ראשי » תרבות » טלוויזיה

"האח הגדול": ד"ר ג'קיל ומיסטר אביחי

מהם הכללים לאתאיסטים? איך זה שמי הכריז על עצמו כהכי ליברלי מצפה מאחרים להתנהג כמו בכת? באיזו דת צריך להיות כדי לא להבין בכלל מה קורה סביבך? ואם אביחי מפוצל אישיות, למה מעיין היא זאת שהולכת לפסיכולוג? בלוג האח הגדול יהודי גאה, אוכל את יֶרק השקר ומברך על הרגע האותנטי הראשון לעונה

בואו נדבר רגע על אביחי. כשהוא לא מנסה לחרחר ריב או להיות מרושע הוא כזה מתוק ורומנטי עד שקשה להבין איך מעיין לא יושבת ומחבקת אותו כל היום. כשהוא אומר לה במיטה "הכול טפל לעומת השעה שאני איתך", זה נשמע אמיתי, בניגוד לחזי שיושב עם עדן ושואל בפעם המיליון אם היא התגעגעה אליו תוך מחמאות בסגנון "שכחתי כמה שאת יפה". כל כך מזויף עד שכמעט נדמה שמזווית העין הוא בודק אם המצלמה עוקבת אחריו.
 
חיים, שחי בעולם משל עצמו ואין לו מושג מה באמת קורה בבית, מגלה שוב את הצדדים היותר חמודים שלו. כשתהילה מזמינה אותו לשבת עם כולם בפנים, הוא לא מוכן לעזוב את אנדל שמעשן בחצר, למרות שרואים עליו שהוא מת ללכת. "אחי, אני איתך", הוא אומר לו, ואנחנו משחררים "אווווו". הוא גם לא מבין למה מעיין בוכה: בבית שהוא נמצא בו כולם אוהבים את כולם ושופעים חמימות מענגת אחד כלפי השני. אין לו שום מושג מי שונא את מי, מי נלחם עם מי ולמה עדיף שדן יגיד פעם אחת "שמע ישראל" כשהוא בלי כיפה, מאשר שיחבוש אחת ויגיד את זה שוב.

פתאום לכולם אכפת מדן. לשם מפריע שדן מניח תפילין, לחזי מפריע שדן לא מתנהג כאתיאיסט ולשני מפריע שדן קיים ולמרות זאת מעז לא להיות מאוהב בה. האם יש כללים לאתיאיסטים? זאת אומרת, אם אתה אתיאיסט אסור לך באיסור חמור לאהוב את סיפורי התנ"ך או להניח תפילין, גם אם אם מבחינתך זה פשוט סוג של מסורת שאתה מכבד? האם בגן העדן של האתיאיסטים לא מקבלים אנשים שאכלו כשר, ומלאכי גיהינום מלקים אותם בשוטים עד שיגידו "אין אלוהים ואני מצטער שהתאהבתי בדתייה"?
 
אז נכון - זה מוזר שאורנה שומרת נגיעה אבל נוגעת בדן, ומבחינתה כנראה שירת נשים זה סבבה ליד גברים, אבל בחייכם, הגיוני מאוד שדן יעשה דברים רק כדי לכבד את האישה אותה הוא אוהב. וכשדן מנסה להסביר שיהדות היא לא רק דת אלא גם לאום, שם מתבאס שדן מכניס סיפורי שואה כי ככה הוא יוצא המניאק. שמישהו יסביר לו שהוא יוצא המניאק בכל מקרה – בעיקר כשהוא מנסה לגייס את דן בחזרה לכת שאסור לחרוג מכלליה.

כשכולם מתנפלים על אביחי, אפשר להגיד שמדובר במחזה קורע לב. באמת, מישהו שם דואג שהוא לא ייקח יותר מדי כדורי שינה בבת אחת? הבנאדם עוד רגע מתקפל לתוך עצמו ונעלם. כשמעיין נכנסת לחדר האח הגדול לבכות על העליהום הזה, היא היחידה שנראית כאילו היא לא באמת מבינה שיש שם מצלמה שמשדרת הכול לצופים בבית. מבחינתה היא מדברת רק עם האח, הפסיכולוג שלה, ולא אכפת לה ממה שיחשבו עליה.

כשהיא אומרת לאח "אני מאוד נמשכת לאביחי" זה מרגיש כאילו אנחנו מציצים לסשן פרטי שבו המטופל לא יודע שמסתכלים עליו. למרות שזאת התחושה שאמורה להתקבל לאורך כל העונה, היא לא נמצאת שם לרגע - כי כולם מודעים כל כך למה שקורה סביבם, למצלמות ולרייטינג ולדמות שהם צריכים למכור כדי להתקדם הלאה בסולם המודחים. כשאנחנו מקבלים את מעיין, מופשטת לגמרי ממניירות וכל כך כנה, פתאום משהו מתכווץ, כאילו אנחנו באמת פולשים לרגע אינטימי שלא היינו אמורים לראות. אם עד כה הבסיס של העונה, המציצנות, לא היה חלק ממנה – ברגע הוידוי של מעיין בחדר האח היא הפכה לחלק העיקרי, שכנראה לא יחזור עוד.
 
בפרק הבא: שני גונבת את הבובה של דן ומכריחה אותה להתנשק עם הבובה שלה. אורנה מתחבקת עם מעיין ומבקשת ממנה להתחבק עם דן כדי להעביר לו חיבוק. מעיין ודן מתאהבים.

"לפני שבועיים היית אוכל ינשוף בפיתה בכיפור" (חזי לדן. טל גלבוע מתערבת בעוד שלוש... שתיים... אחת...).

"את יודעת שאני הכי גבר פה בבית" (חיים לתהילה. ילד קטן וחמוד שכמותו).

"90% ממה שהוא אומר זה כמו ארטישוק, הכול שקר" (חזי לעדן. כי המנגו, לעומתו, זה 100% אמת).

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg