ראשי » תרבות » מוזיקה

פסטיבל הג'אז ירושלים: גדול מסכום אלתוריו

ריקי לי גו'נס מעובדת ביד אמן, מארק טרנר ואבישי כהן במפגש גאונים, שלישייה ניו-יורקית ממציאה מחדש את הגרוב, וכל זה בין אמנות סוריאליסטית לספוקן וורד. מהדורתו השנייה של פסטיבל הג'אז ירושלים מספקת חוויות בלתי נשכחות

פסטיבלי הג'אז והבלוז שוטפים לאחרונה את מדינתנו הקטנה כמו ההצפות בכבישים אחרי הגשם הראשון. זה כבר הפך למסורת – ברגע שמתחיל החורף, מתחילה בישראל - מעצמת ג'אז בינלאומית, העונה החמה של הז'אנר שרק נדמה שהוא דחוס אי שם מאחורי הקלעים, ולמעשה שמורה לו פינה רותחת בלב תעשיית המוזיקה המקומית.

בשנה שעברה הצטרף ל'פסטיבל ג'אז חורף בים האדום' שבאילת – אח של הפסטיבל הקיצי הוותיק, 'פסטיבל הג'אז של תל אביב', 'פסטיבל הבלוז של תל אביב', 'פסטיבל סופר ג'אז אשדוד', ולתכניות העשירות של 'ג'אז במשכן' ו'ג'אז חם', פסטיבל נוסף, הפעם בירושלים. מי בכלל צריך עוד פסטיבל ג'אז במדינה כל כך קטנה? - אפשר לשאול במידות מדודות של צדק והיגיון. את התשובה לשאלה הזאת העניקו המנהל האמנותי של הפסטיבל, החצוצרן אבישי כהן, יחד עם הצוללת הצהובה ירושלים והנהלת פסטיבל ישראל, כשהעניקו לקהל הרחב את האופציה להאזין לג'אז מכל הסגנונות ומכל רחבי העולם בתוככי מוזיאון ישראל רחב הידיים. מי שיצא לו בשנה שעברה להאזין לטריו בינלאומי באודיטוריום, להמשיך ללהקת סווינג בגלריה לאמנות סוריאליסטית ולחתוך משם לדור הבא של הג'אז הישראלי בגלריה לאמנות מודרנית, יסכים ללא ספק – מדובר בפסטיבל ג'אז שגדול בהרבה מסכום אלתוריו.
 
וגם השנה, פסטיבל הג'אז ירושלים לא אכזב. אם כבר, התכנייה המדהימה שחיבר בגאונות אבישי כהן, שהמשיך בתפקידו גם השנה, אפילו הצליחה להתעלות על זו של השנה שעברה, לכל הפחות בגיוון המרתק של האמנים המשתתפים באירוע שהחל אמש (ה') וימשיך עד יום שישי. איזה עוד פסטיבל מעניק לקהל הפוקד אותו את ההזדמנות ליהנות מטריו של אחד המתופפים המוערכים בסצנת הג'אז העולמית, לקפוץ משם להופעה של דואו ויולה ופסנתר רומני, לטעום שישייה ישראלית שמחברת ג'אז מודרני עם אלמנטים לטיניים וים תיכוניים, לזכות להתרשם מהפקת מקור שמפגישה בין זמרת ענקית זוכת שני פרסי גראמי ללהקה מקומית ואמביציוזית, לרקוד את הנשמה החוצה במופע של טריו ניו יורקי משוגע, ולסיים את הערב בג'אם פסיכי שלא יאפשר לרגליים לנוח, אפילו שכבר חצות הלילה? אם יצא לכם לעבור גם בבר יין שנבנה במיוחד במרפסת המוזיאון, או אם סתם טיילתם לכם בין הגלריות השונות, גם תיפלו על סטודנטים מוכשרים למוזיקה, במת ספוקן ג'אז, עשרות אמנים שבכלל לא היו בלו''ז שלכם, וכמה תשמחו שנתקלתם בהם במקרה.

היום הראשון של הפסטיבל התחיל עם הטריו של ג'ף באלרד, מי שניגן בעברו עם ריי צ'ארלס ופאט מתיני וכיום חבר בהרכב של הפסנתרן בראד מלדאו, שהעניק הופעה מרתקת ביכולתה לטשטש בין סגנונות לכדי חגיגה אחת גדולה של ג'אז מודרני, אלמנטים של רוק וסטנדרטים ותיקים. היכולת של באלרד לדלג בין ג'אז למקצב של רוק מתקדם ולקנח בבי בופ מלהיב, משמחת כשם שהיא מרשימה.
 
המינוס היחיד בהופעה הזאת הוא שהיא התקיימה בדיוק באותו זמן בדיוק בו מארק טרנר, גאון ג'אז אחר איתו באלרד שיתף פעולה, ניגן על הסקסופון שלו בגלריה לאמנות סוריאליסטית עם הרביעייה שלו, שכללה גם את אבישי כהן, המנהל האמנותי של האירוע בכבודו ובעצמו, שיופיע גם עם הרביעייה הפרטית שלו ביום שסוגר את הפסטיבל. היום (ה') שוב יופיעו השניים במקביל, והפעם טרנר ייקח את האודיטוריום ובאלרד את הגלריה. חובבי ג'אז אמיתיים לא צריכים לחשוב פעמיים, הסכום הסביר בהחלט של 105 שקל ליום, שווה ללא ספק גיחה שנייה למוזיאון.

על המופע של ריקי לי ג'ונס יחד עם רביעיית 'לא סטנדרטים' הישראלית, המתמחה בביצועים ג'אזיים מיוחדים לנכסי צאן ברזל מקומיים ומעתה גם בינלאומיים, אפשר לכתוב, ולכתוב ולכתוב. ראשית – ג'ונס, שאישיותה הבימתית והדרך בה היא מתקרבת ומתרחקת מהמיקרופון מרתקים כמו קולה הלא שגרתי, שנשאר רענן גם בגיל 62. שנית - רביעיית 'לא סטנדרטים', בהנהגת העילוי תומר בר, שאפילו ג'ונס בעצמה, שכבר שיתפה פעולה עם פסנתרן אחד או שניים בקריירה הענפה שלה, לא מסוגלת להסיר ממנו את העיניים בזמן שהוא מנגן את אחד הסולואים המלהיבים והמדויקים שלו באופן יוצא מן הכלל. דקות ארוכות מאוד עמד הקהל ומחא כפיים בתקווה לקבל עוד איזה הדרנצ'יק למופע הבלתי רגיל והמעולה הזה, אבל בפסטיבל כמו בפסטיבל – זה לא קרה. מי שהספיק לשריין לעצמו כרטיסים למופע הבא של הפרויקט, שיתקיים ביום האחרון של הפסטיבל, הרוויח חוויה נדירה.
 

בעשר וחצי בלילה החל הטריו Too Many Zooz, שמביא איתו את הקצב והניחוחות של הסאבוואיי הניו-יורקי, להרקיד את כל אלף האנשים שהגיעו ליום הראשון של הפסטיבל, או לפחות את כל מי שעבר שם במקרה ולא היה מסוגל להוריד מהשלישייה המטורפת הזאת את העיניים. מתופף שסוחב תוף ענק אליו מחוברים כלי הקשה שונים נותן את הקצב, סקסופוניסט בנעלי בוקרים מוזהבות מתפקד על תקן בס והפתעות, וחצוצרן שמנמן מוביל את השגעת הזאת בצלילים צורמים ומענגים כאחד. רק לפני כארבע שנים הטריו הזה עשה לו שם באמצעות סרטון רנדומלי שעובר אורח צילם ברכבת התחתית והעלה אותו ליוטיוב, והנה הם הגיעו בפעם הראשונה לפסטיבל ג'אז בישראל, אחד מני הרבה מאוד פסטיבלים בעולם שקוראים להם לבוא ולשגע את הקהל שלהם, כמו שאף טריו אחר בעולם לא יכול.
 
עם סיום ההופעה של Too Many Zooz, הגיח לבמה הנשפן המשוגע שלנו, אייל תלמודי, וליווה את הניו-יורקרים יחד עם מאות האנשים בקהל, למעבר המקורה בכניסה למוזיאון, לג'אם פסיכי של הטריו האמריקאי יחד עם דואו הגרוב הישראלי Malox, שכולל את תלמודי והמתופף רועי חן. אי אפשר היה לבקש סיום סוער יותר, מרקיד יותר, שמח יותר ומוצלח יותר ליום שממילא היה גדוש ועמוס בכל טוב.
 
לעומת ג'ונס, באלרד וטרנר, Too Many Zooz לא יופיעו שוב במסגרת הפסטיבל. מעל סיקור זה שלוחה קריאה לכל מפיק הופעות בישראל לשקול בחיוב הבאת הטריו המשוטרף הזה לישראל שוב, ובהקדם. ואל דאגה, עבור מי שיגיע לשני הימים שנותרו לפסטיבל בירושלים הוצפנו ביתר תשומת לב עוד הרבה מאוד אמנים שירקידו, ירגשו ויעניקו לו, תמורת 105 שקל, חוויה אמנותית-מוזיקלית איכותית, מאושרת ובלתי נשכחת. באחריות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg