"המתים המהלכים" עונה 7: את מי הרג ניגן?
אחרי פרק פתיחה מדמם במיוחד (אפילו ביחס אליה) סדרת הזומבים שוב צריכה להמציא את עצמה מחדש. בינתיים היא מחדדת את העובדה ש"המתים המהלכים" הם דווקא אלה שנותרו בחיים ומצליחה לשמור על מתח גבוה גם בפתח העונה השביעית (זהירות, ספוילרים!)
ריק, קארל, דריל, גלן, מישון, אברהם, סשה, מגי, רוזיטה, אהרון ואואן כורעים על האדמה, כשמולם הנבל החדש, ניגן (ג'פרי דין מורגן), שעומד לחסל אחד מהם – כך הסתיימה העונה האחרונה של "המתים המהלכים". מעריצי הסדרה כמובן הגיבו כמצופה והשתוללו. אנחנו רגילים שהורגים לנו דמויות, אפילו דמויות מרכזיות, אבל להרוג ולא לספר? להשאיר אותנו במתח חצי שנה?
עוד כותרות:
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• למען קלינטון: ההצעה המגונה של מדונה
• מהטוב לגרוע ביותר: כל הסרטים של טום הנקס
מי מהמתים ישאר בחיים? ''המתים המהלכים'', עונה 7
צילום: באדיבות yes
"המתים המהלכים" אולי משחקת מלוכלך, וגם פרק הפתיחה לא מיהר לספק את זהותו של הקורבן אלא לאחר רבע שעה, אבל ההמתנה הייתה שווה את זה. קצת ספוילרים מכאן: האלה הדוקרנית נחתה על ראשו של אברהם, שעוד הספיק לשלוח את ניגן לבצע בו מין אוראלי לפני שקרס בגסיסה. כמה דקות אחר כך כתוצאה מניסיון התנגדות של דריל, האלה הונחתה בשנית, הפעם על ראשו של גלן האהוב (שמהלך איתנו עוד מהעונה הראשונה), שעינו יצאה מגולגלתה מעוצמת הפגיעה, לפני שקרס ומת.
• צפה ב"המתים המהלכים" ורצח את חברו
כשכותבים "פרק מדמם במיוחד" מתכוונים לזה – אמנם ראינו בעבר פרקים מלאי דם, ריסוק איברים וגופות מבותרות, אבל של האויבים, של הזומבים! הגיבורים חסינים, הם מתים בדרכים מעט יותר אלגנטיות. בטח לא על ידי אלה שמרסקת להם את הראש והופכת אותו לעיסת קטשופ (כותב שורות אלה כרסם את השמיכה כשזה קרה). הסדרה לא הסתפקה במתיחת גבולות הגועל הנ"ל, אלא שלחה את ריק למבחן פסיכולוגי סטייל "עקדת יצחק" במסגרתו הוא נדרש לכרות את ידו של בנו, או שכולם ימותו. אחר כך מתברר שניגן בסך הכל חידד את המסר שהעביר, ועל הדרך חידד את ההבנה שהולכת ומתבהרת ככל שעוברות העונות – "המתים המהלכים" הם לא בהכרח אלה שמתו והפכו לזומבים, אלא דווקא אלה שנותרו בחיים, אך איבדו צלם אנוש.
הנבל החדש. ג'פרי דין מורגן ב''המתים המהלכים''
צילום: באדיבות yes
הפרק הראשון בעונה השביעית מצליח אם כך להחזיר אותנו מיד לעניינים – סצנת העימות עם ניגן ואנשיו ממלאת את כל 45 הדקות שלו במונולוגים פסיכולוגים סדיסטים, שמבהירים שניגן כאן כדי לשחק לניצולים עם הראש (ולא רק באמצעות אלה). גם מוזיקת הסיום של הפרק שבדרך כלל משמשת בעיקר כמעבר לכתוביות, ממלאת תפקיד חשוב בהדגשת הדרמה, כשדבריו של ניגן מהדהדים ברקע.
כשניגן ואנשיו מסתלקים (יחד עם דריל שנלקח בשבי), הם מותירים לריק ואנשיו להתחיל לאסוף את השברים ואת הסדרה להמציא את עצמה מחדש. לאורך עונותיה ניסתה "המתים המהלכים" לפזר שלל אמירות (לעיתים סתמיות או מעורפלות) על טבעו של האדם ועל הרוע האנושי, האם העונה הזאת תהיה בסימן פילוסופי שכזה?
פרק הפתיחה אמנם הצדיק את הדרמה הודות לכמות וחשיבות הדמויות שאיבדנו, אבל מונולוגים ממושכים וארוכים מדי של ניגן עלולים לגרום לנו לרצות להכות את עצמנו בראש (עם אלה, כמובן). בעונתה השביעית, "המתים המהלכים" עדיין מצליחה לשמור את צופיה במתח עם מינון נכון של זומבים ודרמה, רק שלא תחפור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם