תחלואות העולם הדיגיטלי: מה קרה לציפורלה?
עם "עקיצה טבעית" שרצה כבר 12 עונות ו"התקפת לב" שבעונתה החמישית, אפשר להכתיר את אנסמבל ציפורלה כאחד הבועטים, המצחיקים והמגניבים ביותר על במות ארצנו מזה זמן רב. אבל משהו בדרך ל"סטריאוטיפי", ההצגה החדשה, השתבש
סטריאוטיפי, אנסמבל ציפורלה
"סטריאוטיפי", היצירה הציפורלית החמישית, מיועדת לדור ה-Z. הכי קל לצחוק על האובססיה שלנו לשלל המסכים שמסביבנו ולתופעות שהיא מייצרת. כמי ששמרו תמיד על מגניבות לצד רלוונטיות, העיסוק בתחלואי החיים מתבצע דרך הפרספקטיבה שמציע העולם הדיגיטלי. איכשהו מרבית האנקדוטות נוגעות להתמודדויות המעט הזויות שניצבות בפני אנשים מן השורה (חייבת להיות להם שריטה קטנה. אצל ציפורלה הדמויות אף פעם לא לגמרי נורמליות) עם הסמארטפונים שלהם.
אצל ציפורלה הדמויות אף פעם לא לגמרי נורמליות. ''סטריאוטיפי'' של ציפורלה
צילום: יוסי ירום
ההגדרה המתבקשת היא "אירוע בידור ציבורי". ציפורלה אוכלת בלי מלח 99% מהקומדיות הבורגניות שמוצגות ברפרטוארי, מכיוון שמעבר לניסיון לשעשע את הקהל, יש גם המון כנות במפגש הבלתי אמצעי עמו. זו הוכחה שתיאטרון, בניגוד לתפיסה המקובלת, לא בהכרח מתבסס על מחזה כתוב מראש. יותר משהתאורה שעיצבה חני ורדי מופנית לבמה, היא מכוונת לצופים, שמוזמנים להתערב במהלך העניינים בהרבה הזדמנויות.
היצירתיות משובחת, הקצב מסחרר, העשייה מחויבת, כמו כל יצירה של האנסמבל המוכשר. "סטריאוטיפי" נכשלת במבחן התוצאה רק מפני שהחומרים עצמם אינם מכילים בשורה רעיונית כלשהי. נכון, חבורת המוכשרים מתמחה בשחיטת פרות קדושות, אבל הפעם הם שוחטים לכל היותר חתולות, אולי בגלל שהמבצעים חצו את גיל 30 ונוגעים בנישואין והורות. זה לא בועט בבטן, רק מעורר הזדהות, ואפילו כשהחבורה מצליחה לפקוח עיניים ולגרום לנו להגיד "וואלה, גם אצלי זה ככה", עדיין משהו חסר.
האמירה החברתית-פוליטית נפקדת למרבה הצער מלבד צמד מערכונים: באחד השאלה "היה פיגוע?" הופכת לנאמבר ממחזמר ובשני יהודים-אמריקאים שרים "כשזרים נדקרים זה עולם אחר, אז אני לא זוכר שפעם הייתי גר" ו"שטחי A ו-C הם לא שלך ולא שלי". משאר הקטעים בולטות הקראת הודעות וואטסאפ בסגנון פואטרי סלאם, תכנית ילדים משגרת הרווקה התל אביבית ושירות תמיכה טלפונית בבית קברות.
הפרופורמרים (גל פרידמן, לוטוס אתרוג, תומר נהיר פטלוק, תמרה קליינגון, אפרת אביב, עמרי דורון ובן פרי) הם פצצה מתקתקת, אמנים נועזים וצבעוניים. נדיר לצפות ביוצרים שבאמת נהנים ממה שהם עושים. דיאלוג הסיום מבטא במדויק עד כמה הקשר ביניהם סימביוטי. הרכש החדש, גיה באר גורביץ' המקסימה, שמככבת בסדרת הרשת "בנהאל" שיצרה עם יוגב יפת, תואמת לגישה שהנחתה את האנסמבל עוד מהקמתו, אי שם בסטודיו של ניסן נתיב: תהיו שחקנים יוזמים, תייצרו לעצמכם תפקידים, אל תחכו לבמאי שיגלה אתכם.
מדובר בעבודה בהתהוות. סצנות נוספות ונגרעות עם הזמן. סביר מאוד להניח ש"סטריאוטיפי" שאני ראיתי תיראה אחרת בעוד חודשיים או שנתיים. כרגע, לפחות, החוויה לא מושלמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם