ביקורת "החברים של נאור": בוא נישאר ידידים
העונה החדשה של הקומדיה אמנם מצליחה להעלות חיוך פה ושם, אבל סובלת מאווירה כללית מיושנת וחברים שנכנסים ויוצאים כמו בדלתות מסתובבות. לא בטוח שמתאים לנו קשר מחייב
מקובל להתלונן על כך שסדרות ישראליות לוקחות את הזמן ביו עונה לעונה: האחרונה שעשתה זאת היא "בתולות" ששבה לחיינו בעונה שנייה אחרי קצת יותר משנתיים. בקרוב גם "להיות איתה" צפויה לשוב לעונה שנייה, שלוש שנים אחרי פרק הסיום של העונה הראשונה. לא תשמעו אותנו מפנים טענה דומה ל"חברים של נאור" ששודרה לאחרונה ב-2011 ולא מבוססת על איזשהו אלמנט דרמטי שהותיר אותנו דרוכים בציפייה לחזרתה. אם כבר, העונה הרביעית של הסדרה שעלתה בחמישי האחרון בערוץ 10, מעלה את השאלה מה בכלל גרם ליוצר הסדרה, נאור ציון, להשיב אותה למסכים? כי פרק הפתיחה שלה לא ממש סיפק טובות לכך.
כמו סדרה מהעשור הקודם. ''החברים של נאור''
צילום: רונן פדידה, באדיבות ערוץ 10
סיפור המסגרת מוכר וידוע – נאור וקבוצת החברים שלו מבלים בתל אביב, נכנסים להרפתקאות שונות, מסתבכים בסיטואציות קומיות, והכל מסתיים בשלום (פחות או יותר) אחרי 30 דקות. אתם יודעים, סיטקום. נתחיל מהחברים – לאן נעלמו חצי מהם? דדי (יובל סמו) ודפי (מלי לוי) התפיידו כלא היו (סמו אמור להתארח לפרק אחד בהמשך), ובמקומם קיבלנו את נצח (שלומי קוריאט) וראו זה פלא – דפי נוספת (הפעם בגילומה של מירב פלדמן). יכול להיות שלנאור יש פשוט שתי חברות ממש-ממש טובות עם אותו השם? ואם כן, למה לא להסביר לנו מה פשר ה"דלתות המסתובבות" האלה? נכון שמדובר בקומדיה ועדיין הסבר קטן נוסח "דדי נמצא במילואים, דפי טסה לחו"ל" היה עוזר לסדרה להיות הוגנת כלפי צופי העבר שלה. נו, מילא.
הפרק הראשון נפתח בניסיונותיו של נצח לשכנע את נאור לצלם ברכת בר-מצווה לבן של חברים טובים, שמהם הוא מקווה להרוויח טובות הנאה. נאור לא ממש מתלהב לעשות את זה והסצנות הראשונות בפרק עוסקות בניסיונותיהם של כלל החברים לשכנע את נאור להיעתר לבקשה ולצלם את הסרטון. העיסוק של כל החברים בלי יוצא מן הכלל בנושא הכה שולי הזה מעלה את התהייה: האם לאף אחד מהם אין משהו טוב יותר לעשות בחיים או לדבר עליו? הסבר אופציונלי נוסף הוא שאין להם באמת תפקיד נוסף פרט ללהרים להנחתה ליוצר הסדרה. נרוץ קדימה עם הפרק: נאור מגויס להפיק את בר המצווה של הילד תמורת סכום גבוה, אלא שאז מתגלה שהילד הוא רודן קטן. נשמע לכם מוכר? נכון, כי כבר היה פרק כזה בעונה השנייה של "רמזור" – אמיר (אדיר מילר) נקרא אז להפיק בר מצווה לילד שמתעלל בו.
אמנם מסתיים באופן סתמי ונטול פואנטה, הוגן יהיה לציין שפרק הפתיחה של "החברים" מצליח להעלות חיוך לפעמים. כל תירוץ לראות את שלומי קוריאט על המסך מבורך, קיצוץ אלמנט הסטנדאפ ששולב בעבר בפרקי הסדרה בא בטוב ומאפשר זרימה אמינה יותר של העלילה, וכמובן נאור ציון עצמו, שלמרות כל האמור עליו לעיל בכובע היוצר, עדיין מצליח להצחיק פה ושם.
אבל צחוקים בצד, בשורה התחתונה השנה היא 2017, אבל "החברים של נאור" מרגישה לעיתים כמו סדרה מהעשור הקודם – החל מהפתיח של "לא נרדמת תל אביב" (אותו ביצעה לפני יותר מעשור עדי כהן, בימי התהילה העליזים של "כוכב נולד 2"), עובר בפאנצ'ים הדי צפויים שלה ועד אלמנטים בבימוי שמנסים להאדיר את הסדרה (כמו סלואו מושן של החברים צועדים, או צילום רחף של הווילה בסוף הפרק), אבל בפועל נותנים לה תחושה של סרט חתונות מוגזם עם אפקטים זולים. הסדרה נעדרה מחיינו יותר מחמש שנים, לא נראה שיוצריה חשבו שיש צורך לעדכן אותה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם