ראשי » תרבות » טלוויזיה

"מראה שחורה" 3: הסלפי של כולנו

למרות שבעונתה השלישית "מראה שחורה" הולכת ומצמצת פערים עם המציאות בשנת 2016, עדיין כדאי לזכור שמדובר בסדרת מד"ב שמספקת אפשרות להתבוננות פנימית ולא בעתיד חתום

העונה השלישית של "מראה שחורה" שעלתה בסוף השבוע (שישי) ברשת נטפליקס, תספק לכם כמה שעות איכותיות של הנאה וסיפורים נפרדים ומסקרנים, מעולם שכולו לייקים עד למציאות משחקים מדומה. בתמורה תצטרכו לתת לה רק דבר אחד - לחרב לכם את מצב הרוח.
 
הפרק הראשון שלה הוא דוגמה טובה לכך – לייסי (ברייס דאלאס הווארד המצוינת) חיה בעולם שבו כל מפגש אנושי ברחוב מסתיים בדירוג של האדם שפגשת בכוכבים. אם נהנית מהאינטראקציה איתו – חמישה כוכבים, אם לא – כוכב אחד. דירוג גבוה של אדם מעלה את רמת החיים שלו, דירוג נמוך פוגע בהם. לייסי מוצאת את עצמה מתחנפת לאנשים, יוצרת איתם אינטראקציות מזויפות ומעמידה פנים רק כדי להעלות את הדירוג שלה. "בעולם הזה כולנו כלואים בתוך הראש של עצמנו, כך שקשה להבחין בין מציאות לדמיון", היא מדקלמת בנאום שהיא עומדת לשאת באירוע המוני, אליו היא הולכת רק מתוך תקווה שתגרוף לה שם דירוגים גבוהים. בדרך היא לוחצת על עצב שמוכר לכל מי שאי פעם החזיק חשבון ברשת חברתית כזאת או אחרת.

עוד כותרות:
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• למען קלינטון: ההצעה המגונה של מדונה
• מהטוב לגרוע ביותר: כל הסרטים של טום הנקס

וזה רק פרק אחד. בעונתה השלישית מספקת "מראה שחורה" שישה סיפורים (לעומת שלושה פרקים בעונות הקודמות) שנוגעים בשלל נושאים שרלוונטיים לחיינו על רקע ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, כשהמסקנה העקבית העולה מכולם היא פחות או יותר – 'שיט, נדפקנו'. אם לפני חמש שנים העונה הראשונה הציגה מציאות בדיונית לחלוטין בה נאלץ ראש ממשלה נאלץ לקיים יחסי מין עם חזירה בשידור חי כדי להציל חיים, סרטוני הזוועה של דאע"ש באו וצמצמו את הפער – לעיתים גם בחסות התקשורת הממוסדת.
ואולי השלב הזה בהתפתחות הסדרה הבריטית המשובחת של צ'רלי ברוקר, הוא גם הרגע שבו כדאי להפסיק להתייחס אליה כאל יצירה דיסטופית, ולראות בה הזדמנות להתבוננות פנימית.

דרך התיעוד הפופולארית ביותר בשנים האחרונות היא הסלפי – הושטת המצלמה בזרוע מתוחה קדימה, לחייך חיוך מתוח, ללחוץ ולשחרר. אחר כך מגיע רגע קצר של מבוכה ואז שוכחים ממנו וממשיכים הלאה, אבל אם "מראה שחורה" מתיימרת להיות סלפי אופציונאלי עתידי לחברה שלנו, הרי שאולי שווה להתבונן בה עוד קצת – לא להתייסר יותר מדי, אבל בהחלט לפתוח את הראש ולחשוב מה מזה רלוונטי לחיים שלנו.

למרות שצמצמה את הפער בינה לבין המציאות, "מראה שחורה" היא לחלוטין לא עתידה הכתוב והחתום של החברה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, אלא גרסת המד"ב האקסטרימית שלה, וכמו בפרק על משחקי המציאות המדומה, גם כאן קשה להבדיל איפה מתחילה הסדרה ואיפה נגמרים החיים. זה אוסף של רעיונות, הצצה למציאות קיצונית, ובעיקר אפשרות להתבוננות. לא החיים עצמם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg