ראשי » תרבות » טלוויזיה

"ההמתנה לחיים": לא הסיפור שציפיתם לראות

אמיר פרישר גוטמן אובחן כחולה בסרטן ויצא למסע להצלת חייו שכולם כבר יודעים איך נגמר, אבל הסרט מצליח להישאר רלוונטי הודות למערכת היחסים המרגשת שנחשפת בו

ינאי, בן זוגו של אמיר פרישר גוטמן, החליט כבר בשלב די מוקדם של אבחון המחלה להקליט כל מפגש שלהם עם הרופאים המטפלים בבן זוגו. הוא חשב שזה עשוי לעזור להם להבין אחר כך נקודות שהיו לא ברורות בשעתן. במאית הסרט "ההמתנה לחיים", ציפי בייזר, בוודאי בירכה אותו על ההחלטה הזאת.
הסרט נפתח בהקלטה המצמררת של פרישר גוטמן ששומע את הרופאה מבשרת כי הוא חולה בסרטן וכי סיכויי ההחלמה שלו הם כ-40-50 אחוז. פרישר גוטמן מתייפח. בום. ההחלטה לפתוח כך את הסרט מטילה את הצופה, גם זה שכבר מכיר את הסיפור או קרא את יומן המחלה שהתפרסם ב"7 ימים", הישר לתוך העולם שלו, ומחברת מיד לתחושה המפחידה של אובדן החיים.

קפיצה קטנה בזמן – פרישר גוטמן כבר מאושפז בבית החולים. כעת השיער שלו כבר כמעט נעלם, הוא החל לקבל תרופות ובשלב הזה הוא גם הסכים להכניס את המצלמות לחייו. בנוסף, הוא מתעד בעצמו רגעים שונים במעין יומן אישי סטייל "מחוברים", ונראה שבניגוד לצעדים אחרים בחייו בהם לקח לו זמן להבשיל, הפעם פרישר גוטמן החליט לא להסתיר דבר כבר מההתחלה. המצלמות מתלוות אליו במסדרונות בית החולים "איכילוב" בו היה מאושפז, למפגשים המתוחים שלו עם בני משפחתו ועם בנו שובה הלב בן ה-3, רוי, וגם ברגעי השבירה בהם הוא מתפרק ובוכה.

לא נעים להגיד, אבל ה"טוויסט בעלילה" שתכף יגיע – אם אפשר לקרוא לו כך – שדרג את הסיפור של פרישר גוטמן. למרבה הצער, הוא לא האדם היחיד בישראל שאובחן השנה כחולה סרטן, אולי אפילו לא המפורסם היחיד. מה שהוסיף עניין לסיפור שלו היא הבשורה שהוא בכלל לא כזה, אבל גם את זה אנחנו כבר יודעים. אחרי הכל, מה שהופך את הסרט שהופק על ידי גלי בראון ומערכת התכנית "ערב טוב עם גיא פינס" למעניין באמת, זאת מערכת היחסים בין אמיר ובן זוגו, ינאי.
ינאי הוא דמות מפתח בסרט, ובמובן מסוים גם הגיבור שלו, על אף שאמיר הוא זה שניצב בפרונט. לזוגיות בין השניים נחשפנו לראשונה בשנת 2007 כשאמיר יצא מהארון. שנתיים אחר כך ינאי גם הגיע לבקר את אמיר בעונת "האח הגדול VIP", שם חלקו השניים נשיקה גאה ראשונה בבית. בהמשך אותה שנה הם נישאו ובשנת 2013 הביאו ילד, אבל מתברר שמאחורי טייטל "בן הזוג של", מסתתרת דמות מרתקת, בולדוזר של בתי חולים שניצב כסלע איתן ומנפץ את גלי הבירוקרטיה. לו זאת הייתה אגדת ילדים, ינאי היה האביר על הסוס הלבן. זה, לצד העובדה שמערכת יחסים שאינה הטרוסקסואלית מוצגת באגביות כזאת על המסך, בלי לעשות ממנה עניין, הופכת את הסרט ליצירה שעומדת בפני עצמה ואף יותר מזה.

אט-אט הסיפור הופך לדרמה של ממש: הספקות צצים, אמיר עובר לבית החולים "תל השומר", בהמשך מגיעה גם טיסה לחו"ל וביקור אצל מומחית בעלת שם עולמי, שמודיעה לבסוף – זה לא סרטן. דמעה שהופיעה במערכה הראשונה, מופיעה שוב במערכה האחרונה ואמיר שוב בוכה. הפעם אלה דמעות שמחה, כפי שהוא טורח להבהיר לבנו שמנגב לו את הדמעות. הסרט מוותר אם כך במודע על ניסיון להעביר ביקורת כלשהי או לבוא חשבון עם גורמים בבית החולים – זה לא הזמן ולא המקום. במקום זה, קיבלנו יצירה נוגעת ללב עם מורכבויות ששום אייטם במדורי הרכילות לא היה מסוגל להעביר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg