חזרות בחדר בשדרות: תחנות תרבות עם להקת טיפקס
שעות של נגינה בבית ההורים, היכל משחקי הווידיאו בתל אביב והופעת החימום עם משינה. לכבוד השתתפותם במופע הפתיחה של פסטיבל ישראל, ב-1.6, בבריכת הסולטן בירושלים, חברי הלהקה מספרים על התחנות בדרך להצלחה
את גל פרמן הכרתי מפעילויות של שיתוף שדרות שער הנגב – הוא היה קיבוצניק מתולתל לשעבר מקיבוץ נחל עוז ואני השדרותי, כבר התפרנסתי כקלידן בלהקת שפתיים והפקתי לעצמי סינגל ראשון בגיל 15. גל ניגש אליי בהפסקה של אופרת הרוק "מאמי", באולם המופעים בקיבוץ דורות, ושאל אותי אם אני רוצה להקים להקה. שאלתי: "על איזה כלי אתה מנגן?", הוא ענה: "יהיה בסדר".
גל חתם על בס במזכירות הקיבוץ והגיע לדירה של ההורים שלי בשדרות – שם עשה כל מאמץ ללמוד את תפקידי הבס שכתבתי, בהתחלה בלי שום הצלחה. עזבתי אותו שיתאמן בחדר והלכתי להכין שיעורים או משהו. אחרי שעה, שעתיים, שלוש – מתחיל מבט לחדשות וגל עדיין בחדר מגמגם את התפקיד וחוזר עליו שוב ושוב. גם כשרמזתי לו שמשפחת אוזן הייתה רוצה ללכת לישון – הוא עדיין לא ישב פיקס על התפקיד, אבל הבנתי שהאיש הזה הוא טיפוס לדרך ארוכה – לא מפחד לבלות כמה שצריך זמן עד שיהיה מעולה.
כבר שנתיים אנחנו בקושי מחזיקים מעמד בתל אביב - בעיתונים כותבים עלינו – אנחנו קוריוז עם חליפות הכסף שלנו וההומור הרב תרבותי, אבל דחייה אחרי דחייה מגיעה מכל חברות התקליטים. אנחנו מפסידים ל"תערובת אסקוט" בתחרות להקות הקולנוע אלנבי, ול"רידינג ג'" בתחרות ה"טלרוק" בחולון.
כל פעם שאנחנו חושבים להתייאש ולעזוב הכול אנחנו לוקחים את מעט המעות שבכיסנו ומבזבזים אותם על הרג חייזרים וחלליות ב"כוכב שבתאי". אחר כך, איכשהו הייאוש נעשה יותר נוח. מזל שסחבנו עד שאלון אולארצ'יק בא לראותנו במרתף בבוגרשוב והסכים להפיק את אלבום הבכורה. מכאן הכל כבר עלה על הפסים הנכונים.
אחרי ההצלחה של האלבום הראשון המאוד הומוריסטי, כל פעם שניסיתי לשיר בלדה הקהל היה מתפקע מצחוק. לא רציתי להיות חד ממדי – מצחיק וזהו. נכנסתי לדכדכת ותוך כדי כך יצרנו את "האחרון בעשירון התחתון". שני השירים הראשונים, "עננה" ו"בתוך נייר עיתון", היו רציניים וחברתיים יותר, אך התקבלו בשתיקה רועמת של התקשורת. הם לא נוגנו כמעט ברדיו וחברת התקליטים ביקשה לעצור את הפרומו לכמה חודשים ולחשוב על כל העניין.
לקחנו 600 דולר וצילמנו עם בועז ויורם טל קליפ בשחור לבן/צבע ל"בתוך נייר עיתון". אז היו הימים של שידורי הניסיון של ערוץ 2, והם שידרו את הקליפ מסביב לשעון. כולם חזרו להתעניין באלבום החדש שלנו שהפך לאלבום זהב והניב אהבה עצומה מצד הקהל – כולל הופעות ריקודים מיוזעות ומדהימות.
היינו החימום של משינה בפסטיבל ערד 1995. כמעט 20 אלף איש בקהל ואסון שקורה לנו מול העיניים - פצועים, הרוגים... אחרי זה התרחקנו מהבמות לתקופה עד שמשינה הזמינה אותנו לחוויה מתקנת – לחמם אותם במופע הפרידה שלהם, והפעם בפארק הירקון מול 50 אלף איש. היה תיקון מתוק מדבש ומאז אנחנו יודעים טוב טוב להרים אלפים על הרגליים וחזרנו על זה גם בזכות עצמנו בלי לחמם אף אחד.
בחיים לא היה לי ערב כל כך מושלם, אפילו הבלאנס טיקטק סבבה. הרוח הנעימה הייתה לטובתנו. הקהל היה קסם והרגיש לי שיש סייעתא דישמייא – קסם אמתי. כל המסרים וכל הריקודים, כל הרגש – הכל נבע כמעיין קריר ומרווה. ברגעים הללו שמחתי שהשקעתי שנה וחצי רק כדי לבחור את הרכב החלומות של טיפקס.
עם הבס תופים שהוא חברות מילדות, תמיר מקיבוץ רוחמה, גל מנחל אוז, רמי יוסיפוב, הגיטריסט החולוני, שהוא האלגנטיות והתחכום המוסיקלי שמסמל אותנו לאורך השנים, ועם חמישה מוזיקאים תגליות אחד אחד שגדלו עלינו או לצידנו ומשלימים אותנו באופן מלא. כולל זמרת צעירה אחת ומיוחדת, פצצת אנרגיה ושמחה – דניאל קריאף. הדואטים הם תענוג, השירים החדשים עובדים פצצה, וואללה – אשרינו שאנחנו חיים את השיא עכשיו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם