בדרכו: אלי גורנשטיין חוגג 100 לפרנק סינטרה
לכבוד 100 שנה להולדת סינטרה, יעלה שוב אלי גורנשטיין את מופע המחווה המצליח שלו לזמר. בראיון על מושא הערצתו מספר השחקן על הרומן הסוער של תקופתו, על הקשר ההדוק לישראל וגם על הצד האפל והאלים של אחד הזמרים האהובים והמצליחים בכל הזמנים
בארה"ב שאחרי בחירות 2016, עדיין מנסים לפענח את דמותו של "מיסטר אמריקה" החדש, הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ. אבל טרמאפ, מן הסתם, לא יערער על מעמדו של "מיסטר אמריקה" של המאה ה-20, הלא הוא "מיסטר בלו אייז" - פרנק סינטרה, שבחודש הבא ייחתמו האירועים לציון מאה שנים להולדתו, שהתקיימו בשנה האחרונה בארץ ובעולם.גם שחקן הקאמרי והזמר אלי גורנשטיין, מעריץ מילדות של סינטרה, מציין בהתלהבות את שנת המאה של סינטרה ומעלה שוב את המופע שלו "אלי גורנשטיין שר סינטרה" שיתקיים במוצאי שבת (19.11 בשעה 20:30) באולם מרכז שטיינברג בתיאטרון חולון.
"גדלתי והתחנכתי על התרבות האמריקנית, עם זמרים כמו דין מרטין, סמי דיוויס, ופרנק סינטרה, הגדול מכולם", אומר גורנשטיין. "בעבר הייתי צריך לקבוע תור בשגרירות האמריקנית בתל אביב כדי לצפות בסרט של סינטרה או סמי דיוויס. והיום, עם כניסת היו טיוב לעולמנו, אני יכול לראות את כל ההופעות בלחיצת כפתור".
את האהבה הגדולה לפרנק סינטרה ירש אלי גורנשטיין מאמו. "הוא מלווה אותי מגיל צעיר. אני חש אותו מתחת לעורי. הייתי ילד קטן כשסינטרה הופיע בישראל בשנת 1965. אמא שלי, שהיו לה תקליטים שלו בסלון, קנתה כרטיסים למופע חצי שנה מראש, וביום ההופעה נסעה להיכל התרבות ואני נשארתי בבית. שכבתי במיטה נרגש והקשבתי לרדיו שהעביר את הופעתו בשידור חי, וחשבתי איך אמא שלי יושבת שם בקהל ונהנית", הוא משחזר.
סינטרה, בן יחיד למשפחת מהגרים סיציליאנית, נולד ב-12.12.1915 בניו ג'רזי והקסים את עולם המוסיקה עם קולו הערב ודמותו הצבעונית. ברקורד שלו עשרות אלבומים שכוללים 1,500 שירים ולהיטים שכיכבו במצעדי הפזמונים והמכירות. הוא מילא אולמות בהופעותיו, וכיכב גם ב-60 סרטים.
"מרבית השירים שסינטרה שר היו בעצם קאברים לשירים של זמרים אחרים שבביצועו הפכו ללהיטים. הוא בעצם שר את 'האמריקן סונג בוק' (ספר השירים האמריקני). רק בהמשך כתבו לו שירים במיוחד והראשון איתו החל היה 'הכל או כלום', ממש כמו הדמות שלו. איש של קצוות, בלי פשרות. הכל או כלום", מסביר גורנשטיין.
אלי גורנשטיין שר סינטרה כמעט 20 שנה. את המופע שלו מלווה לעתים פסנתרן יחיד ולעתים הרכב נגנים. במוצ"ש, בתיאטרון חולון הוא יופיע עם רביעיית נגנים (פסנתר: גיא וינגרטן, קונטרבס: יוראי ירון, תופים: ליאון חביב, סקספונים: תמר סידי), ישיר משיריו הנודעים ויספר סיפורים על האיש והאגדה.
"אני לא מנסה לחקות אותו. אני מושפע ממנו ומנצל את העובדה שהוא שר את השירים היפים בתבל ושר אותם בדרכי. אבל אני שונה ממנו מאד. הוא היה נמוך יחסית (1.75) עם עינים כחולות. לא לחינם קראו לו 'מיסטר בלו אייז'".
בין השירים שגורנשטיין שר בהופעה: "ניו יורק ניו יורק", "זרים בלילה", "בדרכי", "פליי מי טו דה מון" ("אגב שיר זה הושמע כשהאדם הראשון נחת על הירח") ועוד. בין הלהיטים המוכרים של סינטרה, שוזר גורנשטיין גם שירים הלקוחים מאלבומי הקונספט של סינטרה כמו "אונלי דה לונלי", או "ואן פור מיי בייבי", האהובים עליו במיוחד. "בשירי האלבומים האלה סינטרה הרומנטי שר על מצבי רוח, על בדידות ולב שבור. על הגבר הבודד שאהובתו נוטשת אותו והוא יורד לבר עם דולר בודד בכיסו, ומפיג את בדידותו בשיחה עם הברמן שמנגב כוסות, וכבר מת לסגור וללכת הביתה.
"היו לו קטעים כאלה של בלוז, לסינטרה. הרבה מצבי רוח. במיוחד לאחר שאשתו השניה, אוה גרדנר, נטשה אותו לטובת לוחם שוורים. הוא היה הרוס ושבור. הם היו הבראנג'לינה של תקופתם. יחסים סוערים כמו בטלנובלה. הם התאהבו כשהיו נשואים לבני זוג אחרים וסיפור אהבתם, שנמשך כעשר שנים, ידע עליות ומורדות. שניהם היו בעלי מזג חם. אבל למרות שהיה רודף נשים ידוע, והיה נשוי ארבע פעמים אווה גרנדנר נותרה עד יום מותו במאי 1998, אהבתו הגדולה".
על הבמה מספר גורנשטיין על אהדתו הרבה של סינטרה לישראל: "במהלך הקריירה שלו הוא הופיע בארץ מספר פעמים, גם עשה קונצרטים למען וראייטי, תרם להקמת בתי ספר בירושלים ובנצרת ובאוניברסיטה העברית יש קפיטריה הנושאת את שמו, שלימים התרחש בה אחד הפיגועים הקשים באינתיפאדה השנייה.
"בתקופה של 'המדינה שבדרך' סינטרה אף סייע למשלחת הביטחונית של ישראל בארה"ב בראשותו של טדי קולק. המשלחת הייתה אמורה להעביר לארץ חלקי מטוס באנייה מנמל ניו יורק, אבל העברתו היתה בלתי לגאלית. בחיפוש אחר פתרון הציעו לקולק לפגוש איזה זמר במועדון ג'אז בניו יורק שיוכל לעזור. טדי, שבדרך כלל היה נרדם בהופעות, הלך למועדון פגש את סינטרה והציג בפניו את הבעיה. סינטרה כתב מכתב למנהיגי הסוורים בנמל ניו יורק והמטוס הפליג לדרכו, הגיע לארץ והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות מול המצרים".
גם על קשריו המפוקפקים עם המאפיה גורנשטיין אינו חוסך פרטים, ומספר את אחד הסיפורים האקטואליים לימים אלה שאחרי הבחירות הסוערות בארה"ב, בדבר מעורבותו של סינטרה בבחירתו של ג'ון קנדי לנשיאות.
"בשנת 1960 קנדי ביקש מסינטרה שיארגן לו מפגש עם המאפיה בשיקגו, כדי שאלה יעזרו לו להטות את הבחירות. וכך היה. המאפיה עשתה את שלה וקנדי נבחר לנשיאות.
"כשהמאפיה ציפתה לתמורה מצד הנשיא, התברר לסינטרה ולמאפיה כי ג'ון קנדי מינה את אחיו בובי לתפקיד התובע הכללי, וזה רדף את מנהיגי המאפיה וסיכן את סינטרה. סינטרה, שהיה דמוקרט פגוע, ומצבו היה קשה גם בגלל ירידה בפופולריות שלו, נדד בהמשך למפלגה הרפובליקנית, תמך בנשיא רייגן ואף הופיע לכבודו בבית הלבן. רייגן אפילו כיבד אותו בנוכחות בכמה מהופעותיו. בנוסף הוא היה חבר טוב של ננסי רייגן ואהב מאד את מנעמי השלטון".
למה הוא נזקק למאפיה?
"הוא היה איש חזק, סוג של מנהיג. מצד אחד היה אדיב ומאידך היה בו צד אפל ואלים. אני אף פעם לא הבנתי למה אדם כזה עם כשרון ענק נזקק לעזרת המאפיה. הרי הוא גם שילם על כך מחיר כבד. ראש המאפיה יכול היה להתקשר אליו באמצע הלילה ולהורות לו: 'שים את הפאה ורד להופיע בקזינו בלאס וגאס, כי יש שם מהמר שמרוקן את הקופה וצריך לעצור אותו'. והוא ציית".
יצא לך גם לפגוש אותו במקרה?
"הייתי בהופעות שלו. ב-1975 כשהופיע בבנייני האומה בירושלים ובפעם השנייה כשלמדתי בניו יורק, בהופעה בקרגני הול בשנת 1983. הוא לא היה נגיש ואני לא העזתי להתקרב. אבל תמיד אני פוגש אותו בחלום".
אקו"ם