"האח הגדול": מי הדייר הכי יפה בבית?
מי אוהב את השבת? מי אוהב את תהילה? מי מושך למעיין בצמות? ועל מה באמת המהומה? בלוג "האח הגדול" עונה על כל שאלות הפרק הרביעי של העונה ומתקשה להירגע מבדיחה לא מצחיקה
כולם אוהבים את השבת (אפילו תאלין!), חוץ משם. זאת אומרת, הוא אוהב את השבת, אבל רק אם הוא יושב על הספה עם חברה שלו והכלבה. כאן הוא נאלץ לשבת עם זרים גמורים, לאכול חריימה ולשמוע שירי שבת, וזה לא פשוט.אחידות בית האח הגדול מעלה את התהיה - האם נבחרו דיירים באג'נדה מזרחית-מסורתית כי הם מביאים יותר עניין? מריבות? רגש? הזדהות? האם בית שהיה מלא בשמאלנים אשכנזים היה משעמם כמדור רכילות בעיתון הארץ? כנראה שלעולם לא נדע. בכל אופן, סוף סוף אנחנו זוכים לראות את שם, כנראה כי הוא מועמד להדחה ומישהו רוצה שהוא יישאר. הוא גם מזיל דמעה ומדבר ברגש, אז די ברור שהוא לא הולך לצאת מהבית בקרוב.
אפילו כשהוא אוכל שוקולוד הוא חתיך. אביחי
צילום מסך
אבל למרות כל הדמעות, תהילה היא הכוכבת של הפרק. היא מוכיחה בצורה נהדרת את אביחי שמטנף על מעיין וטוען שלדעתו היא לא יפה (אז תפסיק למשוך לה בצמות). אבל איך שהתגנבה לה המחשבה "היי, אנחנו בעצם ממש אוהבים את תהילה", היא פוצחת בטינוף מאסיבי על אורנה, שלדעתה מזויפת, ולא מבינה שהאדם שעושים עליו עליהום תמיד מקבל הכי הרבה קולות.
לא נעים לצפות בבית שלם מתלהט על אורנה, שיושבת בשקט חינני ומחייכת בפה סגור ועדין, ובתהילה שמתרוצצת במראה המיקי בוגנים שלה ומצווחת בלחישה עד כמה אורנה צבועה. נכון, כנראה שהסיבה שאורנה קיבלה בהבנה ובחיוך ביישן את בדיחת הבולבול של אביחי (הממש גרועה, אגב) היא כי אף אחד חוץ מהם לא מעוניין להתחבר אליה. אוקי. אבל ההתאגדות של כולם נגדה רק יצרה בחוץ אהדה שמן הסתם גרמה ללא מעט אנשים לשלם את השקל עבור המסרון הגורלי. לא למדנו כלום מהעונה שעברה?
ובינתיים, בארץ אחרת, חמימו אוכל בייגלה. הרים ירעדו, נהרות יגעשו, הארץ תרעד וחמימו יאכל בייגלה, בעודו אומר לאנדל שהוא לא מבין על מה המריבה. סביר להניח שגם אם יסבירו לו על מה היא, הוא עדיין לא יבין. חמימו חי בעולם משלו, בו הכול שמח וכולם מרימים לכולם, ואם מישהו מפשל קצת עם הנרות זה די מצחיק. בחייך, אביחי, עזוב את הילד. בוא תקפיד להיות קדוש כשבא לך לספר בדיחות בולבול ולרכל על מעיין. רק תוריד לפני זה את הציצית, כן?
מיטות מוזיקליות. חזי ועדן
ציילום מסך
דן ושני, האם מדובר בסיפור אהבה שלא נועד לקרות? הוא מצטט את נעמי שמר, היא חושבת שבגלל זה הוא בן 60. בגיל 25, גיל 60 זה ממש-ממש זקן. שני מאוד מעוניינת בדן, אבל דן מעוניין בדן ולא סגור על הזיווג משמים שנשלח לו: שניהם תל אביבים, שניהם צעירים, שניהם לא מעניינים במיוחד. חבל! היו יכולים להיות להם ילדים שנראים מצוין אבל אין להם מה להגיד, כאלה שעוד 20 שנה יתפוס אותם באמצע שדרות רוטשילד מלהק של תכנית ריאליטי וישאל אם בא להם לבוא לאודישן לאח הגדול.
כצפוי, אסתר נשלחת הביתה. היא לא עשתה בלגאן, לא הפכה לקורבן והיא לא צעיר שמאלני. אולי אם היא הייתה מנסה להיות פחות פוליטיקלי קורקט ולהגיד מה היא חושבת, במקום לזרוק חצי מילה פה ורבע מילה שם, תהילה הייתה עפה במקומה – אבל גם ככה לא בטוח שהיא הייתה נשארת הרבה. העם רוצה חרם, העולם רוצה בדיחות בולבול ועברית תקנית זה פאסה.
בפרק הבא: עשירים ועניים, או מעיין מול חמימו. ואם זה לא יביא את האקשן והדרמה הנדרשים כדי לפתוח סוף סוף את העונה, כנראה שיצטרכו את התותחים הכבדים באמת: משימת מלך ונתינים שבה כולאים את אביחי בבית סוהר ללא מראה. ראו, הוזהרתם.
עברית תקנית זה פאסה. אסתר ליברזון נמר
צילום: אורן בן חקון
להתעורר בבוקר ולאהוב את עצמך
"זה כיסאות מוזיקליים" (כוכב מגלה על זוגות חדשים במיטה. הכי "בזמן שישנת").
"אני אשכרה נראה טוב כשאני קם" (אביחי חושף סוף סוף מי באמת יפה בעיניו בבית).
"כל מה שקטן יותר טעים" (חזי מעביר לנו מידע אישי בשיחה עם עדן).
אקו"ם