פרק 4: האם זו העונה הכי טובה של משחקי הכס?
אלו לא הדרקונים, גם לא מי שרוכבת עליהם. זה לא המתח המיני בין המלכה החד-גונית לבין החוזר לחיים בעל הפרצוף התמים. אלו לא הקרבות העצומים ולא המפגשים המשפחתיים. אלו הם הניואנסים הקטנים שמציפים את הרגש, וגורמים לעונה השביעית של סדרת המופת להתעלות מעל כל הציפיות
אם בשבוע שעבר הזהרנו את הקוראים מפני תסריטים ששוחררו לאוויר העולם, הרי שהשבוע הגדילו ההאקרים לעשות, והשובבים הצליחו להדליף את הפרק הרביעי של "משחקי הכס" לפני מועד השידור. ביום שישי בשעות הבוקר אפשר היה לצפות בפרק במלואו, ובשעות הערב כבר היה מי שצירף לפרק כתוביות בעברית. מתברר שלשמור את הקלפים קרוב לחזה כשמדובר באחת הסדרות הטובות בכל הזמנים זה עניין אבוד מראש, בערך כמו מלחמה בדרקונים.אבל אם נעזוב את הבעיות של HBO בצד, הרי ש(כמעט)בלי לשים לב, חצי מן העונה הנוכחית כבר נמצאת מאחורינו (ארבעה פרקים מתוך שבעה בסך הכל). לסיכום ביניים, אפשר לומר שעד עכשיו זו אחת העונות הטובות של הסדרה. כשהפרק האחרון, אפילו הצליח להתעלות בהרבה על השלושה שקדמו לו.
את מרכז הכובד של הפרק הרביעי החזיקו שתי סצנות. הראשונה – אריה מתאמנת מול בריאן. השנייה - הקרב בו דאינריז הפעילה את הדותראקים הפראיים והדרקון תינוקי שלה. הכוח הגדול של שתי הסצנות הללו לא נבע מהדרך בה הן צולמו, או באפקטים שהושקעו בהן, אלא בעומק הרגשי שהן הצליחו לבטא. ברגעים המשמעותיים בסצנות הללו נוצר קונפליקט, בתוך נפשה של הדמות פנימה, והקונפליקט - הוא זה שהפך את הפרק לכל כך מוצלח.
כך לדוגמה, בסצנת הקרב של אריה מול בריאן. לכאורה, העניין של הצופה נובע מהדרך הויזואלית בה אריה (דוד) משפילה את גוליית (בריאן), תוך כדי שהיא מפגינה את השינוי שחל בה מטום-בוי חמודה למתנקשת מיומנת. אבל המרכז האמיתי של הסצנה הסתתר דווקא בתוך נפשה של בריאן – ונבע מן הכוחות שמפעילים אותה, כוחות שהתנגשו זה בזה.
עד לנקודת הזמן הזו בסדרה, בריאן שירתה את סאנסה. והנה, בסצנה שלפנינו, מתברר שעל בריאן לשרת גם את אריה. כידוע, בריאן שואבת את הכוח שלה מהעובדה שהיא מצטיינת במשחק הכבוד והכוח של הגברים, מכך שהיא בלתי מנוצחת במגרש בו לנשים אין מקום. והנה בפרק שלפנינו היא מנוצחת בקלות, מפסידה לילדה קטנה ושחצנית. מילא זה, בריאן נשבעה להגן על הילדה המעצבנת הזו. וזה עוד אחרי שהיא התקפלה והשיבה לפודריק בנימוס. התהפוך אמזונה עורה?
התשובה היא – כן. המצלמה היא זו שהמחישה את ההתרחשות הפנימית של האישה המרשימה. היא אימצה את זווית הראיה הנמוכה של אריה בעוד היא מתבוננת בפנים המופתעים והנעלבים של בריאן, ומיד עברה אל זווית הראיה הגבוהה של בריאן, מתבוננת כלפי מטה בפרצוף השחצני והמתחכם של אריה. כך למעשה המחיש אופן הצילום את ההתנגשות בין הכוחות השונים שמניעים את בריאן – בין הרצון שלה להגן על הילדה השחצנית, לבין ההכרח להגן על הכבוד העצמי שלה. כאשר בריאן בועטת באריה, האגו שלה הופך להיות גדול יותר מערכי הכבוד שלה. בריאן, בסופו של דבר, אנושית.
בדומה, גם הקרב של דאינריז מול הלאניסטרים, בנוי על עומק רגשי. קחו את ג'יימי לדוגמא: כן, ברור, הוא רוצה לשמור על החיילים שלו בחיים; הוא מבין כמה מורכבת ולא נעימה יכולה להיות מלחמה; הוא לא מזלזל - כמו ברון - במי שמגיע לראשונה לשדה הקרב; הוא גם יודע כמה לא נעים לגלות מן הצד השני של המתרס פנים מוכרות, אבל כל אלה הם רק הדים קלושים לשדים האמיתיים שמשתוללים בתוכו.
המהות של ג'יימי בסדרה היא של מי שרצח מלך אחד, ושוכב עם אשתו של המלך שבא אחריו (ועזבו רגע את העניין השולי שמדובר באחותו). ה"אהבה" היא הדרך בעזרתה ג'יימי מצדיק את שני האלמנטים הללו: ג'יימי אהב את האנשים - יותר ממה שהוא אהב את מלכו, וכיוון שהמלך המטורף שרף אנשים לשם הנאה, ג'יימי הרג אותו.
והנה מתחיל הקרב, אפשר לראות את הדותראקים באופק. כבר בשלב הזה ההפסד של הלאניסטרים מובטח. במקרה הטוב הם יכולים לתת פייט ולהפסיד בנקודות. כשדרוגון מופיע, ועליו דאינריז, כבר ברור שלא מדובר בהפסד, אלא בתבוסה.
המצלמה מאמצת את זווית הראיה של ג'יימי, החל מהמבט העצוב שלו בעגלות התבואה (תבואה שאמורה לספק מזון לאנשי מעלה המלך במשך החורף); וכלה במבט באנשים העולים באש. אל תתבלבלו, עבור ג'יימי לא מדובר באנשים מתים. אלא בחזרתו של העבר המודחק, חזרתו של המלך ששרף אנשים.
במפתיע, בתוך הכאוס הזה ג'יימי מוצא סולם, הוא מוצא דרך להפוך תבוסה מוחצת לניצחון. כל מה שהוא צריך לעשות זה להרוג את המלכה. ג'יימי כבר הרג מלך ששורף אנשים, ועכשיו הגיע התור של הבת הפסיכופטית של המלך ההוא. ג'יימי יהרוג אותה, ויסיים את הסבל הזה.
אנשים אוהבים לרדת על חד-גוניות דמותה של דאינריז, ובצדק. דאינריז כל כך מרוכזת בברכיים של האנשים סביבה, שאפילו את מעט המתח המיני שג'ון הצליח לייצר כארכיאולוג דמוי אינדיאנה ג'ונס – היא הרסה עם הפטיש שלה לכריעות. אבל בפרק האחרון נזכרנו שגם דאינריז פרי סער, מבית טארגריאן, משחררת העבדים, הבלתי נשרפת וכיוב', מכילה תחתית כפולה.
דאינריז מעניקה תחושה של קסם לאנשים שסובבים אותה. הדמות שלה מסמלת את הבלתי אפשרי שהפך להיות מציאות - היא שחררה עבדים והביאה דרקונים לאוויר העולם. אבל בעוד שזו העטיפה החיצונית, עמוק בתוכה מסתתרת אמת אנושית – דאינריז היא אמא. וככזו, הילדים שלה חשובים לה יותר מכל דבר אחר (זוכרים את סרסיי לפני שתי עונות?). כשדרוגון נפצע, אפשר לשמוע את זעקות הכאב שלו, אבל את הכאב רואים ומרגישים בהבעת הפנים של אמא שלו, אמא, שכל מה שמעניין אותה כרגע הוא להגן על הילד הקטן שלה.
את הסצנה בה דרוגון נפצע אנו מקבלים מזווית הראיה של הצופה מן הצד - טיריון. הרכיבה של ג'יימי לעברם של דאינריז ודרוגון הפצוע, קורעת את טיריון: מן הצד האחד הוא אוהב ונאמן לדאינריז, ומן העבר השני, הוא אוהב ונאמן גם לאחיו, שהציל אותו ממוות. מה כבר אפשר לומר ברגע כזה? לא הרבה. דברים כמו: "תברח, אידיוט, תברח".
בעונה שעברה קיבלנו את אחד הקרבות הגדולים שהטלוויזיה סיפקה מאז ומעולם – הקרב של ג'ון ורמזי. קרב שהיה בנוי על אסתטיקה ויזואלית, והיה ריק מעומק רגשי.
הקרב של הפרק הנוכחי סיפק את העומק הרגשי שהיה חסר בעונה שעברה, ובו זמנית סיפק גם את העטיפה הוויזואלית - חצי מסויטת, חצי קומית. הסיוט הגיע בדמותו של דרוגון, מפורר אנשים לחתיכות והופך אותם לאבק נישא ברוח. האלמנט הקומי - כשדרוגון בא חשבון עם רובה החיצים של ברון.
גם הדמות הטראגית-קומית של ברון שירתה את הצד הוויזואלי. את הצד הקומי קיבלנו בדרך בה ברון, בדקה אחת, מתמקח על זכויות בנדל"ן מניב ובשנייה מאבד את כל כספו, או בדרך בה הוא משתמש בלוחם דותראקי גדול באופן מיוחד כשפן ניסיונות לקראת הירייה בדרקון. אם אנחנו כבר מדברים, אל תדאגו, חכו לפרק הבא – ג'יימי לא הולך לשום מקום.
חאלס, חפרנו מספיק. רק נזכיר בכל זאת בכמה מילים דברים לא משעממים בכלל שהתרחשו על המסך:
הפינה "דאבוס עושה בושות" חזרה גם השבוע. בחייך גבר, לא אומרים למלך בפנים שאתה מתכוון להחליף אותו (למרות שלפי הפרצוף של ג'ון, כשהוא יוצא מהמערה - מישהו התכופף שם, ולא במשמעות מינית).
הרגע בו סאנסה מבינה שכל קרובי המשפחה שלה איבדו את זה לגמרי: אחד חושב שהוא עורב; אחד רואה מתים חיים; ואחת שפשוט עדיף לא להתעסק איתה.
החפירות הקבועות סביב השאלה: מאיפה מיסאנדיי הגיעה? כאילו עדיין לא הבנו שכנראה יש סוכן כפול אצל דאינריז. שמישהו כבר יריץ על מיסאנדיי בדיקת רקע, (ולא בדיקה שטחית כמו של תולע אפור) ונמשיך הלאה.
הרגע בו בייליש מבין שאריה היא לא בדיוק ילדה קטנה וחסרת חשיבות.
הרגע בו בראן נותן לאריה את הפגיון באמצעותו היא תנסה להרוג את סרסיי.
הרגע בו בראן אומר לבייליש שכאוס הוא סולם – ובעצם מחזיר אותנו לעונה השלישית ולדברים שאמר בייליש עצמו לואריז על רקע הגופה של הזונה והחצים הנעוצים בה.
דברים בעלי חשיבות היסטורית יוצאת דופן שקרו השבוע, ושעממו אותנו בצורה מהותית:
המצאת כסא הגלגלים; בנק הברזל מתרשם מסרסיי לטובה; הדרך המרגשת בה בראן נפרד מבחורות; שיחת הבנות בין דאינריז למיסאנדיי;
תיאון ממשיך לחפש את הכבוד האבוד שלו במקום הלא נכון; והעובדה המצערת שמתורגמנית מלכותית לא יודעת מה המשמעות של המילה סנאו.
מבט לעתיד: בריאן ואריה - תחילתה של ידידות מופלאה. ומדממת. אבל בעיקר מופלאה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם