  - בישראל, רבים מבלים זמן רב בחוף הים, ויש סימני שיזוף שכבר ממש נטמעים בעור עם השנים, ואני רציתי לצילום הזה גוף שהוא נטול גיל.

"באופן כללי, כאשר יש מבני גוף שונים וגווני עור שונים בצילומים, זה מעניין. בצילום השתתף, למשל, ארכיטקט שהגיע לישראל מאתיופיה כאשר היה בן שנתיים, ולא הייתי יודע את זה אם הייתי מלהק לצילום הזה באופן אוטומטי כל מי שרצה להשתתף ולא מבחין בגיוון הזה ומחפש אותו. לאחרונה, היו לי שני פרויקטים – זה שכאן, בים המלח, והפרויקט בקליבלנד, בכנס הארצי של המפלגה הרפובליקנית, שבהם חיפשתי במתכוון מגוון של זהויות אתניות, גווני עור ומבני גוף, כדי שבצילומים לא יהיו רק אנשים לבנים".
 
האם התמונות עוברות עריכה גרפית, בתוכנות כמו 'פוטושופ'?
"לא, אני לא עושה שימוש ב'פוטושופ'. לעיתים מאוד נדירות, אם משהו ממש מפריע לי בתמונה, אני אסיר אותו, כמו כשהסרתי באמצעים דיגיטליים מטוסים שחלפו מעלינו והפריעו לנו כשצילמנו לפני חמש שנים בים המלח, וטסו באופן ממש מסוכן".

האמנות שלך מעוררת מחלוקת. מהי התגובה המרגיזה ביותר שקיבלת בנוגע ליצירה שלך?
"הרבה אנשים אומרים דברים איומים, לצד הרבה אמירות אחרות, שהן מאוד חיוביות באופיין. היו תגובות קשות לנוכח הצילומים שעשיתי בכנס של המפלגה הרפובליקנית, שהגיעו גם לכדי איומים", אומר טוניק ומתייחס בדבריו לפרויקט שערך לאחרונה וזכה להדים רבים - צילום מחאה המכוון כלפי דונלד טראמפ, בו נטלו חלק בעירום מאה נשים. "מדהים עד כמה קל לאיים על מישהו דרך האינטרנט. אני מודה שזה לא קל להתמודד עם זה, אבל לאורך השנים הבנתי שמה שאני עושה מעורר גם תגובות כאלה. אני רוצה להפיץ תחושות של שחרור ושל חופש, ואנשים הרי רוצים דבר אחר, הם רוצים לשלוט באנשים אחרים. אני יוצא נגד זה, ומקבל בתגובה הרבה מאוד מיילים מלאי שנאה, וזוכה להרבה ביקורת".

מהו החלום המקצועי שטרם הגשמת?
"הייתי רוצה לעבור לגור בעיר שיש בה קהילה של אמנים, ושיש בה גם יותר אינטראקציה בין אנשים, ואווירה יותר ידידותית בין האנשים ברחובות, ושזה יהיה קרוב לניו-יורק. זה משהו שאני חולם עליו, להעביר את הסטודיו שלי למקום כזה, ושיהיה לי התקציב שדרוש לשם כך", מספר טוניק, ומוסיף: "יש לי חלום נוסף, והוא לממן את לימודי הקולג' עבור הילדים שלי באמצעות האמנות שלי, ושאוכל לאפשר להם להגשים את חלומותיהם וללמוד היכן שרק ירצו. למען הסר ספק, אני בהחלט מרגיש בר מזל – אני עושה את מה שאני אוהב – יוצר אמנות, ומצליח להתפרנס מזה, אבל אני ממש לא רוכש מכוניות יקרות או בתים נוספים. חשוב לי מאוד, לעומת זאת, להשקיע בהשכלה של הילדים שלי".  
 

כמעט כל ראיון שאני עורכת עם אמן ישראלי, מגיע בדיוק לנושא הטעון הזה – האם ניתן להתפרנס מאמנות.
"עצם העובדה שאתה אמן ידוע, לא בהכרח הופך את הפרנסה לקלה. בנוגע לאמנות שלי, יש קושי מיוחד, מפני שמדובר בצילומי עירום, והרבה תאגידים וחברות לא ירכשו את העבודות שלי מהסיבה הזו".

אני לא יכולה לדמיין בנק, למשל, שבלובי שלו מתנוסס צילום שלך, ובו אלף אנשים עירומים.
"בדיוק. ובמיוחד בארה"ב. אבל שוב, אני בהחלט בר מזל, העבודה שלי זוכה למידה רבה של חשיפה, והמשמעות שלה אינה רק חפץ ממשי – תמונה שאפשר לאסוף, לתלות ולהציג, אלא גם משהו שמעורר מחשבה ומסב את תשומת לבם של הרבה אנשים לאקטיביזם בנושאים חשובים ואקטואליים, כמו איכות הסביבה, זכויות נשים ועוד. אני מאושר מכך שלעיתים, העבודה שאני עושה יכולה לסייע בקידום המודעות לסוגיה כזו או אחרת. אשתי מעודדת אותי לעשות עבודות נוספות שמקדמות סוגיות חשובות. בדרך כלל, אני עובד עם גופים כמו מוזיאונים, ולא עוסק בנושאים סביבתיים, אבל לפעמים, כשאני מרגיש שאני יכול לעשות כאן משהו חשוב, לתרום ולשנות, זה גורם לי להרגיש פשוט נפלא".

מחר (ג') בשעה 19:30 תיפתח תערוכתו של ספנסר טוניק בגלריית 'רביעיית פלורנטין', ת"א

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg