ראשי » תרבות » מוזיקה

ויקטוריה חנה בהופעה: תופעת טבע של כישרון ואנרגיה

מושכת את הצליל עד אינסוף, מגיעה לגבהים הזויים תוך רגע, לוחשת, מאנפפת, מייבבת ושרה: תוך הפגנת יכולות ווקאליות נדירות וללא טיפת אגו, השיקה אמנית הקול המוערכת ויקטוריה חנה את אלבום הבכורה שלה ב'צוותא' תל אביב. אופיר הלל היה ונפעם

ההתלהבות שחשתי כלפי ויקטוריה חנה הייתה מלווה עד יום חמישי האחרון בשעשוע. היה ברור לי שלא מדובר בגימיק – הרי היא מופיעה כבר שנים בארץ ובעולם - אבל משהו בבחירה ללכת למחוזות אמנותיים מאוד חריגים הפך אותה לסוג של תופעת טבע בלתי מוסברת. "אלף בית - הושענא", שזכה ליותר מ-800 אלף צפיות ביוטיוב, פתח לה שער למיינסטרים הישראלי לפני כשנתיים, וכעת הציפיות ממנה התנקזו לאלבום בכורה, אותו הפיקו תמיר מוסקט ופרנק וואן דר ווי ההולנדי. אבל מי שהגיע למופע ההשקה בצוותא בחמישי האחרון גילה שמדובר במעשה אמנותי שהוא בעצם הכי טבעי שיש. אלו היו שעתיים מנומקות, עמוקות ובעיקר צבעוניות, שבהן מעגל ההשראה שמקיף את יצירתה נגלה במלוא יופיו.
 
שני רבדים בקו התפר שמחבר מילה כתובה למושרת כיכבו: הראשון הוא עולם שכולו טקסטים מקראיים, קבליים והגותיים, שהופכים מפיסת תיאולוגיה למשהו עכשווי לגמרי. השני מבוסס על התייחסות לגוף ככלי נגינה, למוזיקליות של השפה, ליכולת להפיק מתוכה מילים, קולות וצלילים ולהגייה שלה. הכל כמובן מבוסס על מחקר בלתי פוסק, שחלקו נובע מהביוגרפיה של חנה, ואין שום מעורבות קלישאתית או ניו-אייג'ית בתהליך היצירה. כזאת היא ויקטוריה חנה: תמהיל כמעט בלתי אפשרי של כישרון ואנרגיה, שמביא לבמה ולכדי ביצוע רעיונות שאף אחד לא חשב עליהם.
 
יחפה, בשמלה לבנה שמזכירה את לאה מ"הדיבוק" (היא גילמה את בבואתה בהפקת הבימה ב-1998), עם תאורה אפלה שחושפת ומסתירה ועם הרבה ביצועי א-קפלה, ויקטוריה חנה פתחה את הערב ב"אורייתא", "קלא דקליא", "יונתי" ו"שחרחורת". לצד היכולת לאנפף, לייבב, ללחוש ולחילופין לצווח ולהגיע לגבהים הזויים תוך רגע, מיד מתגלה אמירה שמנוגדת לחלוטין לעוצמת הקול המפתיעה שויקטוריה חנה מפגינה על הבמה: אין אגו, אין רצון של האמן להאדרה עצמית, פשוט כוונה לשמש מצע לפולחן מלא האהבה והטירוף שמתחולל בקרבה.

שי צברי שהתארח, העניק הופעה מפוארת כהרגלו ושימש כתלמיד של ויקטוריה שהוציאה מפי הקהל שלל ויברציות. "אבוא בגבורות אדיר" שלו התאים בדיוק לאווירה. עם אנסמבל הפיוט של מכון בן צבי ביצעה אמנית הקול רבע שעה (!) יוצאת מן הכלל  של "אני ישנה", שהפך למין מסכת אהבים נוגעת ללב. את "אשר יצר", הברכה שנאמרת בשירותים, שרה כבקשה לגאולה וסיפרה שהלחן עלה בראשה דווקא כששהתה בבריכה. ההרכב הקטן (גיורי פוליטי, ירדן ארז ורועי רבינוביץ') הוסיף טאצ' אלקטרוני בועט לחומרים המקראיים.
 
השיר האחרון היה "היושבת בגנים", כשהיא מסתובבת בין קהל הצופים המגוון, מושכת-מורחת את הצליל לאינסוף. אחרי ציפייה ארוכה מאוד של כארבע שנים לאלבום הבכורה שלה שהושק סוף סוף בהופעה הנידונה, כל שנותר לקוות הוא שויקטוריה חנה לא תישאר רק בתוך העולם המקראי אלא תחפש עוד ועוד מחוזות תרבותיים לשאוף אליהם, כי אמירה כמו שלה חייבים לשמוע בעוד וריאציות. מה שבטוח כבר עכשיו הוא, שויקטוריה חנה היא פרפורמרית בחסד עליון, שמכשפת את חלל הפה והאולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg