ראשי » תרבות » טלוויזיה

"שמחות": תכנית נהדרת למי שנרדם מול המסך

הסדרה החדשה של רובי דואניס ורמי ורד ממלאת את מקומה של "סברי מרנן" המושמצת וכמוה מיועדת אך ורק למי ששכח שיש לו אופציה להעביר ערוץ אחרי "אולפן שישי". ההשוואה הבלתי נמנעת ל"המלון של פולטי", מעמידה אותה באור גרוע אף יותר מקודמתה

הסיטקום החדש  של רמי ורד ורובי דואניס מתרחש באולם האירועים "גני בל גרדנס היפים". לא בדיוק אולם מהליגה הראשונה, כמו שמבהירים לנו בדקות הראשונות, אבל עם צוות מלא כוונות טובות לעזור לכם לחגוג את השמחה המשפחתית, שכולל את זאב רווח בתפקיד הבעלים, גיא לואל בתפקיד המנכ"ל, יוסף סוויד בתור רב המלצרים ודנה פרידר כפקידת הקבלה. הסידור מאד פשוט: בכל פרק, הצוות, שיש לו גם קשרים משפחתיים, יצטרך להתמודד עם הלקוחות המתחלפים, זוג הרוחניקים שמתחתנים בפרק הראשון, ועם שלל הבעיות שהם יוצרים זה לזה בעצמם.
 
שני הפרקים הראשונים שודרו זה אחר זה ב'רשת', ערוץ 2, מיד לאחר אולפן שישי. עלילת הפרק הראשון מזכירה באופן מחשיד פרק מהסדרה הבריטית המופתית "המלון של פולטי". לקוח שמתעניין באולם למסיבת יום נישואיו ה-50 לוקה בהתקף לב וכל אחד מהעובדים חושב שהוא האחראי למוות ומנסה להסתיר את הגופה. במקביל, הכלה, שחתונתה מתקיימת באותו הערב, מגלה סימני חרטה לגבי כל האירוע, ושוקלת לבטל. בפרק השני לקוח טרחן מנסה לשחזר את בר-המצווה שלו מלפני 20 שנה, וגיא לואל, המנכ"ל, מתלבט כשהוא מקבל הצעה משתלמת יותר לניהול אולם מתחרה.

רובי דואניס, יוצר הסדרה, הוא גם מי שחתום על "סברי מרנן". עם קאסט גדול ומלא פרצופים מוכרים, רמיזות לתכניות עבר כמו" המסעדה הגדולה" וליטרים על ליטרים של בדיחות אבא, אין ספק שהתכנית היא תחליף ראוי לרצועת הזמן שבעבר אכסנה את הקומדיה המשפחתית המושמצת, היינו - תכנית שמיועדת למי שצופה בחדשות שישי בערוץ 2 עד הסוף ושוכח שביכולתו להעביר ערוץ, או סתם נרדם עם טלוויזיה פתוחה. הכוונות כמובן טובות, אבל עם יד חופשית מדי ואפילו אקראית על הכפתור של הצחוקים המוקלטים, ובדיחה שחוזרת על עצמה שוב ושוב במקום תסריט, זה פשוט לא שם.

כל כך הרבה כישרון על המסך תמורת מעט מאד רגעים מצחיקים באמת מעלים את התהייה מה קדם למה - ליהוק השחקנים או כתיבת התסריט. אוסף הדמויות הסטראוטיפיות לא מתחבר ומפספס כל מטרה אפשרית. כמה דוגמאות: משגיח הכשרות של האולם (רמי ורד), שכאשר הוא לא מוצג כחרמן הוא חיקוי עלוב של "כמעט שבת שלום"; הדמויות הנשיות שלא מצליחות להראות אופי מלבד התפקיד המקצועי שלהן - שפית, אשת שיווק, מזכירה או זמרת; והדמות הסטרייטית מדי של גיא לואל - לא במובן של אוריינטציה מינית אלא הדמות של ה"סטרייט מן" בעולם הקומדיה, זה שמרים להנחתות, פשוט לא עובדת.

קומדיה המתרחשת במקום עבודה עם אורחים מתחלפים, בדומה ל"מלון של פולטי" ו"המסעדה הגדולה" שהוזכרו לעיל, יכול להניב הרבה מפגשים מטורפים, ואין ספור אופציות קומיות משעשעות. עם קצת יותר אומץ, תסריט מהודק (או לפחות תסריט כלשהו) ורישיון להשתגע, זה יכול אפילו להיות מוצלח. לא במקרה של צוות האירועים של דואניס, שלפניו עוד הרבה עבודה על מנת לטעון שהוא באמת בא לשמח. נכון לעכשיו, זה בעיקר עצוב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg