ביקורת

"שנות השמונים" מציגה פסיפס אנושי של דמויות מגוונות

שנתיים אחרי העונה השנייה, חוזרת "שנות השמונים" לשידורי רשת. הסדרה של האחים אסייג, שנכתבה יחד עם התסריטאי ליאור פריד, בה הם חוזרים לילדות בטירת הכרמל של שנות השמונים, שבה לעונה שלישית ובינתיים מרגישה מהודקת יותר מהעונות הקודמות שלה

אפרת מלטר | 28/5/2017 17:35
תגיות: תרבות,ביקורת טלוויזיה,שנות השמונים,שלום אסייג

שנות השמונים 3, חמישי, רשת, ערוץ 2

קל להדביק את המילה "נוסטלגיה" לכל מה שמתייחס לעבר. אבל טירת הכרמל של "שנות השמונים", זו המשמשת ככור היתוך של מרוקאים, עיראקים, גרוזינים, קווקזים וגיס אשכנזי אחד, שלאו-דווקא חיים בהרמוניה זה עם זה, מקום שבו מישהו ינסה או לרמות אותך או להרביץ לך, לא מציעה את הנוסטלגיה הפלסטיקית  של הסיטקום האמריקאית, "הגולדברגים", שחוזרת בכל פרק לתופעה אייקונית מסחרית כמו סרט או צעצוע.

אצל שלום ומני אסייג, והתסריטאי ליאור פריד, אולי תופיע לרגע קובייה הונגרית, אבל גם חוזרים לשיטות תחמון המערכת, בין אם זה בהתחמקות מתשלום האגרה, או בניסיון לעמוד בקריטריונים לקבלת דירה חדשה (שני טרנדים שעשו קאמבק בשנה האחרונה דרך פירוק רשות השידור והרכבתה מחדש, ותוכנית "מחיר למשתכן"). זו לא בדיוק התרפקות על העבר, כשהוא מלא באנשים שרוצים להחטיף לך מכות ובמכולות של פעם, שאיכשהו, פוליטיקלי קורקט או לא, הן תמיד בבעלות של גרוזינים.
צילום: אוהד רומנו
כשהיא לא מנסה להצחיק כל רגע עם גאגים עדתיים וקללות בשלל שפות, מתגלה דווקא מבט אנושי, אם כי קומי ולפעמים גם קלישאתי, על פסיפס מגוון של אנשים שונים שחיים יחד. שנות השמונים צילום: אוהד רומנו
 
העונה השלישית נפתחה בהרגשה שהכול מהודק קצת יותר משתי העונות הקודמות. במיוחד בתחום העלילה. שלום (שאותו מגלם בנו, דניאל אסייג), ממשיך בניסיון להפוך לקומיקאי ונשבה בקסמיו של בדרן לא-צפוי - הרב המחזיר בתשובה חיים חיים. לשמחת אביו, פרוספר (שלום אסייג עצמו), הוא מתחיל להקפיד על לימוד תורה. אבל אולי להקפיד קצת יותר מדי, וגם זה לא משמח את האב שרוצה את הבן שלו יותר מאוזן מבחינת תורה עבודה וגמילות חסדים.

במקביל, האפשרות לעבור לדירה גדולה יותר גורמת לאב המשפחה לכנס את כל הילדים, כולל את אלו שעזבו כבר הבית, בהכנה לביקורת פתע של נציג עמידר כדי לעמוד בתנאים לזכאות. תופעות משנות השמונים שהיו ואינן: בנייה חדשה של דיור ציבורי ו"בוטיק חוט", הגרסה המקומית של בגדים יד שנייה, שנתלשו מחבלי הכביסה של השכנים. 

הפרק הכפול מחזיר אלינו את אם המשפחה, ליליאן (אוולין הגואל המקסימה), האחות המוצלחת, אילנה (שרלין חזיזה), ובעלה האשכנזי והמובטל, גידי (עפר שכטר), וכן את שלל הדמויות של השכנים, כמו מורדי "אבו עגלה" (שלומי קוריאט), שאולי יצליח סוף סוף להתגבר על הפחד לצאת מהבית ולא רק לאיים מהמרפסת.

כשהיא לא מנסה להצחיק כל רגע עם גאגים עדתיים וקללות בשלל שפות, מתגלה דווקא מבט אנושי, אם כי קומי ולפעמים גם קלישאתי, על פסיפס מגוון של אנשים שונים שחיים יחד. נקווה שזה ימשיך גם בהמשך העונה עם ההצטרפות של עולים חדשים לשכונה, כשעליית יהודי אתיופיה תגיע גם לטירת הכרמל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק