ראשי » תרבות » טלוויזיה

"כתום זה השחור החדש 5": כאוס בבית הכלא

העונה החמישית של סדרת הכלא הטרגי-קומית של נטפליקס ממשיכה לאתגר את עצמה ואת הצופים עם תמהיל מרתק של מציאות קשה ורגעיים קומיים, התרחקות מדמות המפתח של הסדרה והיפוך מוחלט של מאזן הכוחות בבית האסירות

 
סדרת הכלא הפופולרית "כתום זה השחור החדש" חזרה לחיינו בפרץ של 13 פרקים בבת אחת, כהרגלה. אך בניגוד לעונות קודמות, כל העונה מתפרשת על תקופה של לא יותר משלושה ימים, משך הזמן בו מתרחש בבית הסוהר ליצ'פילד מרד אסירות.

כזכור, בסיום העונה הרביעית, דאיה, אסירה מהחבורה הלטינית, החזיקה אקדח וכיוונה אותו לעבר סוהר. ההודעה שמותה של פוסיי (סמירה ויילי הנהדרת) יעבור ללא השלכות מיוחדות עבור הסוהר שהרג אותה חיממה את האווירה הנפיצה בכלא. הסוהר הפסיכופת האמפרי הרגיש מאוים מהנשים הנקהלות סביבו וניסה לשלוף אקדח שהחביא על גופו, למרות שהוא לא היה אמור להחזיק כזה. לפני שהוא הספיק לאחוז בו מפילה אותו מריצה, מי שהיתה קרבן להתעללות מצדו בעונה הרביעית, וכך מגיע הנשק לידיה של דאיה. העונה החמישית ממשיכה בדיוק מהנקודה הזו. (ומהנקודה הזאת בביקורת ישנם גם כמה ספויילרים, ראו הוזהרתם!).
 
המהומה שפורצת בכלא, בידיעה שלאחת האסירות יש אקדח, משנה את כל הכללים. באווירת הכאוס שנוצרת, כל אחת מהאסירות רצה לעבר היעד הטבעי שלה. הנרקומניות אל הסמים, רד רוצה נקמה בסוהר שגזל ממנה את מעמדה, והחברות של פוסיי, עליה השלום, ובראשן טייסטי (דניאל ברוקס, שזו ללא ספק העונה שלה), רצות להשיג צדק והכרה ברצח של חברתן.

כל פרקי הסדרה שוחררו לצפייה בנטפליקס, אבל בגלל הסכמים מקומיים בארץ הם זמינים לצפייה רק  בשירות ה-VOD של HOT ובערוץ HOT HBO מידי ערב החל מאתמול (א'). בניגוד לעונות קודמות, העלילה לא מתמקדת בהתפתחות של דמות אחת בכל פעם, אלא בבלגן הכללי שהמרד הזה יצר. בסדר ההפוך החדש, סוהרים הופכים לבני ערובה וזוכים למנה מהיחס הרע שהעניקו לאסירות. אם עד עכשיו האסירות היו צריכות לשרוד את הכלא והכללים הכתובים והלא-כתובים שלו, עכשיו צריך לשרוד את העדרם.

העונה החמישית ממשיכה את קו ההתרחקות מפייפר צ'פמן, בת דמותה של פייפר קרמן, מי שהסדרה מבוססת על חוויותיה בכלא. ראינו אותה הופכת לפושעת מקצועית ומסתבכת עם הנשים האחרות בבית הכלא, בעוד עלילת הסדרה מתמקדת בה פחות ופחות. אפילו המדים הכתומים של העונות הראשונות הוחלפו בצבע בז'.
 
אם העונה הרביעית הייתה סיפורו של בית הכלא המופרט ומנוהל על ידי חברה פרטית, והזוועות החדשות שהמעבר הזה מביא עמו, העונה הזו היא תמונה קבוצתית של האסירות על רקע ההיסטריה והבלגן של המרידה, כשכולן מבינות שלא תוכלנה להחזיק כך מעמד זמן רב. זו עונה שונה ממה שראינו קודם, עם דגש על היכולות והכישורים של האסירות ועל מה שמחכה להן מחוץ לכלא ופחות על מה שהביא אותן לשם.

למרות העיסוק בחיי הכלא, הסדרה מוגדרת כטרגי-קומדיה ואף זכתה בפרסי אמי בקטגוריית הקומדיה, עד לשינוי הכללים המבחינים בין הז'אנרים. בעונה הזו, החיבור בין המציאות הקשה של חיי הכלא, ועוד בתנאים הכאוטיים של מרד, יחד עם רגעים קומיים, מתגלה כבלתי אפשרי מצד אחד אבל גם כזה שאי אפשר לוותר עליו, כי בלי הבלחות צחוק מידי פעם, גם כשזה מרגיש מאולץ, נשאר עם תכנים מדכאים מדי לצפייה.

מעניין לראות בימים אלו שלוש סדרות שנוצרו על ידי נשים ועוסקות בדמויות נשיות שאיבדו את החופש שלהן, כשזה כולל גם מדים המזוהים עם המצב. למשל העונה השלישית של סדרה נוספת של נטפליקס מבית היוצר של הקומיקאית טינה פיי, "קימי שמידט", קומדיה שבמרכזה אישה שבילתה 14 שנים מחייה בכת אליה נחטפה. וכמובן הסדרה שעומדת לפני סיום של Hulu "סיפורה של שפחה" ע"פ הדיסטופיה מאת מרגרט אטווד. מעניין לחשוב מה הפופולריות של הסדרות העוסקות בנשים המאבדות את החופש שלהן אומרת על נשים בתקופה הזו.

בינתיים, דווקא בעולם האמיתי יש סופים טובים יותר מאלו שהטלוויזיה מציעה. השחקנית סמירה וויילי, שעזבה את הסדרה בעונה הרביעית כשבת דמותה נהרגה, המשיכה ל"סיפורה של שפחה", והתחתנה במרץ האחרון עם בחירת ליבה לורן מורלי, אחת מתסריטאיות "כתום זה השחור החדש". שיהיה במזל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg