היפים והמזמרים: הכירו את שחקני המחר של ישראל
גל גולדשטיין ויתר על כל מה שטעים כדי להיכנס לכושר ולדמותו של יוסף. עופרי ביטרמן התאמן שלושה חודשים עד שהרגיש בטוח מספיק עם דמותו של צ'פלין. נעים להכיר: שתי דמויות, שני מחזות זמר ושני שחקנים (חתיכים!) שעוד תשמעו עליהם רבות, באחריות
אחרי ההצלחה של "עלובי החיים", "אוויטה", "שיער", "סיפור הפרברים" ובקרוב גם "מצחיקונת", נראה שהתיאטראות לא מרשים לעצמם "להיתפס" בלי מחזמר ביד. העובדה הזאת יכולה לשחק לטובתם של שני שחקנים צעירים ומוכשרים שמככבים בימים אלה בשני מחזות זמר שונים בשני בתי ספר למשחק: גל גולדשטיין שהתחיל את שנתו השלישית בבית צבי ומשחק שם בתפקיד יוסף במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", ועופרי ביטרמן שסיים את שנתו השלישית בסטודיו יורם לוינשטיין ומגלם את דמותו של צ'רלי צ'פלין במחזמר "צ'פלין", המבוסס על חייו של השחקן האגדי. אחרי שצפינו בשתי ההצגות, החלטנו לערוך איתם היכרות קצרה.
לפני שגל גולדשטיין (21) במקור מבת חפר, נכנס בין כתליו של בית הספר למשחק "בית צבי", ולנעליו של יוסף במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" שמוצג שם כעת, הוא הספיק לסמן וי על: השתתפות בפסטיגל, לימודים בתיכון תלמה ילין ומשחק בסדרה של ערוץ דיסני. אבל נראה שהחוויה הזכורה לו ביותר התרחשה דווקא כשראה אנשים אחרים משחקים מולו: "נבחנתי והתקבלתי למחזמר אוליבר טוויסט, וכבר בקריאה הראשונה של המחזה נדהמתי איך זה שיושב מולי אדם רגיל שאמר לי שלום נורמלי לפני רגע, ולפתע הוא הופך לאדם אחר כשהוא קורא את הטקסט. כולם התקדמו לעמוד 18 אולי ואני נשארתי תקוע בעמוד הראשון ועם פה פעור. אחרי הצבא יצרתי קשר עם ארתור קוגן שהיה מורה שלי בתלמה ילין והיום הוא המנהל האומנותי-פדגוגי של בית צבי, והתקבלתי".
איך נראה סדר יום ממוצע בחייו של תלמיד בבית ספר למשחק?
"דלת בית הספר ננעלת ב-9:00 בבוקר, אין כניסה למאחרים. זה אומר שאני קם מספר שעות קודם כדי להכין את עצמי ליום לימודים שכולל - חימום קולי ושתיית נוזלים עם עלים כדי לטפח קול צלול, תחזוק של הגוף בחדר כושר ועוד. להיות שחקן דורש משמעת עצמית חזקה כמו של ספורטאים ברמה מקצועית. הלימודים בבית הספר מתחילים כל יום בתשע עד קרוב לחצות".
איך נערכים לקראת תפקיד כזה?
"כשהבנתי שאני מגלם את הדמות של יוסף, נרשמתי לחדר כושר ונכנסתי למשטר תזונה. הבהרתי למדריכי הכושר שחשוב לי להגיע לגוף מפותח בזמן קצר ואני מוכן לעבוד אינטנסיבית כדי להשיג תוצאות נראות. כמובן שבמשך כל התקופה למדתי את השירים ועבדתי על כל אות כדי להגיע לדיקציה טובה ושהקהל יוכל להבין כל מילה. הקול הוא הכלי המרכזי של השחקן. כשאתה עובד על תפקיד כמו יוסף, אתה מבין מהר מאוד שהקול הוא הכל. עברתי לשתות: מים, ג'ינג'ר, דבש ודברים דומים. הפסקתי עם קולה, פיצה, חטיפים, אלכוהול וכל מה שבעצם טעים".
מה היה החלק הכי קשה בחזרות?
"בכל תחילת הפקה החלק שהכי קשה לי אלו הקריאות הראשונות. אחר כך זה משתחרר. אני צריך להכניס לדמות חיים, ליצור דמות אמינה וזה לא תמיד קל. לא פעם קרה לי שרק בשבוע האחרון של החזרות, אחרי עבודה של קרוב לחודשיים, הצלחתי למצוא את האפיון המתאים".
מה לדעתך הדבר הכי חשוב שלמדת בבית הספר?
"שאני צריך לסמוך על האינטואיציה שלי, שנתמכת בכלים המקצועיים".
במסגרת הניסיונות שלכם לקדם את המחזמר, גם עשיתם פלאשמוב בקניון איילון, איך היה לצעוד ולפצוח פתאום בשירה בין מאות הקונים?
"זה היה רעיון של מנכ"ל בית צבי. הוא התגייס טוטאלית לרעיון וסחף את כולנו. אני חושב שזה מה שאנשים בחיים צריכים לעשות - להיות אופטימיים. אני אדם מאמין ואם קורה שקשה לי, אז אני מתפלל ל-ה' ויודע שיהיה טוב. מחייך ו'פוצח בשירה'".
יש זמן לאהבה בזמן בית ספר?
"תודה לאל, כן, יש לי אהבה. לפעמים לא קל, לפעמים מרומם. אלו החיים".
מי השחקנים שאתה הכי מעריך?
" אני חושב שאיתי טיראן הוא שחקן בכל רמ"ח איבריו. בעיני הוא שילוב של כישרון נדיר ובעל מקצוע נדיר. אני מנסה להיות כמו ספוג וללמוד המון ממי שאני מעריך".
יש דמות שאתה רוצה לגלם ועדיין לא יצא לך?
"מותר לחלום, נכון? המלט, מקבת', קוסטיה, טרטיף... כדאי שאפסיק כאן".
שבועיים לפני הקריאה הראשונה, במאי המחזמר "צ'פלין" שמוצג כיום בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, הודיע לעופרי ביטרמן שהתפקיד שלו ושיש לו שבוע להביא את צ'פלין לבמה. "אתה יכול לתאר לך את הפרצוף שלי כששמעתי את זה", מודה ביטרמן (27), שכילד ובוגר הופיע במסגרת להקה על הבמה בתיאטרון העירוני של הרצליה, אבל דבר לא הכין אותו ליצור דמות כה אייקונית בזמן כה קצר.
או שדווקא כן? "בדיעבד אני שמח שזרקו אותי למים", הוא מספר. "אחרי שבוע הייתה סקיצה נחמדה, ומשם שלב אחרי שלב התחלתי לראות את הסרטים של צ'פלין - תחילה מהמוכרים ואז עברתי לפחות מוכרים".
איך נראה סדר יום ממוצע בחייו של תלמיד בבית ספר למשחק?
"אמנם יש מערכת שעות מסודרת, אבל בעצם אתה קובע את רמת ההשקעה שלך. הלמידה לא מסתכמת בשיעורים בכיתה, אלא הולכת איתך הלאה הביתה. בחדרי חזרות יש הרבה משימות ותרגילים לעשות במשך השנה, אין פה אופציה 'להעתיק' שיעורי בית. מעודדים אותנו להיות יוצרים, לכתוב בעצמנו. בנוסף, עדיין אנחנו סטודנטים שצריכים לממן את עצמנו ולהכניס בכל הלו"ז הצפוף גם עבודה, שמתרכזת בלית ברירה בשישי-שבת, שלא נדבר על מי שגרים רחוק ורוצים לבקר את ההורים מדי פעם".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת בבית הספר?
"מעבר לכלים ולשעות טיסה, יורם חורט על דגלו מקצוענות. דבר ראשון תהיה בן אדם, תהיה מקצועי, תגיע בזמן ומוכן, ושמור על סביבה נקייה. אחר כך תביא את הכישרון והמשחק".
איך עמדו שחקני "צ'פלין" באתגר שלנו?
איך נערכים לקראת תפקיד כזה?
"התחלתי לעבוד קודם על התנועה - הרבה הלוך חזור הלוך חזור בסרטונים. התחלתי לעשות ממש רשימות של תנועות וטריקים. תוך כדי התחלתי לקרוא ספר ביוגרפיה מדהים שחידד לי מיום ליום עוד דברים. עברתי כמעט שלושה חודשים של תהליך עד שהרגשתי מספיק חופשי עם צ'רלי".
מה היה החלק הכי קשה בחזרות?
"כשמדובר במחזמר, צריך הרבה הרבה כושר. אתה משלב שירה עם תנועה. בהזדמנות זאת, אני ושאר הקאסט מודים לעומר זימרי הכוריאוגרף שלא וויתר ומשך אותנו לקצוות גם כשרצינו לבכות מעוד סט של כפיפות בטן והרמות. התייחסו אלינו כאל רקדנים מקצועיים לכל דבר".
למה ברוב המחזמר לצ'פלין שלך אין שפם?
"כי גם לצ'פלין עצמו לא היה שפם בחיי היום יום. זה שפם מודבק שהוא מצא בחדר תלבושות באולפני ההסרטה הראשונים שהגיע אליהם, כשייצר את דמותו של 'הנווד'. המחזמר מביא את צ'פלין שמאחורי השפם ועוקב אחריו מגיל צעיר ועד לבגרות".
יש זמן לאהבה בזמן בית הספר?
"הכל אפשרי. אמנם בתקופות לחוצות לא תמיד מצליחים להסתנכרן, אבל זה חלק מהמסע ולפעמים הפינה החמה בבית מצילה אותך אחרי יום קשה. לאורך שלוש שנות הלימודים היו גם זוגות בתוך הכיתה וזה טבעי - אתה מכיר אנשים לעומק, עובד איתם באינטימיות, לא בהכרח במובן הפיזי של נשיקה על הבמה. יש בכיתה לא מעט טלנובלות אוהבים-שונאים-מחבקים-בוכים. אני יכול להגיד בהסתכלות אחרונה ואפילו עם רטיבות קלה קטנה בעין שלא הייתי מוותר על המסע הזה על כל צדדיו. יש משהו בכוח של כיתה מאוחדת, גם עם כל הקשיים, שמרגש אותך. המחזמר 'צ'פלין' הוא מראה למסע של כיתה חזקה, אין פה מופע של איש אחד".
מי השחקנים שאתה הכי מעריך?
"כריסטוף ואלץ מ'ממזרים חסרי כבוד' הוא ללא ספק השראה עבורי".
יש דמות שהיית רוצה לגלם?
"אין דמות ספציפית שהיא חלום, אני מאחל לעצמי לשחק קשת רחבה של דמויות שיפתחו ויאתגרו אותי".
יוסף וכתונת הפסים המשגעת
בימוי: עוז מורג (ע"פ משה קפטן), בית הספר למשחק בית צבי
מוצגת עד ה-26.11 ב-20:30 (למעט בתאריך 25/11)
צ'פלין – המחזמר
בימוי: שוקי וגנר, סטודיו למשחק יורם לווינשטיין
מוצגת עד ה-25.11 ב-20:30
אקו"ם