התחזרתי, התאכזרתי, פגעתי, דרסתי: צלצול ההשכמה של אייל גפן
"החזירות הייתה נר לרגליי", מודה בשיחה פתוחה מאוד אייל גפן, שאת ההתמכרויות להרואין, אוכל וכסף הוא החליף בהתמכרות לספורט, את החתירה לכוח והישגים הוא החליף בתיקון עצמי, ואת הכל הוא תיעד בספר חדש, כולו שיחות דמיוניות עם אנשים בפריז. כל זאת לא אומר שהוא פתאום חוסך בביקורת כלפי מי שמעצבן אותו. הפעם על הכוונת – השר נפתלי בנט
אין כמו פריז לעשות בה חשבון נפש. לחבוט בעצמך בעודך לוגם פסטיס, להתייסר בזמן שאתה בוהה באישה יפה בבית הקפה ליד שער הניצחון, לגלגל מחשבות חרטה בכניסה למוזיאון הלובר או במהלך ארוחת טעימות אצל ג'ואל רובושון, לנסות לסלוח לעצמך בשעת טיול לאורך הסיין, או להיאנח עמוקות בדירתך, תוך כדי טיגון בחמאה של גבעולי אספרגוס מושלמים, ואז להסב אל שולחן הכתיבה הפריזאי כדי להקליד לתוך המחשב סיפורים והגיגים. הנה תראו, זה מה שקרה לאייל גפן.לאורך חמש שנים גפן (66) התגורר בפריז, חודש בכל שנה. שהות זו הניבה ספר חדש בשם "שלושים יום בפריז" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), שעיקרו פגישות ושיחות נוקבות עם אנשים צרפתים - שאינם קיימים.
אייל גפן על "שלושים יום בפריז":
ראשיתו של המסע בריצה היומית של גפן על חוף הים בתל אביב. "אני אדם שמאופיין בהתמכרויות. בעבר הייתי מכור להרואין, לאוכל ועכשיו אני מכור לספורט. בכל יום כמעט אני רץ 8-15 ק"מ ושוחה 2.5 ק"מ", הוא אומר. באותה ריצה לפני חמש שנים, כשראשו עסוק וטרוד בשאלה הקבועה "איך לעשות עוד כמה גרושים", בנוסף למיליונים שכבר עשה, "כי החזירות הייתה אז נר לרגליי", גפן התמוטט. כשהתעורר בטיפול נמרץ בבית החולים, נודע לו שעבר אירוע לבבי, אותו הוא מגדיר כ'צלצול השכמה'.
"למחרת בבוקר התקשרתי מבית החולים למזכירה שלי ואמרתי לה 'יעל, בראשון בינואר אנחנו סוגרים את החברה'", הוא משחזר. "אני אדם של קצוות, תמיד עשיתי מעברים חדים, קיבלתי החלטות בתוך רגע וללא התחבטות, שנבעו מתחושת בטן. כשם שעזבתי את הקאמרי בתום 18 שנים בעיצומה של ההצגה 'נשות וינדזור העליזות' גם הפעם לאחר 35 שנים כמנהל חברת הפקה, החלטתי שאני לא רוצה יותר להצטיין, לדעת או לרצות אנשים".
יומיים לאחר הסגירה גפן נחת בפריז, אולי רצה להיות כמו חברו הטוב יוסי בנאי ז"ל, שסיפר לו פעם איך הוא ואבנר חזקיהו נסעו לפריז כי 'אז בשנות השישים כל מי שהיה טיפל'ה צייר, שחקן, או פנטומימאי נסע לחצי שנה לפריז לחיות את חיי ההוללות בין הבוהמיינים הצרפתים', ואולם עם השוטטות ברובעיה של עיר האורות, הייתה לו הארה: הוא כאן כדי לטפל בעצמו.
"בעברי הייתי איש אכזרי, חסר רגש או סבלנות ונקמן. התחזרתי ופגעתי באנשים, הייתי דורסני כמו סמיטריילר. כשכל העת הייתי משוכנע שגדולתי היא בהיותי איש עסקים, מנהל ומפיק, שמרוויח המון כסף, ומשלם משכורות, לכן אני יכול לכעוס על אנשים ולפקוד עליהם. אבל עתה הגעתי לפריז כדי לפשוט מעצמי את החליפה הקיסרית שהיתה דבוקה לי לגוף", הוא מגלה.
"המסע אל תוך עצמי התפתח וגדל והפך למשהו חשוב ומדויק, עד שבוקר אחד התבוננתי באדם שישב מולי בבית הקפה והתחלתי לדבר איתו. כלומר, דיברתי איתו בתוך ראשי, ממש התחלתי לביים אותו, ובמשך שלוש שעות ניהלנו שיחה שכולה התקיימה בתוך ראשי, ובערב בדירה ציירתי. באותו רגע כפיתי על עצמי משהו חדש: קבעתי שאדבר עם עצמי", הוא אומר.
במקרה אחר גפן הבחין במשפחה צרפתית שחיה על מזרון בפינת רחוב, ולמחרת בהשראתם הוא ביים עצמו לתפקיד הקבצן המסכן והערירי, וירד למטרו עטוף בצעיף וכובע והתיישב שם כשלמרגלותיו קופסה. כל אותו היום הוא התבונן בעוברים והשבים וניהל דיון פנימי עמוק על חיים של אחרים. בסופו של היום, אגב, נאספו בקופסה 27 יורו.
במקרים אחרים פגש לשיחות את אביו, את הסופר פנחס שדה, את נכדתו של פיקאסו או סוחר אמנות מיצירותיו של קנדינסקי, ואף 'האזין' במסעדה לשיחה בעברית שהתקיימה בין דוד קליין, לשעבר נגיד בנק ישראל, עם בת זוגו.
מה הפקת מהשיחות הדמיוניות?
"החלטתי שבפריז אני לא מנהל שום דבר, גם לא את עצמי. זו החלטה של אדם שהיה משועבד לכוח, עם יכולת להרים הפקות על, לגלגל חמישה מיליון שקלים בחודש. הפכתי מאיש שיפוטי למתבונן, קשוב וערני. פטרתי את עצמי משאריות מיותרות. העברתי את עצמי סדרת חינוך אמיתית. הבנתי מה אני לוקח לחצי השני של החיים".
האם באמת אפשר להשתנות בגילך?
"אחד הדברים הנפלאים שלמדתי בפריז הוא שאי אפשר להשתמש עם מה שעשינו אתמול ואי אפשר להשתמש עם מה שנעשה מחר, החיים הם עכשיו. וזה מעניין, כי יש לי על היד קעקוע שעשיתי לפני 25 שנים בניו יורק, עם כתובת בסינית האומרת: 'החיים זה עכשיו'. לאחרונה הוספתי לה גם דמות של איש רץ שקעקעתי בהשראת 'אליס בארץ הפלאות'. כזכור, כשאליס שואלת את הארנב למה אתה רץ, הוא משיב לה 'אני רץ כדי להישאר במקום'. האמירה הזאת היא כלי עבודה עבורי. גם אני רוצה לרוץ כדי להישאר במקום, להשתמש בכישורים וביכולות שלי כדי לעשות מה שאני אוהב".
"שלושים יום בפריז" הספר הרביעי שכתב גפן, אותו הוא מקדיש לחברו יוסי בנאי, נכתב שלוש פעמים. "ייחלתי שמישהו יגיד לי לכתוב אותו ברביעית", הוא אומר. "הספר הוא מסע קילוף לא סלחני, כדי שאוכל לחזור לשפיות לאחר התנהלות חזירית ומוחקת גבולות".
המטמורפוזה שעבר גפן מתחברת לשינוי הפיזי שעבר לפני כתשע שנים, עת השיל ממשקלו כמעט 60 ק"ג, באמצעות ניתוח לקיצור קיבה שהסתבך וכמעט קצר את חייו. בעבר סיפר גפן על השיקום והשיבה לחיים כמו גם על הליווי שקיבל מבתו היחידה, דניאל, פסיכולוגית קלינית במקצועה, שהציעה לו לעזוב הכל ולחזור לאמנות.
אולי אין זה מפתיע לגלות שכיום גפן מטפל באנשים, בהם מנהלים בכירים ביותר. "אני עוזר להם לשבח את איכות החיים בסביבה העסקית בה הם נמצאים. אני מזהה את אייל שהייתי באנשים אלה ורוצה להעביר להם את החשמל שעבר בי, לגלות להם סודות על חיים משובחים, ועל הדרך אני גם מטפל בעצמי".
בנוסף לבוקר הספורטיבי שלו, גפן מרבה להביע עמדות ודעות ברשתות החברתיות. "יש לי 150 אלף עוקבים. איך אני יודע? יום אחד התקשרו וביקשו שאצטלם עם איזה מוצר לאינסטגרם. אני כותב פוסטים בלי חשבון".
באחד הפוסטים כתב על מפגש מזדמן עם המשורר ארז ביטון, שם הביע את דעתו על פרויקט הסרטונים הקצרים "עם אחד זה כל הסיפור" בהפקת משרד החינוך, המספרים את סיפורה של יהדות המזרח.
פרויקט 'עם אחד זה כל הסיפור': "שיווק אכזרי ומביש"
"את ארז ביטון אני מוקיר מאד. בעיני הוא המשורר הטוב ביותר שקם לנו אחרי אלתרמן", הוא מקדים ואומר, "אבל אז בא איזה פוליטיקאי שהחליט לספח את בכיר הפרענקים ולהפוך אותו למתווה דרך. נפתלי בנט הוציא החוצה את השד העדתי ששנים כבר יושב על כסא גלגלים והחליט לטלטל ולגלגל אותו".
מתוך רצון לעשות צדק היסטורי, לא?
"כמי שייצר אלפי סרטונים שנועדו למכור מוצרים בשלושים שניות, אני אומר שהפורמט של הסרטונים האלה מקומט, מצולם בשחור לבן, עלק, כדי להעניק להם סוג של עתיקות, כשייכים לתרבות קדומה. בעיני זה שיווק אכזרי ומביש. אין לי בעיה עם צדק היסטורי והוא צריך להיעשות תמיד כחלק מהוויה תרבותית וחינוכית ואני חושב שכל הדברים שמוצגים בסרטים הם חשובים, חלקם מהוללים, אבל לפני שיוצאים בקמפיין בחירות כל כך מפצל צריך ליישם, לעבוד, להנחיל וללמד. ועדת ביטון קמה כדי לייצר מוטיב לימודי אבל לפני שהתחילו ללמד או לעשות חצי דבר כבר רצו להכריז הכרזות שסע ולטלטל את השד העדתי.
"כמה נמוך ופוגע יורדים כדי להפוך את התוכנית לקמפיין פוליטי מגמתי? כי ברור לגמרי שמה שנעשה כאן אינו אמיתי ולא משכנע, זה הכל מס שפתיים. אני מעריך מכבד ואוהב את כל מי שמציג בסרטים' כמו תיקי דיין, אברי גלעד או קובי אוז, ובוודאי את ארז ביטון האיש היקר והמשורר שכותב זהב. אבל הם הופלו בפח, כי בסוף הם הפכו לדגלים מזרחיים ולא לגיבורי תרבות אמיתיים, כמו שהם באמת".
כידוע, אייל גפן הספיק לא מעט ב-66 שנותיו. הוא פרסם ארבעה ספרים, הציג 12 תערוכות ציור בארץ ובעולם, הפיק וביים 3,800 סרטי פרסומת, הפיק 12 מערכות בחירות, השיל ממשקלו כ-60 קילוגרם, השתתף ב-21 מרוצים, רץ שמונה חצאי מרתון ומכר בחמש השנים האחרונות יצירות אמנות שלו בשני מיליון שקלים. "בלי חרטה ברטה", הוא אומר בגאווה, "אני אוהב להשוויץ במה שעשיתי".
במקביל לפרסום הספר החדש ולערב יחיד חדש בשם "זה רק נשמע מצחיק" שיעלה לראשונה ב-13 באפריל, ובו יספר אודות גיבורי תרבות ישראלים אותם הוא הכיר אישית ובהם: אסי דיין, יצחק רבין, אמנון ליפקין שחק, אריק איינשטיין, ענת גוב, ספי ריבלין ואחרים, גפן משלים את ההכנות לקראת פתיחתן של שתי תערוכות פרי מכחולו. האחת "זוג או פרד" שתוצג בגלריה של מלון "איינלד" בנתניה החל מה-4 באפריל. השנייה תוצג בברלין ביולי 2017. "אולי אקרא לתערוכה 'היטלר', אני רוצה לעשות רעש ובאזז".
חלק מהראיון עם גפן מתקיים במהלך נסיעתו מתל אביב לחיפה לבקר את אמו בת ה-90 חולת האלצהיימר שהייתה בעברה קיבוצניקית ולוחמת פלמ"ח. כשאייל היה בן 13 עזבה המשפחה את יגור ועברה לגור בחיפה.
"בחצי השנה האחרונה מצבה התדרדר ואני משתדל ליצור לה סביבת חיים טובה יותר. אמא לא יודעת שהבן שלה מגיע לבקר אותה פעמיים בשבוע. יש לה מטפלת צמודה, אבל בשבוע בו פרצה מהומת בית האבות בחיפה חשבנו להעביר אותה למוסד סיעודי, תכנית שכמובן ירדה מהפרק".
לאחרונה שינה גפן סטטוס והפך לסבא עם לידתה של אמי, נכדתו הראשונה. "אני מבלה איתה, עושה לה פרצופים ומדבר אליה בגובה העיניים אבל היא בת חודשיים וחצי, לא מבינה כלום. אני עדיין לא סבא משוגע אבל זה קורה, אני מתאהב בה".
אקו"ם