סרת טעם: הרגעים הגדולים (קטנים) של מירי רגב

nrg תרבות מסכמת שנה: אי אפשר לסכם שנה בתרבות בלי לאסוף את הרגעים המזהירים והמביכים ביותר של מירי רגב, וברוך השם והרבי שהביא לישראל את המדליה - יש הרבה כאלה

אז לא, אנחנו לא נשפוט אדם לפי האם קרא או לא קרא צ'כוב. אבל בואי, אין צורך להכריז זאת בראש חוצות. לפחות תעמידי פנים שיש ערך בקריאת ספרות יפה. את אמורה לשמש כאן מודל לחיקוי עם כל הכבוד. או כמו שאמר המחזאי הרוסי: "מי שאינו יודע להיות משרת, לא יוכל להיות אדון".

• "עכשיו נראה להם מי זו מירי רגב"

צ'כוב, עלק. מירי רגב בטקס פרסי אופיר צילום: יהודה פרץ

לא, גם הפעם אנחנו לא נעשה את זה ולא נשפוט אדם לפי האם הוא מכיר או לא מכיר את מערכות היחסים שבין נשים לגברים בסרטיו של טרנטינו. אבל בחייאת מירי, טרנטינו לא מגיע לארץ כל שני וחמישי, אם באת לאירוע שבו הוא משתתף, המינימום זה לעשות שיעורי בית. על מה חשבת שיישאלו אותך שם? צ'כוב? הוא ממילא לא מעניין אף אחד.

"רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע":
 

שרת התרבות באמת התלבשה מאוד מאוד יפה לכבוד פסטיבל קאן. השמלה של המעצב דרור קונטנטו הייתה מהודרת ומכובדת בדיוק במידות הנכונות וגנבה את תשומת הלב (הישראלית, יש לציין). רק שבפעם הבאה, מירי, נשמח אם תפגיני את אותו חוש אופנתי במקומות שבהם זה נדרש. בתור מי שהעמידה עצמה כשופר של הצדק החלוקתי וקידום השכבות המוחלשות, על מה ולמה את מבזבזת מיליוני שקלים מכספי הציבור עבור נסיעה כה מיותרת? שרים לא נוהגים להגיע לטקסים שכאלו. אין להם מה לחפש שם. גם הנאום שנשאת בפני אף אחד מהתקשורת הבין לאומית לא הצדיקה את נוכחותך. וגם לא את נוכחותם של צוות משרד התרבות שטס מטעמך.

• קאן: הביתן הישראלי עלה הרבה ותרם מעט

שמלה לקידום השכבות המוחלשות. מירי רגב על השטיח האדום בקאן צילום: מעיין אדם

מירי רגב ומאיה בוסקילה. הראשונה מחתה על הדרת מוזיקה מזרחית, השנייה מחתה על הדרתה מהפלייליסט, ומבלי ששמנו לב צעדו להן השתיים יד ביד אל עבר שקיעתה של גלגל"צ. חיש מהר הן הפכו ל-BFFs שלא לגמרי היו סגורות על מה הן מוחות. ההמלצה שלנו לזמרים שרוצים תמיכה ופרסום על חשבון הברון: תצאו נגד גוף אשכנזי. מירי כבר תהיה שם.

• רגב: תאגיד השידור הציבורי יפקח על גלגלצ

לאן שלא תלכי, מירי משגיחה. מאיה בוסקילה צילום: שי קדם - טיה טים

"איזה כיף, התכנית חוזרת", הכריזה רגב אל מול המצלה. "תכנית מדהימה עם מוזיקה ישראלית מזרחית שמחה מרגשת שמשלבת שירים של פעם, וכמובן מוצאת את אותם כשרונות חדשים ושירים חדשים. אז לכו על זה, תצליחו, אייל כל הכבוד, אחלה הפקה, תעשו חיל".

כן מירי רגב? כל הכבוד? את בטוחה שלאייל גולן מגיע לקבל ממך שירות יח"צני מפרגן שכזה? מה קרה? בשם המוזיקה את מרשה לעצמך להבליג מהפרשייה הקשה שבה היה מעורב? אז תודה רבה באמת על ההמלצה התרבותית הזו, אבל לנו הוא לא קורא.

• מירי רגב בשירות אייל גולן
 

זה התחיל בקרב כנגד גל"צ שהקדישה תכנית למשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, והמשיך במערכה נוספת שבה חזינו בטקס פרסי 'אופיר' האחרון עם נטישתה של רגב את מקום מושבה. הישארו עמנו וגלו איזה עוד פרובוקציות צפויות לנו בהמשך.

• יו"ר האקדמיה: רגב ידעה על הופעת נאפר וצברי
 

הבימה; סינמטק תל אביב; תיאטרון אלמידאן והיד עוד נטויה.

מירי רגב יורה על אוטומט. אבל רגע מירי, לא הבנו. למה בעצם? כי הם אשכנזים וערבים? כי הם מביאים תכנים ביקורתיים? מה קרה? הם מאיימים על הנרטיב השברירי שלנו שעליו יש לשמור מכל משמר? וגם הספין של לקרוא לזה "חופש המימון"? לא סבבה. זה כמעט מרגיז כמו הביטוי "חופשת סמסטר". כולם יודעים שזו בכלל לא חופשה.

"מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט, מה נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים?".

טוב מירי, נראה לי שאנחנו צריכים לעשות שיחה צפופה על חופש הביטוי. התבלבלנו קצת עם כל החופשים האלו. ובכן, 'ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם' קובעת שחופש הביטוי וההבעה הוא "זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים השמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת". אז נכון שנסיבות שונות מצריכות גם הגבלה חוקתית על חופש הביטוי. אבל מירי, דעותיך הפוליטיות הן לא נסיבות מוצדקות. וחוץ מזה, כבר יש לנו ערוץ 20 אחד, זה מספיק.

מירי רגב הגיעה לריו על תקן אמא אווזה של הספורטאים הישראלים. היא מתפללת בשבילם, שולחת עבורם סמסים, כותבת עליהם סטטוסים ומחבקת אותם בארוחת שבת. רק הלוואי שהיינו יודעים מה זה איפון.

מה קורה, יא רבי? הודעת הטקסט ששלחה מירי רגב צילום: טוויטר

מירי רגב מבטלת את חוק הגנת הספרים והסופרים, שאותו יזם לא אחר מאשר משרד התרבות, ושלפיו הוגבלו הנחות על ספרים חדשים. רגב בחרה להתעלם מהטענות החוזרות והנשנות בדבר הפגיעה בהוצאות הספרים ובסופרים עצמם. אז אחרי מהלך פופוליסטי שכזה, שמוזיל את מחירי הספרים ל25 ₪ ללא מחשבה לטווח רחוק, או בחינה משמעותית של טיבו של החוק שבוטל שנתיים בלבד לאחר שנחקק, כל מה שנותר לנו, מירי, זה לצטט פילוסוף סיני עתיק: קאט זה בולשיט.

• סוף לחוק הסופרים: יום אבל לספרות העברית